הנושאים החמים
הנושאים החמים
מה אתם אומרים על הסגנון והרעיון?
דעתכם ותגובתכם חשובה לי מאוד
ככה כותבים היסטוריה...
אחד הרגעים המדהימים ביותר שידע העולם, היה בשנת תש"ל. כאשר בירח נחתה החללית האמריקנית "אפולו 11", אשר שוגרה על ידי טיל "סאטורן 5". העולם כולו עצר את נשימתו, באותו רגע בו דרכו רגליו של ניל ארמסטרונג, העטויות שכבת בגדים אסטרונאוטים עבים, על אדמתו האפרורית של הירח.
ניל הוציא את הדגל האמריקאי, שמגולגל היה בתוך התיק המסורבל שסחב על גבו, התקדם צעד אחד קדימה, ותקעו באדמה כמתנופף באוושת רוח קלה. לאחר שנים יבואו הקונספירציונרים וינסו להוכיח כי ניל כלל לא עמד על אדמת הירח, אלא בסטודיו צילום מושקע, והראיה לכך שהדגל בתמונה מתנופף ברוח, ואילו בירח לא נושבת כל רוח. כאילו היו שם...
ניל ארמסטרונג האגדי, פורץ הדרך, שודר אותם רגעים בכל ערוצי התקשורת העולמיים. חליפת האסטרונאוטים היתה כה כבידה, עד כי גרמה שלא ירעדו ידיו ולא ירטטו רגליו בתזזית מפוחדת, ורק זיעה של מאמץ תיגר מפניו. ארמסטרונג הרים באושר צרוף את הקסדה הרחבה שסיבבה את ראשו, וגילה קבל עולם ומלואו את שמחתו.
ברגעים הללו, כאשר רבבות בני-אדם היו עצורי-נשימה, שלף ניל משפט שסביר להניח כי הגוהו טובי המוחות של "יבשת הזהב". משפט אשר נחקק לימים בספרי ההיסטוריה העולמית:
"צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות".
* * *
רגעים ספורים אחרי שהונצחה התמונה ההיסטורית, פסע ניל חזרה אל רכב החלל החבוט, וטבע על אדמת הירח האפורה פסיעות עמוקות המלמדות על חליפת חלל אמריקאית שפסעה כאן. האוויר אשר סופק לו מאת בלוני החמצן, הקשה על נשימתו, שהיתה כבידה גם סתם כך. מצב רוחו היה ירוד. אולי אף אפפה אותו תחושת רעב מציקה, או הרגשת חום מחניקה, שגרמה לו לפלוט אל חברו עוד משפט, אותו ההיסטוריה לא אהבה ומחקהו, מחמת שאינו מצטלם טוב.
ארמסטרונג התלונן לחברו על כי החליפה כה כבידה ויש בתחתיתה איזה ברזל שדוקר את רגלו: "למה היא כה כבידה", סינן מבין שפתיו, "למה המומחים של נאס"א לא לוקחים בחשבון גם את התחושות שלנו, האסטרונאוטים? מה אנחנו, חייזרים?!"
ניל ארמסטרונג היה איש ככל האנשים. התחושות העיקו עליו והיו לו לסבל. אולם עם זאת,
ידע בבירור, כי עתה – ברגעים פשוטים ומציקים אלו, מתוך החום והרעב, קשיי הנשימה והברזל המציק ברגל – כותב הוא את ההיסטוריה ההדורה, אולי הכי מפוארת, של היכולת הטכנולוגית-אנושית.
כי הדברים הגדולים ביותר, מתחוללים דווקא על-ידי מעשים פשוטים וצעדים קטנים. בזמנים בהם ההרגשה אינה קסומה והלב אינו מוצף רגש הומה. זה לא אמור להיות אחרת. ככה פורצים צעד גדול לאנושות. על-ידי צעד קטן. קשה. חסר מצב רוח. על-ידי עוד פסיעה אל הטוב.
