שיר עוֹנוֹת

tmr · 5/5/24

הַכְּבִישִׁים הֵם אוֹתָם כְּבִישִׁים
הַקּוֹצִים גַּם הֵם לֹא הִשְׁתַּנּוּ
זוֹ רַק אֲנִי שֶׁמִּתְחַלְּפוֹת לָהּ הָעוֹנוֹת כְּמוֹ מַיִם

פַּעַם גִּנַּת הַמִּשְׂחָקִים הָיְתָה נוֹטֶפֶת דָּם. חֹרֶף
הַדֶּשֶׁא הַיָּרֹק הָיָה שְׂעָרוֹת רֹאשִׁי הַפְּרוּעוֹת
וְהַיְּלָדִים שֶׁשִּׁחֲקוּ בָּהּ הֲרֵי מַלְאֲכֵי חַבָּלָה

לִפְנֵי שָׁנִים טִיּוּל שִׁגְרָתִי הָיָה סְתָיו
כֻּלּוֹ מַשִּׁיל יֹבֶשׁ. וְהַמַּעְיָן קוֹרֵא לִי לִטְבֹּעַ בּוֹ
שְׁלוּלִית עִם בֹּץ וְאֵפֶר

פִּנַּת הַבֻּבּוֹת הָיְתָה לִי נֶחָמָה. אָבִיב
הַכֹּל צִבְעוֹנִי וּפוֹרֵחַ וְיָד פַּרְוָתִית הָיְתָה נוֹגַעַת בְּמִצְחִי
עַד שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת הַגַּנֶּנֶת תַּם הַזְּמַן

וְקַיִץ. הוֹ הַקַּיִץ.
עֲבָרִי הוּא קַיִץ גָּדוֹל
לְעִתִּים נִשְׂרַפְתִּי. נִכְוֵיתִי. נִכְאַבְתִּי
וְנִכְבַּשְׁתִּי
לְעִתִּים הָיִיתִי אוֹר גָּדוֹל וְכָל הַיְּקוּם הָיָה יָרֵחַ
אֲבָל קַיִץ.

הַכְּבִישִׁים כָּל כָּךְ שׁוֹנִים בְּכָל נְסִיעָה מֵחָדָשׁ
הַקּוֹצִים לִפְעָמִים נִדְמִים לִי כְּכַלָּנִיּוֹת
לִפְעָמִים לְהֶפֶךְ