הנושאים החמים
הנושאים החמים
Tweenset
משתמש סופר מקצוען
מנהל קבוצה
מנוי פרימיום
פרסום וקופי
מוזיקה ונגינה
הנדסת תוכנה
צילום מקצועי
D I G I T A L
•
זה הקטע הראשון שאני כותבת בהשקעה אמיתית (לקח לי כמה ימים.. לא לזלזל)
אשמח לשמוע(לקרוא) את דעתכם
- - - - -
אחד הסיפורים היותר נוגעים ללבי היה הסיפור "להתחיל מבראשית" של חיים ולדר.
בסיפור שורטט ביד אומן דמותו של מוכשר "מבוזבז" המועסק כמלמד תינוקות
במהלך הסיפור הוא מתגלגל לעסוק בנדל"ן וסוף סוף נאנחים כולם בהקלה, שיוסף התחיל להגשים את עצמו ולנצל כראוי את כישוריו. אלא שבמהלך הזמן קורה מה שקורה, עסקי הנדל"ן מתמוטטים ומיודענו יוצא נקי.
נקי כלפי אלוקים וכלפי אדם
ובעיקר כלפי נכסיו
עד מהרה הוא מוצא את עצמו מלוכלך שנית מהחול שבחצר החיידר שמקבל אותו בזרועות פתוחות כאילו חיכו רק לו כל השנים. ושוב הוא מתחיל מבראשית את בראשית עם תלמידיו היקרים.
לסיפור הזה יש פן שלא שמתי לב אליו כל השנים
אמנם כנדלניסט הוא ריצה את סביבתו, אך לא את עצמו. בתוכו ידע שאהבתו נתונה לתלמידיו ולא לבנייניו
וכמה מאיתנו נותנים לסביבה להחליט עבורנו במה אנחנו הכי טובים ומה הכי מתאים לנו?
למה אנחנו הולכים ללמוד הברשת סוסים או לעבוד במכירת קינים לנמלים בעוד שחשקה נפשנו בציור טווסים ?
ומיהו היומרני באדם שהחליט למה נכון לקרוא "הצלחה" ומהו "בזבוז משווע של כשרון"?
תהיתי כיצד היו נראים ימיו כאיש נדלן, וכיצד כמלמד דרדקי
כנדלניסט היה עסוק לא מעט בשיחות טלפון חשובות שילדיו לא הורשו להפריע בהן, מצא עצמו ממהר לפגישות וסוגר עניינים עם אנשי מקצוע ופועלים מחוספסים
ושלא תחשבו. כאיש חינוך במהותו ידע להעניק לילדיו את מלוא תשומת הלב ואת זמן האיכות שלו איתם
כמלמד ילדי ישראל היה מהלך בנחת, דיבורו מנגן וישותו מקרינה.
כנדלניסט לא אחת היה מדבר דיבורי אמונה ומעניק מאוצרו הבלתי נדלה. והיה לו למי. בסביבתו איש לא ההין לדבר לשון הרע וכל ישותו הקרינה. הקרינה גם כאשר מצא את עצמו מאובק מהאבק שבאתר הבניה
הקרינה גם כאשר כיפתו הוסתרה מתחת לכובע המגן הצהוב
והאירה באור יקרות בזמן שעשה הכל כדי להשלים את הדירות שנקנו ממנו, למרות שמכריו וידידיו המליצו לו להכריז על פשיטת רגל.
אבל השאלה בעינה עומדת, האם "הצלחה" ניתן לקרוא למי שהרוויח יותר מזומנים? למי שאת מפעליו ניתן לראות בכל מקום?
כלום קנייני הנצח שהקנה לתלמידיו אינם בגדר "הצלחה"? שם הוא היה "מבוזבז" "חבל על הכשרון" ועוד כהנה וכהנה..
וכלום מכר קרוב, אשר לא מצא לעצמו מקור פרנסה ראוי לשמו אך ילדיו מחונכים למופת ויחסו לבני הבית ראוי לחיקוי והערצה- אינו מצליחן?
כן. נכון. אנחנו חיים בעולם חומרי, עולם ש - מה לעשות, כדי לשרוד בו אתה חייב כסף, ועדיף כמה שיותר.
ולכן אנחנו נעבוד בשילוח יונות דואר למרות שמתאים לנו הרבה יותר להיות מגדלי גורים. כי שם מרוויחים הרבה יותר! וכי קלה היא בעיניכם?
אז לא. לא קלה בעינינו. להיפך, קשתה היא בעינינו
לא נוכל להמליץ לכם להפוך לקבלנים, כי לא בהכרח שיתאים לכם להיות קבלנים
לא נוכל להמליץ לכם להיות יזמים, כי לא לכולם מתאים להיות יזמים
לא נוכל להמליץ לכם להקים עסקים, כי לא לכולם מתאים להקים עסקים
אבל נוכל להמליץ לאלו שעובדים בשילוח יונות דואר וקשה להם, והם סוחבים את היומיום, והם כבר מחכים לפנסיה בעיניים כלות - רבותי, תהפכו לנעימים את מקומות העבודה!
תדאגו שמקום העבודה יהיה מקום שנחמד לקום אליו בבוקר, וכיף לשהות בו. הפכו נא את מקום העבודה שלכם למקום בו יחסי האנוש הינם בין המשופרים, ותחפשו איך להנעים את השהות בו על עמיתכם
אתם תצאו הנשכרים הראשונים
ובתיכם, ומשפחותיכם
וכל הבאים עמכם במגע יפגשו אתכם מחויכים ולא מעוכים.
