אתמול קראתי ספר לא מוכר, שלא נמכר בחנויות החרדיות, וחשבתי שיש לו חוזקות בגינן ראוי להמליץ עליו:
הספר דק כרס, יש מקום לעבות את אפיוני הדמויות שלו, אך התרבות שהוא משקף ראויה להיכרות, והעובדה שמדובר בסיפור אמיתי שגיבוריו חיים בינינו - יש בה כדי להוסיף מימד של חשיבות.
"מאחורי השטיח הפרסי"- זה שמו של הספר. מאת שני פרדיאן, עולה מפרס. הספר פורש את חייהם של יהודי איראן בעלילת מתח קצרה. מי שלא רוצה לתת לילדיו (או לעצמו) לקרוא את הקלאסיקות הלא יהודיות של חיים בצל המהפכה האיראנית – יוכל למצוא כאן תחליף הולם, כשר ונקי. נראה לי שאפשר לקבל כאן נקודת מבט פחות שטחית על חיים תחת משטר, מכיוון שיש חיבור בין מזרח למערב, חיים באיראן וטסים לישראל, לדוגמה.
הכרתי את המחברת במסגרת עבודה, (יהא זה גם גילוי נאות), והיא אישרה לי שחלק מהגיבורים עדיין חיים באיראן , וגם מי שלא – מפחד לפתוח את פיו. עניין אותי להבין עד כמה הנקודה הזו משותפת לכל העולים מפרס בעשורים האחרונים, ובעוד אני מהרהרת בה – הידיעה הבאה מעיתון 'המבשר' של היום – נקראה אצלי בספקנות ובעניין, ובעיקר בידיעה שהחיים הם לא שחור לבן:
הספר דק כרס, יש מקום לעבות את אפיוני הדמויות שלו, אך התרבות שהוא משקף ראויה להיכרות, והעובדה שמדובר בסיפור אמיתי שגיבוריו חיים בינינו - יש בה כדי להוסיף מימד של חשיבות.
"מאחורי השטיח הפרסי"- זה שמו של הספר. מאת שני פרדיאן, עולה מפרס. הספר פורש את חייהם של יהודי איראן בעלילת מתח קצרה. מי שלא רוצה לתת לילדיו (או לעצמו) לקרוא את הקלאסיקות הלא יהודיות של חיים בצל המהפכה האיראנית – יוכל למצוא כאן תחליף הולם, כשר ונקי. נראה לי שאפשר לקבל כאן נקודת מבט פחות שטחית על חיים תחת משטר, מכיוון שיש חיבור בין מזרח למערב, חיים באיראן וטסים לישראל, לדוגמה.
הכרתי את המחברת במסגרת עבודה, (יהא זה גם גילוי נאות), והיא אישרה לי שחלק מהגיבורים עדיין חיים באיראן , וגם מי שלא – מפחד לפתוח את פיו. עניין אותי להבין עד כמה הנקודה הזו משותפת לכל העולים מפרס בעשורים האחרונים, ובעוד אני מהרהרת בה – הידיעה הבאה מעיתון 'המבשר' של היום – נקראה אצלי בספקנות ובעניין, ובעיקר בידיעה שהחיים הם לא שחור לבן: