ספרי קלאסיקה

[מירי סגל]

גאווה ודעה קדומה, אמה, נטיית לב, תבונה ורחשי לב

 

[yaeli]

אולי ההגדרה הנכונה יותר היא: לא בעלי שאר רוח.

תרשי לי למחות...
בספריה של בית יעקב שבו למדתי לפני כ-35 שנה (יסודי), היו ספרים כמו 'הלב', ספרי אריך קסטנר, האסופית, ספרי ז'ול וורן ועוד.
בהעדר ספרי קריאה חרדים באותה תקופה, זה מה שהיינו קוראות.
להגיד על ספר כמו 'הלב' שהוא לא בעל שאר רוח זה חוסר היכרות מוחלט עם תוכן הספר.
אני זוכרת שכילדה קראתי אותו כמה וכמה פעמים, ומצאתי בו כל כך הרבה ערכים 'חינוכיים' ואנושיים:
עזרה לזולת, רגישות, מסירות, חברות, כיבוד הורים, הקרבה ואפילו חסד.
אולי לילדים של היום הסיפורים האלו ייראו משעממים, ארכאיים ולא רלוונטים. אבל הם רחוקים מלהיות 'רדודים' כמו שמישהו פה כתב.

 

[קלסר]

ג'יין אוסטין - אלה רומנים. אמנם בטעם של פעם ובצניעות גדולה, ובכל זאת, למי שזה מפריע.

ואגב, אלה ספרים בני 200 שנה בערך...

ולשאלתך, יש קלאסיקות חדשות, אבל התאמתן לציבור החרדי הולכת וירדת בחדות עם השנים.

תודה.

 

[נוי]

תרשי לי למחות...
בספריה של בית יעקב שבו למדתי לפני כ-35 שנה (יסודי), היו ספרים כמו 'הלב', ספרי אריך קסטנר, האסופית, ספרי ז'ול וורן ועוד.
בהעדר ספרי קריאה חרדים באותה תקופה, זה מה שהיינו קוראות.
להגיד על ספר כמו 'הלב' שהוא לא בעל שאר רוח זה חוסר היכרות מוחלט עם תוכן הספר.
אני זוכרת שכילדה קראתי אותו כמה וכמה פעמים, ומצאתי בו כל כך הרבה ערכים 'חינוכיים' ואנושיים:
עזרה לזולת, רגישות, מסירות, חברות, כיבוד הורים, הקרבה ואפילו חסד.
אולי לילדים של היום הסיפורים האלו ייראו משעממים, ארכאיים ולא רלוונטים. אבל הם רחוקים מלהיות 'רדודים' כמו שמישהו פה כתב.

הרשות בידך למחות.
חוששתני שאת מייחסת לביטוי שאר רוח- מובן אחר מהמקובל, זה הכל.
גם אני מאותו דור שקרא את הספרים הללו כמו הלב ושאר ירקות...
אגב, הערך הכי גדול של הספר "הלב" הוא... לאומיות.
אהה! יחי גריבלדי! תחי איטליה המאוחדת!

 

[איילת שלו]

מכיוון שזה עלה פה, אני מרשה לעצמי להמליץ על ספר מתורגם שאינו מבני עמנו ולא מבית יוצר חרדי
כמובן שכל אחת אחראית על חינוך ילדיה שלה - ותחליט בעצמה אם מתאים לילדים או לא, בכל אופן למי שמחפשת ספר טוב לעצמה -

"כד החרס השבור" - של הסופרת לינדה סו פארק, הוצאת מרגנית.
אחד הספרים הכי טובים שקראתי,
והוכחה לכך שספר טוב לא צריך שום ענייני רומנים וחוסר צניעות כדי להחזיק את עצמו.

ספר מלא רגישות ותובנות אנושיות (הערת ביניים: אמנם של מוסר אנושי ולא של מוסר אלוקי, אבל זה כ"כ ברור שהספר מסופר על גויים, שאני אישית לא רואה בכך בעיה, כן רואה בזה הזדמנות לשיחה עם בנות-נוער)

ובעיני יש בספר גם עומק שניתן לראות בו מעין משל לחיינו.
אני חוזרת וקוראת בו מדי פעם.