והעיקר, תצליחו באמת!
אשמח לשמוע(לקרוא) את דעתכם
- - - - -
אחד הסיפורים היותר נוגעים ללבי היה הסיפור "להתחיל מבראשית" של חיים ולדר.
בסיפור שורטט ביד אומן דמותו של מוכשר "מבוזבז" המועסק כמלמד תינוקות
במהלך הסיפור הוא מתגלגל לעסוק בנדל"ן וסוף סוף נאנחים כולם בהקלה, שיוסף התחיל להגשים את עצמו ולנצל כראוי את כישוריו. אלא שבמהלך הזמן קורה מה שקורה, עסקי הנדל"ן מתמוטטים ומיודענו יוצא נקי.
נקי כלפי אלוקים וכלפי אדם
ובעיקר כלפי נכסיו
עד מהרה הוא מוצא את עצמו מלוכלך שנית מהחול שבחצר החיידר שמקבל אותו בזרועות פתוחות כאילו חיכו רק לו כל השנים. ושוב הוא מתחיל מבראשית את בראשית עם תלמידיו היקרים.
לסיפור הזה יש פן שלא שמתי לב אליו כל השנים
אמנם כנדלניסט הוא ריצה את סביבתו, אך לא את עצמו. בתוכו ידע שאהבתו נתונה לתלמידיו ולא לבנייניו
וכמה מאיתנו נותנים לסביבה להחליט עבורנו במה אנחנו הכי טובים ומה הכי מתאים לנו?
למה אנחנו הולכים ללמוד הברשת סוסים או לעבוד במכירת קינים לנמלים בעוד שחשקה נפשנו בציור טווסים ?
ומיהו היומרני באדם שהחליט למה נכון לקרוא "הצלחה" ומהו "בזבוז משווע של כשרון"?
תהיתי כיצד היו נראים ימיו כאיש נדלן, וכיצד כמלמד דרדקי
כנדלניסט היה עסוק לא מעט בשיחות טלפון חשובות שילדיו לא הורשו להפריע בהן, מצא עצמו ממהר לפגישות וסוגר עניינים עם אנשי מקצוע ופועלים מחוספסים
ושלא תחשבו. כאיש חינוך במהותו ידע להעניק לילדיו את מלוא תשומת הלב ואת זמן האיכות שלו איתם
כמלמד ילדי ישראל היה מהלך בנחת, דיבורו מנגן וישותו מקרינה.
כנדלניסט לא אחת היה מדבר דיבורי אמונה ומעניק מאוצרו הבלתי נדלה. והיה לו למי. בסביבתו איש לא ההין לדבר לשון הרע וכל ישותו הקרינה. הקרינה גם כאשר מצא את עצמו מאובק מהאבק שבאתר הבניה
הקרינה גם כאשר כיפתו הוסתרה מתחת לכובע המגן הצהוב
והאירה באור יקרות בזמן שעשה הכל כדי להשלים את הדירות שנקנו ממנו, למרות שמכריו וידידיו המליצו לו להכריז על פשיטת רגל.
אבל השאלה בעינה עומדת, האם "הצלחה" ניתן לקרוא למי שהרוויח יותר מזומנים? למי שאת מפעליו ניתן לראות בכל מקום?
כלום קנייני הנצח שהקנה לתלמידיו אינם בגדר "הצלחה"? שם הוא היה "מבוזבז" "חבל על הכשרון" ועוד כהנה וכהנה..
וכלום מכר קרוב, אשר לא מצא לעצמו מקור פרנסה ראוי לשמו אך ילדיו מחונכים למופת ויחסו לבני הבית ראוי לחיקוי והערצה- אינו מצליחן?
כן. נכון. אנחנו חיים בעולם חומרי, עולם ש - מה לעשות, כדי לשרוד בו אתה חייב כסף, ועדיף כמה שיותר.
ולכן אנחנו נעבוד בשילוח יונות דואר למרות שמתאים לנו הרבה יותר להיות מגדלי גורים. כי שם מרוויחים הרבה יותר! וכי קלה היא בעיניכם?
אז לא. לא קלה בעינינו. להיפך, קשתה היא בעינינו
לא נוכל להמליץ לכם להפוך לקבלנים, כי לא בהכרח שיתאים לכם להיות קבלנים
לא נוכל להמליץ לכם להיות יזמים, כי לא לכולם מתאים להיות יזמים
לא נוכל להמליץ לכם להקים עסקים, כי לא לכולם מתאים להקים עסקים
אבל נוכל להמליץ לאלו שעובדים בשילוח יונות דואר וקשה להם, והם סוחבים את היומיום, והם כבר מחכים לפנסיה בעיניים כלות - רבותי, תהפכו לנעימים את מקומות העבודה!
תדאגו שמקום העבודה יהיה מקום שנחמד לקום אליו בבוקר, וכיף לשהות בו. הפכו נא את מקום העבודה שלכם למקום בו יחסי האנוש הינם בין המשופרים, ותחפשו איך להנעים את השהות בו על עמיתכם
אתם תצאו הנשכרים הראשונים
ובתיכם, ומשפחותיכם
וכל הבאים עמכם במגע יפגשו אתכם מחויכים ולא מעוכים.
והעיקר, תצליחו באמת!
