סיפור בהמשכים סתם קטע שכתבתי...

מה שניחשת

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
בפעם השלישית הדרך כבר מוכרת. האיברים פועלים בהתאם. רק המצפון עדיין לא משוכנע, נוזף.
תשתוק כבר, היא רוצה לצעוק לו. אתה יודע שזה לא הבחירה שלי. אני עושה מה שאני יכולה, וזהו.
יוסוף מתקדם מהר, עיניו מרצדות.
הפעם זה חדר אחר. המשטרה כנראה התחילה לעבוד.
הוא שולף מפתח, קוסם. היד פועלת במהירות, הכפפה גם.
השורות השחורות מול עיניה, מרצדות. היא אף פעם לא ידעה כמה לראייה יש כוח. אילו רק היתה עיוורת. זמנית לפחות..
שוב היד מתופפת, מרגישה את הנייר החלק. חסרת מנוחה.
זהו.
היא פונה אחורנית. מאותתת לו.
הטקס הקשה יותר עוד לפניה.

הפעם זה קצר יותר.. סורי.
 

מה שניחשת

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
מחר תהיה הפעם הרביעית. היא מתפללת שגם האחרונה.
התחושה הזו, שורפת לה את קצות האצבעות. מושכת למטה.
לסייע לחמאס? עד איפה היא הגיעה?
זו לא הייתה בחירה שלך. מתעקש קול קטן, צפצפני.
לא נכון, מתנגד השני, צליל בס. יכלת לסרב, אולי לשקר. חוצמזה- מה זה החיים שלך מול הביטחון של כל הארץ??
היא מושכת באפה, מותשת. היא יודעת שהיא פחדנית. זה מה שהיא. פחדנית עלובה. אנוכית שכמותה.
ואולי אמא שלה, והאחים.. הם עלולים לסבול מהתוצאות! היא קולטת, נחרדת. קול הבס מדגדג לה, גורם לה לרצות להתנגד ליוסוף פעם הבאה. להגיד שהיא לא מסכימה.
היא מתרפה אחרי שניה, מיואשת. יוסוף לא יקבל כזו תשובה. לעולם לא. וזה לא יעזור לאף אחד שהיא תמות, היא מנסה לשכנע את עצמה. אולי.
 

מה שניחשת

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
היא עייפה, קול מוזר חודר לה לחלומות, הודף קורי שינה. קול של מגפון.
"פתחו את הדלת. חיפוש בידי משטרת ישראל" המילים מתנגשות בקירות, נשמעות בבירור.
היא קמה במהירות. אוספת חפצים, מתקדמת לחדר הכניסה.
כולם מתכנסים, בוהים בבלבול בשוטרים הנכנסים בביטחון פנימה. מתפרסים מול עיניהם.
"יוסוף מוגרבי" מקריא המפקד- כנראה, מעביר מבטו בין הסובבים.
אחיה שליו. המפקד פוסע לעברו, מביט במסך. "אני אחמד" הוא אומר בלי למצמץ. "יוסוף זה אחי התאום"
השוטר מביט בו בספקנות, מדפדף במכשירו.
היא פתאום קולטת. לא רק בגלל הפיצוץ הבלתי חוקי- הקבורה היתה כזו מהירה. לא רשמית.
השוטר מהנהן לבסוף, חוזר למקומו "לילה מוגרבי" הוא מקריא את השם השני, מסתכל שוב במכשיר, מבטו מתמקם עליה.
ראשה הושפל "אני" לה- אין אחות תאומה..
השאר מפנים לעברה את מבטם. עיניו של השוטר מצומצמות, ידו מוציאה אזיקים. "חסרת בושה" מפטיר במיאוס אחד לידו. היא מתנשמת, מביטה סביב.
"באמת תהינו מי הפושע שמשאיר סימני דרך ברורים כל כך.." הוא מסנן מולה "טביעות אצבעות, חפצים.."
פניה מלבינות, רגליה פוסעות לאחור.
למה ה', למההה????
יוסוף לידה מפנה אליה במהירות בזק מבט רצחני, אפל.
היא עוצמת עיניים. רוצה להעלם מפה.
"את עצורה ברגע זה על פריצה למחלקה חסויה, זיוף מסמך רשמי וגניבת נוסחאות רגישות למדינת ישראל. לכי קחי את הדברים שלך" מורה המפקד בתכליתיות, מניד בראשו לחברו.
הקירח מלווה אותה, נעצר על סף הדלת. יוסוף ממהר מאחוריו, טורק מול פרצופו ההמום.
"לילה" היא רכונה לאסוף את הדברים, מזדקפת לאיטה. ליבה מפרפר.
"אז ככה. יהודיה מקוללת שכמותך" הוא יורק את המילים בתיעוב "כל זה היה הצגה, את הובלת לפה את השוטרים של היאהוד. את—" נגמרו לו המילים. הוא מתנשף, מלא חרון.
היא שותקת. לא מאשרת דבר.
מול עיניה הוא מוציא את הסכין, מנופף בפראות. היא נרתעת אחורה, נופלת.
"אתה לא תעשה את זה!" היא מנסה "השוטר מאחורי הדלת. הוא ישמע את הצעקה שלי. יאסור אותך"
כמענה לדבריה הדלת נפתחת, קולו של השוטר נשמע.
יוסוף נוהם כארי בסוגר, מחזיר את הסכין בלית ברירה לכיסו.
"אני– אני עוד אסגור איתך חשבון" הוא מסנן, קולו מעביר בה צמרמורת.
הבית כבר מאחוריה. כולם מלווים אותה במבטם. מי בשמחה לאיד, מי ברחמים, ומי בשנאה.
היא מובלת על ידי השוטר החוצה. לניידת.
לחופש.