 

[מלפפון]

ט' כץ גרה בירושלים שם יש ספריה עירונית (אם לא כמה).
בכל עיר קיימות ספריות עירוניות, השאלה אם לענין ללכת לשם.
מתחילים עם 'הלב' ובדרך מציצים בעוד כמה כריכות,
ואז בוחרים את הרע במיעטו, שיש בו לא מעט רוע.
אישית, לא הייתי ממליצה ללכת על בסיס קבוע לספריה עירונית שאין בה מדור מיוחד לספרות חרדית.
(ואגב, בכל ספריה עירונית ניתן לבקש ולהזמין ספרים חרדיים).

 

[צילומנציה]

מכיוון שזה עלה פה, אני מרשה לעצמי להמליץ על ספר מתורגם שאינו מבני עמנו ולא מבית יוצר חרדי
כמובן שכל אחת אחראית על חינוך ילדיה שלה - ותחליט בעצמה אם מתאים לילדים או לא, בכל אופן למי שמחפשת ספר טוב לעצמה -

"כד החרס השבור" - של הסופרת לינדה סו פארק, הוצאת מרגנית.
אחד הספרים הכי טובים שקראתי,
והוכחה לכך שספר טוב לא צריך שום ענייני רומנים וחוסר צניעות כדי להחזיק את עצמו.

ספר מלא רגישות ותובנות אנושיות (הערת ביניים: אמנם של מוסר אנושי ולא של מוסר אלוקי, אבל זה כ"כ ברור שהספר מסופר על גויים, שאני אישית לא רואה בכך בעיה, כן רואה בזה הזדמנות לשיחה עם בנות-נוער)

ובעיני יש בספר גם עומק שניתן לראות בו מעין משל לחיינו.
אני חוזרת וקוראת בו מדי פעם.

ויש לך אפשרות להשאיל אותו? יש לי כמה טובים בעד....

 

[לבן]

ט' כץ גרה בירושלים שם יש ספריה עירונית (אם לא כמה).
בכל עיר קיימות ספריות עירוניות, השאלה אם לענין ללכת לשם.
מתחילים עם 'הלב' ובדרך מציצים בעוד כמה כריכות,
ואז בוחרים את הרע במיעטו, שיש בו לא מעט רוע.
אישית, לא הייתי ממליצה ללכת על בסיס קבוע לספריה עירונית שאין בה מדור מיוחד לספרות חרדית.
(ואגב, בכל ספריה עירונית ניתן לבקש ולהזמין ספרים חרדיים).

טוב, זה היה לצורך הכתבה....

ולא מאמינה שבבני ברק לא מסוגלים לפתוח ספריה עירונית עם ספרים חרדיים נורמאליים. במודיעין עילית יש ספריה מדהימה שהיא שם ודבר. מישהו ביקש את הלב? ביקשתי ספריה לספרי מנוחה פוקס ורוזנברג. לא מעבר.

אם את רוצה את הלב דווקא אני מוכנה לתת לך, כמעט שלחתי אותו לפח הניירת העירוני.

 

[איילת שלו]

לצילומנציה- אני צריכה לבדוק אם חזר מהשאלה... את יכולה להזכיר לי בהמשך. בכל מקרה בירושלים.

 

[קלסר]

הספרים של ז'ול וורן (אם את אוהבת- יש המון)
סוד הגן הנעלם לורד פונטלרוי הקטן ונסיכה קטנה- כולם של אותה הסופרת.
טום סוייר- סופר קלאסיקה
שרלוק הולמס -גם יש הרבה...

שנמשיך?

כן.
לא שמתי לב לשאלה הזו בסוף ההודעה. רק עכשיו.

 

[מלפפון]

טוב, זה היה לצורך הכתבה....

ולא מאמינה שבבני ברק לא מסוגלים לפתוח ספריה עירונית עם ספרים חרדיים נורמאליים. במודיעין עילית יש ספריה מדהימה שהיא שם ודבר. מישהו ביקש את הלב? ביקשתי ספריה לספרי מנוחה פוקס ורוזנברג. לא מעבר.

אם את רוצה את הלב דווקא אני מוכנה לתת לך, כמעט שלחתי אותו לפח הניירת העירוני.

