עדרים

[עורך עם נסיון]

בשמחה שהייתי בשבת הציע אחד הנוכחים פירוש חדשני, ואשמח אם מישהו ימצא לו מקור.
בפרשה האחרונה, פרשת ויצא, כשהגיע יעקב אבינו ליד הבאר נכתב כך:
(ב) וַיַּ֞רְא וְהִנֵּ֧ה בְאֵ֣ר בַּשָּׂדֶ֗ה וְהִנֵּה־שָׁ֞ם שְׁלֹשָׁ֤ה עֶדְרֵי־צֹאן֙ רֹבְצִ֣ים עָלֶ֔יהָ כִּ֚י מִן־הַבְּאֵ֣ר הַהִ֔וא יַשְׁק֖וּ הָעֲדָרִ֑ים וְהָאֶ֥בֶן גְּדֹלָ֖ה עַל־פִּ֥י הַבְּאֵֽר:
(ג) וְנֶאֶסְפוּ־שָׁ֣מָּה כָל־הָעֲדָרִ֗ים וְגָלֲל֤וּ אֶת־הָאֶ֙בֶן֙ מֵעַל֙ פִּ֣י הַבְּאֵ֔ר וְהִשְׁק֖וּ אֶת־הַצֹּ֑אן וְהֵשִׁ֧יבוּ אֶת־הָאֶ֛בֶן עַל־פִּ֥י הַבְּאֵ֖ר לִמְקֹמָֽהּ:
(ח) וַיֹּאמְרוּ֘ לֹ֣א נוּכַל֒ עַ֣ד אֲשֶׁ֤ר יֵאָֽסְפוּ֙ כָּל־הָ֣עֲדָרִ֔ים וְגָֽלֲלוּ֙ אֶת־הָאֶ֔בֶן מֵעַ֖ל פִּ֣י הַבְּאֵ֑ר וְהִשְׁקִ֖ינוּ הַצֹּֽאן:
ורצה לחדש הדובר, כי כמו שלעוסק בסנדלים קוראים סנדלר, ולעוסק בקדרות קדר, כך לעוסק בעדרי צאן קוראים עדר, והם אלו הגוללים בעצמם את האבן כמשמעות הפסוק.
אכן רש"י אינו מפרש כך, אך אשמח למי שימצא מקור לזה...

 

[stars]

אין לי מקור לכך, אך הארה קטנה: יתכן שבאמת משמע כך מלשון המקרא, שכן כתוב "ישקו העדרים", וכתוב "והשקו את הצאן" "והשקינו הצאן", כך שככל הנראה יש חילוק בין העדרים לצאן, ויתכן כפירושו של הנ"ל שכאן מילת "עדרים" כוונתה לרועי הצאן.
[באמת מעניין אם מצינו עוד מקום במקרא עם שם נרדף כזה לרועה צאן].

 

[עורך עם נסיון]

אין לי מקור לכך, אך הארה קטנה: יתכן שבאמת משמע כך מלשון המקרא, שכן כתוב "ישקו העדרים", וכתוב "והשקו את הצאן" "והשקינו הצאן", כך שככל הנראה יש חילוק בין העדרים לצאן, ויתכן כפירושו של הנ"ל שכאן מילת "עדרים" כוונתה לרועי הצאן.
[באמת מעניין אם מצינו עוד מקום במקרא עם שם נרדף כזה לרועה צאן].

אכן, רק מפני לשון המקרא חודש לומר כך.
מה שחסר הוא מקור לפירוש זה כאן בפסוק, או למקום אחר שמופיע מילת עדר ופי' הרועה.

 

[גליל555]

לענ"ד הוא בדרך דרש.
וגם המדקדקים יוכלו לומר אם היה צריך להיות (הדל"ת) דגוש.
ואכן תמהו המפרשים, מדוע לא נזכרו הרועים כלל, כי אם ברמז, וכמו שפירש"י שהמקרא דבר בלשון קצרה.
ומ"מ אצרף כאן מי שמצאתי באוצה"ח שרצה לבאר כן, אך דחה פירושו זה:

 

[אפכא מסתברא]

כשם שהנוהג את החמור הוא חַמָּר, והנוהג את הגָּמָל הוא גַּמָּל, כן לכאורה (ולא באמת, כי 'חמר' ו'גמל' נקרא ע"ש בע"ח ולא על השם הקיבוצי) היה צריך להיות הנוהג את העדר - עַדָּר, וברבים עַדָּּרִים. ואולם מה שיש לנו כאן זה שוב ושוב ושוב - עֲדָרִים, ריבוי של עֵדֶר ולא של עַדָּר. (כמו"כ רועה בָּקָר נקרא בוקר ולא 'בַּקָּר'ׂ.)

 

[yonatanr]

כשם שהנוהג את החמור הוא חַמָּר, והנוהג את הגָּמָל הוא גַּמָּל, כן לכאורה (ולא באמת, כי 'חמר' ו'גמל' נקרא ע"ש בע"ח ולא על השם הקיבוצי) היה צריך להיות הנוהג את העדר - עַדָּר, וברבים עַדָּּרִים. ואולם מה שיש לנו כאן זה שוב ושוב ושוב - עֲדָרִים, ריבוי של עֵדֶר ולא של עַדָּר. (כמו"כ רועה בָּקָר נקרא בוקר ולא 'בַּקָּר'ׂ.)

האמנם לא מצינו במפרשים שפירשו את הפסוק נגד הטעמים או נגד ניקוד המסורה?

 

[אפכא מסתברא]

האמנם לא מצינו במפרשים שפירשו את הפסוק נגד הטעמים או נגד ניקוד המסורה?

מצינו, אבל כשיש לך עוד סיבות שלא לפרש כן

'חמר' ו'גמל' נקרא ע"ש בע"ח ולא על שם קיבוצי

כמו"כ רועה בָּקָר נקרא בוקר ולא 'בַּקָּר'ׂ.

זה דחוק מדי לצדד בחידוש הנ"ל.

 

[yonatanr]

כשם שהנוהג את החמור הוא חַמָּר, והנוהג את הגָּמָל הוא גַּמָּל,

לכאורה הוא רק בלשון חכמים, ולא מצינו כן בלשון תורה.

 

[אפכא מסתברא]

לכאורה הוא רק בלשון חכמים, ולא מצינו כן בלשון תורה.

אכן, בלשון תורה משקל 'בעלי מלאכה' הוא לבעלי מלאכה ולא למנהיגי בהמה חיה ועוף, אבל ה'חידוש' שלעיל

כמו שלעוסק בסנדלים קוראים סנדלר, ולעוסק בקדרות קדר, כך לעוסק בעדרי צאן קוראים עדר, והם אלו הגוללים בעצמם את האבן כמשמעות הפסוק.

מתבסס גם הוא על לשון חכמים, ועניתי באותו מטבע.
בכלל, אם הוא מחדש ש'עדרים' ששם הם הרועים, כי אז 'עדרי הצאן' האמורים שם - גם הם הרועים? חידוש מרעיש יותר מדי...

 

[פינחס רוזנצוויג]

אחר כך כתוב ורחל באה עם הצאן אשר לאביה כי רועה היא.
היה צריך, לפי פירוש זה, לכתוב כי עדרית היא.

 

[למאי נפקא מינה]

גם לי הק' הפריע חטף הפתח שציין @אפכא מסתברא.

הפירוש מבריק ומתוק.
על זה היה אומר ר' אברהם גנחובסקי, שקודם כל צריך להיות 'יציב ונכון וקיים וישר ונאמן וכו' ', ורק לבסוף - 'ויפה'...