ככה כותבים היסטוריה...
דעתכם ותגובתכם חשובה לי מאוד
ככה כותבים היסטוריה...
אחד הרגעים המדהימים ביותר שידע העולם, היה בשנת תש"ל. כאשר בירח נחתה החללית האמריקנית "אפולו 11", אשר שוגרה על ידי טיל "סאטורן 5". העולם כולו עצר את נשימתו, באותו רגע בו דרכו רגליו של ניל ארמסטרונג, העטויות שכבת בגדים אסטרונאוטים עבים, על אדמתו האפרורית של הירח.
ניל הוציא את הדגל האמריקאי, שמגולגל היה בתוך התיק המסורבל שסחב על גבו, התקדם צעד אחד קדימה, ותקעו באדמה כמתנופף באוושת רוח קלה. לאחר שנים יבואו הקונספירציונרים וינסו להוכיח כי ניל כלל לא עמד על אדמת הירח, אלא בסטודיו צילום מושקע, והראיה לכך שהדגל בתמונה מתנופף ברוח, ואילו בירח לא נושבת כל רוח. כאילו היו שם...
ניל ארמסטרונג האגדי, פורץ הדרך, שודר אותם רגעים בכל ערוצי התקשורת העולמיים. חליפת האסטרונאוטים היתה כה כבידה, עד כי גרמה שלא ירעדו ידיו ולא ירטטו רגליו בתזזית מפוחדת, ורק זיעה של מאמץ תיגר מפניו. ארמסטרונג הרים באושר צרוף את הקסדה הרחבה שסיבבה את ראשו, וגילה קבל עולם ומלואו את שמחתו.
ברגעים הללו, כאשר רבבות בני-אדם היו עצורי-נשימה, שלף ניל משפט שסביר להניח כי הגוהו טובי המוחות של "יבשת הזהב". משפט אשר נחקק לימים בספרי ההיסטוריה העולמית:
"צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות".
* * *
רגעים ספורים אחרי שהונצחה התמונה ההיסטורית, פסע ניל חזרה אל רכב החלל החבוט, וטבע על אדמת הירח האפורה פסיעות עמוקות המלמדות על חליפת חלל אמריקאית שפסעה כאן. האוויר אשר סופק לו מאת בלוני החמצן, הקשה על נשימתו, שהיתה כבידה גם סתם כך. מצב רוחו היה ירוד. אולי אף אפפה אותו תחושת רעב מציקה, או הרגשת חום מחניקה, שגרמה לו לפלוט אל חברו עוד משפט, אותו ההיסטוריה לא אהבה ומחקהו, מחמת שאינו מצטלם טוב.
ארמסטרונג התלונן לחברו על כי החליפה כה כבידה ויש בתחתיתה איזה ברזל שדוקר את רגלו: "למה היא כה כבידה", סינן מבין שפתיו, "למה המומחים של נאס"א לא לוקחים בחשבון גם את התחושות שלנו, האסטרונאוטים? מה אנחנו, חייזרים?!"
ניל ארמסטרונג היה איש ככל האנשים. התחושות העיקו עליו והיו לו לסבל. אולם עם זאת,
ידע בבירור, כי עתה – ברגעים פשוטים ומציקים אלו, מתוך החום והרעב, קשיי הנשימה והברזל המציק ברגל – כותב הוא את ההיסטוריה ההדורה, אולי הכי מפוארת, של היכולת הטכנולוגית-אנושית.
כי הדברים הגדולים ביותר, מתחוללים דווקא על-ידי מעשים פשוטים וצעדים קטנים. בזמנים בהם ההרגשה אינה קסומה והלב אינו מוצף רגש הומה. זה לא אמור להיות אחרת. ככה פורצים צעד גדול לאנושות. על-ידי צעד קטן. קשה. חסר מצב רוח. על-ידי עוד פסיעה אל הטוב.
ככה כותבים היסטוריה...