צר לי להרוס חגיגות,
אבל אני לא מוצאת את הקלאסיקות כזאנר שיש להתרפק עליו.
הלב היה נחמד לשעתו,
אבל נשים קטנות משעמם טוטאליטרית, כך גם בית קטן בערבה.
אורה הכפולה- נחמד.
ז'ול וורן- משעמם ולא נוגע
אולי יש לו איזה ספר אחד נחמד.
הקטור מאלו- אכזרי מדי. מציאות כואבת.
הזקן והים- אפילו עמוד אחד לא הצלחתי לקרוא.
דיויד קופרפילד- עניין אותי מכיוון אחר. אבל אם תשאלי אותי מה העלילה- אין סיכוי שאדע.
בכל הספרים נגעתי וקראתי את הכריכה. אם היה לי ספר מתאגר לידי- הנחתי אותם מהר.
אם לא היו לי ספרים- קראתי מברירת מחדל.
אן שרלי- בתור נערה היה כמובן נחמד יותר בקטעים הרומנטיים, והאסופית הראשון- נחמד מבחינת סגנון הכתיבה.
נחמד לדבר בצורה גבוהה במשך יומיים בהם קוראים את הספר..
כל השאר- טובים יותר או פחות.
הספרות החרדית של היום משובחת לדעתי בהרבה יותר, תורמת מעניקה.
המחברת הסודית של עוזיאל- עולה על פצפונת ואנטון חסר הרמה.
(מעליב להשוות).

כנראה אין לי חוש נוסטלגי אצילי ומתרפק.

 

[לבן]

חה חה, מלפפונה מה ההתקפה? מישהי ביקשה ספרי נוסטלגיה וקיבלה רשימה. באמת נראה לך שאני מסוגלת לשבת ולקרוא היום השביעיה הסודית או אורה הכפולה? נו באמת.

מסכימה עם הרבה ממה שאמרת, אם כי לוסי מוד מונטגומרי היא סופרת מדהימה, והלוואי והיו כמה סופרות במגזר שלנו מלאות עליזות כמוה, לצערי ספרי המבוגרים שלנו נוטים בהרבה לכאב וקשיים. השבוע קראתי בפעם המי יודע כמה את אן מהעמק הירוק ונהניתי כמו בפעם הראשונה. תיאורי האמהות המלבבים שלה הם נכס.
גם תום סויר הוא ספר שאין לו הרבה מתחרים.
לז'ול ורן אני נמשכת יותר בקטע ההיסטורי והמדעי, יש לו ספרים משעממים בטירוף כמו הארץ שנתלשה. לחובבי היסטוריה וזיאולוגיה בלבד.

מה שקרה באשכול הזה זה ערבוב בין ספרי קלאסיקה נטו שבחלקם לא מעניינים לספרי קלאסיקה טובים מאד או מעולים.

 

[קלסר]

ח

מה שקרה באשכול הזה זה ערבוב בין ספרי קלאסיקה נטו שבחלקם לא מעניינים לספרי קלאסיקה טובים מאד או מעולים.

אז אולי תעשי לי סדר בספרים? ותתרכזי בעיקר ב- ספרי קלאסיקה טובים מאד או מעולים

אודה לך מאוד מאוד

 

[לבן]

אז אולי תעשי לי סדר בספרים? ותתרכזי בעיקר ב- ספרי קלאסיקה טובים מאד או מעולים

אודה לך מאוד מאוד

זה לחלוטין עניין של טעם ספרותי.
אם מישהי מסגולת לקרוא לאורה הקטנה- נחמד ולעומתו להציב את ז'ול וורן כמשעמם שיש לו רק ספר אחד נחמד (...) כנראה באמת אין עניין להמשיך את הדיון...
בגדול נתנו לך כאן שמות של המון ספרים. לא נראה לי שיש לי הרבה מה להרחיב כאן.

 

[קלסר]

זה לחלוטין עניין של טעם ספרותי.
אם מישהי מסגולת לקרוא לאורה הקטנה- נחמד ולעומתו להציב את ז'ול וורן כמשעמם שיש לו רק ספר אחד נחמד (...) כנראה באמת אין עניין להמשיך את הדיון...
בגדול נתנו לך כאן שמות של המון ספרים. לא נראה לי שיש לי הרבה מה להרחיב כאן.

לא קראתי את שניהם. ועדיין אני תרה אחרי ספר בסגנון הסדרה של האסופית.
מה לדעתך הכי מתקרב לזה?

 

[נוי]

ובהשך לדברייך לבן- לקרוא ל"נשים קטנות" משעמם זו הגדרה מפליאה מאוד.
טוב מלפפון, זה עניין של טעם כמובן. מלפפון למשל- אני אוהבת...
אבל אם מישהי מבקשת משהו בסגנון "האסופית", היא שייכת ל"גזע שידע את יוסף" -(קריצה לבית החלומות של אן)
ו"נשים קטנות" יהיה בדיוק לטעמה.

