כתיבת תסריט זו אומנות ספציפית בתוך התחום הרחב של הכתיבה וצריך ללמוד את זה כדי לדעת לעשות את זה נכון. לא כל סופר הוא אוטומטית תסריטאי, כשם שלא כל צייר יכול להיות במאי קומיקס. לאדם שלומד איך לכתוב תסריט כראוי, רוב הבעיות המצוינות כאן נפתרות מאליהן. הרבה סופרים מניחים שכתיבת תסריט היא כמו כתיבת סיפור רק בעימוד שונה. לכן:
סיפור כזה:
הברון זקף את גבו. "הם לא חוזרים. הם לא יחזרו לעולם." הוא הרגיש נורא, אבל היה מוכרח לתת למילים להדהד ברחבי האולם.
יתרגמו ל"תסריט" כזה:
הם עומדים באולם רחב ידיים.
הברון: הם לא חוזרים. הם לא יחזרו לעולם." (פנים קודרות אך נחושות)
וכשהצייר לא יצליח לבטא את ה"זקף את גבו" ה"רגשות" וה"הכרח" הנכונים, אכן תדרש הרבה הבנה הדדית ושיתוף פעולה כדי לצלוח את המשבר. תסריטאות זה לא רק תרגום לוויזואל, זה גם גישה אחרת לסיפור, חיתוך אכזרי, הקצנת מומנטים, חלוקה קפדנית על גבול האובססיבית לסצנות, ביטים, ומערכות, והרבה מעבר. זה לא עבודה לכל סופר.
הגישה הפרקטית השניה בעצם מטילה על הצייר את תפקיד התסריטאות. שהיא אמנות בפני עצמה שדורשת עבודה מאסיבית משלה. אמנם יש סופרים שכותבים בצורה וויזואלית וקל לתרגם את הדברים לתסריט, אבל יש הרבה סופרים שלא, וזה בסדר כי זו התכונה הייחודית לספרות כתובה.
שאלת הזמן: תסריט שכתוב עם כל האלמנטים שאמורים להיות בתסריט, שמעומד כפי שתסריט אמור להיות מעומד - ניתן להעריך כמה דפי קומיקס התסריט יתפוס. מובן שזו רק הערכה כללית, אבל הפלוס-מינוס בדרך כלל תואמים מספיק את המציאות.
שאלת חלוקת התפקידים: צייר שמקבל תסריט שכתבו כמו שתסריט אמור להיות כתוב, יכול להסתדר עם זה, אם יש לו ניסיון בקומיקס, כלומר ראש במאי. תסריט שכתוב כמו שצריך מחלק מראש את התפקידים בצורה הכי טובה וברורה שאפשר. לכותב ברור מה הוא עושה, ולצייר ברור מה הוא עושה.
בקיצור, תלמדו תסריטאות והכל יהיה הרבה יותר ברור. ממליצה על סיפור של רוברט מקי.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
