כל העוסקים בכתיבה בוודאי מכירים את זה שמכל מילה כמעט ששומעים או קוראים מתרקמים בראש רעיונות לכתיבה.
מצד שני יש לי מחשבה כזאת, ואפשר לומר שהיא די מתבססת על עובדות, שבעצם כל מה שאפשר לכתוב כבר נכתב, אז בשביל מה? אפשר פשוט למחזר, כל עשור בערך לפרסם שוב את הכתבות שנכתבו מעבר. מקסימום עם שכתוב לשפה בימינו.
היתה תקופה, עד לפני כארבעים-חמישים שנה לערך, שהתרבות החרדית כמעט לא היתה מפותחת, בשפת העברית לפחות. ואז היו אנשים שזיהו את הצורך וניצלו היטב את המצב.
אותו דבר גם עם התחום של המוזיקה ועוד.
האנשים אז הסתובבו בשדה ריק, יכלו לנטוע, להצמיח ולבנות כל דבר.
ואנחנו עכשיו בדור או שניים שאחר כך, כשכל השטח הזה כבר בנוי ומפותח. וכדי שמישהו ירצה בכלל להציץ לבית שאנו רוצים לבנות, או לטעום מהפרי שנצמיח, זה צריך להיות משהו יוצא דופן.
ולאחרונה אפשר לראות את זה גם בנושאים שנכתבים.
נושאים שבעבר לא כתבו עליהם, אבל היות שכל הנושאים האפשריים כבר לעוסים, בלית ברירה גם הבלתי אפשריים נכתבים ומתפרסמים.
עם כל הסיבות וההסברים למה נכון לפתוח כל מיני נושאים, לפעמים נראה שזוהי הסיבה האמיתית.
אז אולי הגיע הזמן להניח את העטים? אם אין מה לומר - אפשר לשתוק.
מצד שני יש לי מחשבה כזאת, ואפשר לומר שהיא די מתבססת על עובדות, שבעצם כל מה שאפשר לכתוב כבר נכתב, אז בשביל מה? אפשר פשוט למחזר, כל עשור בערך לפרסם שוב את הכתבות שנכתבו מעבר. מקסימום עם שכתוב לשפה בימינו.
היתה תקופה, עד לפני כארבעים-חמישים שנה לערך, שהתרבות החרדית כמעט לא היתה מפותחת, בשפת העברית לפחות. ואז היו אנשים שזיהו את הצורך וניצלו היטב את המצב.
אותו דבר גם עם התחום של המוזיקה ועוד.
האנשים אז הסתובבו בשדה ריק, יכלו לנטוע, להצמיח ולבנות כל דבר.
ואנחנו עכשיו בדור או שניים שאחר כך, כשכל השטח הזה כבר בנוי ומפותח. וכדי שמישהו ירצה בכלל להציץ לבית שאנו רוצים לבנות, או לטעום מהפרי שנצמיח, זה צריך להיות משהו יוצא דופן.
ולאחרונה אפשר לראות את זה גם בנושאים שנכתבים.
נושאים שבעבר לא כתבו עליהם, אבל היות שכל הנושאים האפשריים כבר לעוסים, בלית ברירה גם הבלתי אפשריים נכתבים ומתפרסמים.
עם כל הסיבות וההסברים למה נכון לפתוח כל מיני נושאים, לפעמים נראה שזוהי הסיבה האמיתית.
אז אולי הגיע הזמן להניח את העטים? אם אין מה לומר - אפשר לשתוק.