תם אך לא נשלם..
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קד

א בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יי יי אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ:ב עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה:ג הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו הַשָּׂם עָבִים רְכוּבוֹ הַמְהַלֵּךְ עַל כַּנְפֵי רוּחַ:ד עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט:ה יָסַד אֶרֶץ עַל מְכוֹנֶיהָ בַּל תִּמּוֹט עוֹלָם וָעֶד:ו תְּהוֹם כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ עַל הָרִים יַעַמְדוּ מָיִם:ז מִן גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן מִן קוֹל רַעַמְךָ יֵחָפֵזוּן:ח יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעוֹת אֶל מְקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם:ט גְּבוּל שַׂמְתָּ בַּל יַעֲבֹרוּן בַּל יְשׁוּבוּן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ:י הַמְשַׁלֵּחַ מַעְיָנִים בַּנְּחָלִים בֵּין הָרִים יְהַלֵּכוּן:יא יַשְׁקוּ כָּל חַיְתוֹ שָׂדָי יִשְׁבְּרוּ פְרָאִים צְמָאָם:יב עֲלֵיהֶם עוֹף הַשָּׁמַיִם יִשְׁכּוֹן מִבֵּין עֳפָאיִם יִתְּנוּ קוֹל:יג מַשְׁקֶה הָרִים מֵעֲלִיּוֹתָיו מִפְּרִי מַעֲשֶׂיךָ תִּשְׂבַּע הָאָרֶץ:יד מַצְמִיחַ חָצִיר לַבְּהֵמָה וְעֵשֶׂב לַעֲבֹדַת הָאָדָם לְהוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ:טו וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד:טז יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי יי אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע:יז אֲשֶׁר שָׁם צִפֳּרִים יְקַנֵּנוּ חֲסִידָה בְּרוֹשִׁים בֵּיתָהּ:יח הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים סְלָעִים מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים:יט עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ:כ תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה בּוֹ תִרְמֹשׂ כָּל חַיְתוֹ יָעַר:כא הַכְּפִירִים שֹׁאֲגִים לַטָּרֶף וּלְבַקֵּשׁ מֵאֵל אָכְלָם:כב תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן וְאֶל מְעוֹנֹתָם יִרְבָּצוּן:כג יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב:כד מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יי כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ:כה זֶה הַיָּם גָּדוֹל וּרְחַב יָדָיִם שָׁם רֶמֶשׂ וְאֵין מִסְפָּר חַיּוֹת קְטַנּוֹת עִם גְּדֹלוֹת:כו שָׁם אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ:כז כֻּלָּם אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּן לָתֵת אָכְלָם בְּעִתּוֹ:כח תִּתֵּן לָהֶם יִלְקֹטוּן תִּפְתַּח יָדְךָ יִשְׂבְּעוּן טוֹב:כט תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ יִבָּהֵלוּן תֹּסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן וְאֶל עֲפָרָם יְשׁוּבוּן:ל תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ יִבָּרֵאוּן וּתְחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה:לא יְהִי כְבוֹד יי לְעוֹלָם יִשְׂמַח יי בְּמַעֲשָׂיו:לב הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָד יִגַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָׁנוּ:לג אָשִׁירָה לַיי בְּחַיָּי אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי:לד יֶעֱרַב עָלָיו שִׂיחִי אָנֹכִי אֶשְׂמַח בַּיהוָה:לה יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יי הַלְלוּיָהּ:
נקרא  6  פעמים

אתגר AI

רגעים מכריעים בחיים • אתגר 116

לוח מודעות

למעלה