קורונה עובדת מהבית בתקופה הזו? איך את מסתדרת?

סחלב ענוג · 23/4/20

כי אני ממש לא.
פרויקט הטלפונים של הילדים.
האוכל.
הכביסות.
הבלגן.
הכל.
והעבודה שאמורה להשתלב בין לבין, ואני לא כ"כ יכולה להסתגר בחדר ולהשאיר אותם עם בעלי כי העבודה שלי מתבצעת הרבה מאד על השולחן בסלון...
יש לכן רעיונות איך להסתדר? איך מארגנים סדר יום שפוי?

elibeli · 23/4/20

מצטרפת...
אני לא יכולה להסתגר בחדר כי בעלי עובד מחוץ לבית...
אני יחסית גמישה בשעות העבודה. מה שאני יכולה לעשות בערב אני עושה בערב.
אבל מספיק טלפון אחד מהעבודה שמריץ אותי למחשב ומערער את כל היציבות...
לגבי סדר יום:
הגדול (9) מכין להם חביתות השני (8) חותך ירקות- כמובן שאני משתדלת להיות בשטח.
ארוחות צהרים- בעלי לוקח פיקוד או מהערב או כשחוזר מהעבודה.
כביסות: איכשהו בין לבין -צולע.
והבלאגן...

ואני בנוסף לזה ב"ה, מדברים טובים, בתקופה שהכוחות ממני והלאה...
לגבי הלמידה מרחוק:
בימים ראשון ושני יצאתי מדעתי. ואז החלטנו שחייבים לעשות משהו עם זה- התקשרנו לכל הרבה'ס והגננות ועשינו סנכרון בין הועידות של הגדולים לשעות השארת ההודעה של הגננות של הקטנים.
וכתבנו בטבלה משעה 9:00-9:30 הטלפון אצל... מ-9:30-10:00 אצל... כמובן שלקחנו לכל אחד מרווח זמן לפני השיעור ואחריו. ובנוסף הוספנו זמן להשלמות למי שלא הספיק.
אני לא לוחצת. מה שלמדו- למדו אני רואה את זה יותר כחיבור רגשי לחיידר ולחברים.

אם כבר מה שמשגע אותי זה המריבות

4 בנים שלא גומרים לריב. אשמח לטיפים.

סחלב ענוג · 23/4/20

ואת מספיקה לעבוד?
ויש לך ראש להתרכז?
כי עכשיו זה הערב שהתיישבתי לעבוד ואני רק מנסה להרגע מהיום...
ולגבי 4 הבנים- ככה זה... (גם לי יש)
בנושא המריבות:
1. הם לוקחים את זה הרבה פחות קשה מאיתנו. המון פעמים אני אומרת לעצמי לחכות 5 דקות עד שאני מתערבת ואחרי 5 דקות הם כבר צוחקים ומשחקים (או במריבה הבאה). פעם כשצעקתי על אחד שפגע בשני- השני נלחץ ממני (!) והרגיע אותי שלא היה כ"כ נורא...
2. לפעמים זה המשחק שלהם!!! היתה תקופה ששניים אצלי "התכסחו" המון ויום אחד שמעתי איך זה מתחיל: "בוא נשחק מלחמה"...

elibeli · 23/4/20

לא. לא מצליחה להתרכז.
דוחה המון דברים...
הנס שלי זה שבעקבות המצב הרבה מהעבודה ירדה לי (בין השאר אני מפעילה בשגרה 8 קבוצות התעמלות- אחראית על רישום וגביה, סנכרון בין הקופ"ח למורות ולמתנ"ס ועוד...- כל זה ירד לי ועוד דברים.)
כמובן שדברים נוספו לי אבל בגלל שאני בסיכון אני עובדת רק מהבית אז אוטומטית זה פחות עבודה- אני מעבירה למזכירה חלק מהדברים...

אבל גם בימים שלקחתי מחלה ולא עבדתי בקושי הסתדרתי...
זה לא פשוט. התקופה קשה. הילדים כבר בלי סבלנות ורוצים לצאת להתאורר.

ולגבי המריבות, הם רבים מכות שאני ממש מפחדת... אני מתעלמת הרבה אבל יש מצבים כמעט מסוכנים (או שרק ניראה לי..)
מה שבטוח זה שכל אחת מאיתנו היא גדולה גם מי שלא מבינה מה קשה וגם מי שבקושי שורדת.
ומה שמחזיק אותי זה כשאני מכניסה לעצמי לראש שהם יזכרו מהתקופה הזו יותר אם הייתי רגועה מאשר אם הבית תקתק...