 

[צילומנציה]

צר לי להרוס חגיגות,
אבל אני לא מוצאת את הקלאסיקות כזאנר שיש להתרפק עליו.
הלב היה נחמד לשעתו,
אבל נשים קטנות משעמם טוטאליטרית, כך גם בית קטן בערבה.
אורה הכפולה- נחמד.
ז'ול וורן- משעמם ולא נוגע
אולי יש לו איזה ספר אחד נחמד.
הקטור מאלו- אכזרי מדי. מציאות כואבת.
הזקן והים- אפילו עמוד אחד לא הצלחתי לקרוא.
דיויד קופרפילד- עניין אותי מכיוון אחר. אבל אם תשאלי אותי מה העלילה- אין סיכוי שאדע.
בכל הספרים נגעתי וקראתי את הכריכה. אם היה לי ספר מתאגר לידי- הנחתי אותם מהר.
אם לא היו לי ספרים- קראתי מברירת מחדל.
אן שרלי- בתור נערה היה כמובן נחמד יותר בקטעים הרומנטיים, והאסופית הראשון- נחמד מבחינת סגנון הכתיבה.
נחמד לדבר בצורה גבוהה במשך יומיים בהם קוראים את הספר..
כל השאר- טובים יותר או פחות.
הספרות החרדית של היום משובחת לדעתי בהרבה יותר, תורמת מעניקה.
המחברת הסודית של עוזיאל- עולה על פצפונת ואנטון חסר הרמה.
(מעליב להשוות).

כנראה אין לי חוש נוסטלגי אצילי ומתרפק.

אני בדעה שלך בקטע הנוסטלגי, אבל, כידוע, על טעם וריח...
מי שאוהב היסטוריה וגיאוגרפיה לא יטען שז'ול וורן זה משעמם,
ובית קטן בערבה- אלוף, לטעמי, וגם עלובי החיים.
השביעיה הסודית- לא ראוי לשם "ספר" וזה טעמי האישי בלבד. (בינינו, גם הסרטים של פנינה פרלשטיין לא לטעמי- יש לי טעם נדיר)

 

[לבן]

השביעיה הסודית- לא ראוי לשם "ספר" וזה טעמי האישי בלבד. (בינינו, גם הסרטים של פנינה פרלשטיין לא לטעמי- יש לי טעם נדיר)

טעם נדיר? אולי פשוט לא טעם "עדרי".
כבר 9 שנים נראלי לא ראיתי שום הפקת סרט של חול המועד, אחרי שחברות שלי סילקו אותי בזעם מהאולם כשכולן בכו לתוך הטישוס' שלהן ואני התגלגלתי מצחוק מהסצנה הקיטשית עד אימה... ובאחד משיעורי ספרות בדיון סוער המורה לתסריטאות טענה שאני מתרגשת גם ורק מדחיקה את זה... נו. אולי גם מהשביעיה הסודית נהניתי וגם הדחקתי את זה, מי יודע.

 

[מלפפון]

ובהשך לדברייך לבן- לקרוא ל"נשים קטנות" משעמם זו הגדרה מפליאה מאוד.
טוב מלפפון, זה עניין של טעם כמובן. מלפפון למשל- אני אוהבת...
אבל אם מישהי מבקשת משהו בסגנון "האסופית", היא שייכת ל"גזע שידע את יוסף" -(קריצה לבית החלומות של אן)
ו"נשים קטנות" יהיה בדיוק לטעמה.

לא קראתי לנשים קטנות 'משעמם'.
אלא משעמם טוטאליטרית.

 

[צילומנציה]

סתם שאלה- יש ספרי קלאסה חדשים? ולא מימי הביניים דוקא?

קלאסיקה חדשים שראויים לדרוך בבית יהודי- לא ניתן למצוא. הדורות הולכים ויורדים גם אצל הגויים.
רומן מלפני 100 שנה היה נקי, מכובד, מעודן אפילו יותר מספרים מקצועיים שנכתבים היום.

לא אשכח שקראתי כתבה צרכנות של נ.קצין (ביתד נאמן, כן?) ושם צוטט לפחות 4 פעמים ספר בשם ("לא רציונלי ולא במקרה". בעקבות הכתבה תרתי אחר הספר- וגם קראתי אותו. הוא מקצועי, מרתק ומעשיר- אבל--- מלוכלך באותה המידה.
אם המבקר של יתד נאמן היה יודע על מה הוא "חתום" היה מתפוצץ. ספרים של היום- במיוחד ישראליים- פשוט אין מצב.