ספרי פירוש לשון הקודש

TIP X

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
אחד מתחביבי זה להבין את עומק לשון הקודש עד כמה שניתן.. לדוגמא מה ההבדל בין שמחה לששון או למה בגד ובגידה מאותו שורש וכו'
מי שעקב שם לב שכבר פתחתי אשכול על "מי ומימי" [אקטואלי לפרשה] או פירוש המילה נחל.
למי שיש ספרות בנושא [של אנשים יר"ש ולא פרשנים שקרובים לביקורת המקרא יותר מ"לשם שמים"] או אפילו כל מיני תובנות על כמה מילים גם אשמח לשמוע.
כמה שאלות.
א. איזה ספרים אתם מכירים שנכתבו על ביאור לשון הקודש מגדולי ישראל? [מחברת מנחם, הערוך, מצודת ציון עוד..]
ב. הכרמל למלבי"ם? [השם נכון/ טעיתי בשם?]
ג. דונש בן לברט [מה שם החיבור?]
ד. האם הגר"א כתב חיבור מרוכז בענין פירוש מילים?
ה. אם הציבור מעונין אז אולי נרחיב קצת באשכול זה על מילים כאלו וכ"א יתרום מאוצרו הטוב?!
 

TIP X

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
שלח לחמך.. [אשמח לעוד מצטרפים]
א. "שמחה וששון" לדעת הגר"א [כעת איני זוכר את המקור] שמחה זה לדוגמא כשאדם רואה ארנק מרחוק והוא הולך להרים אותו וששון הוא לאחר שהרימו.ובזה הוא [או מפרשים אחרים] מסבירים את מה שאומרים בקל אדון שמחים בצאתם וששים בבואם שמחים כשהם יוצאים לעשות את שליחות הקב"ה וששים כשחוזרים ועשו את השליחות.
ב."מי ומימי" "מי" מים מלוחים "מימי" מים מתוקים [רבינו בחיי שמות פרק ז
"וזהו שאמר: "כי לא יכלו לשתות ממימי היאור", שהיו מתוקים וראוים לשתיה, כן פי' הגאון רבינו סעדיה ז"ל. ובאר כי יש הפרש בין מימי ובין מי, כי הלשון מימי נזכר על המים הראויים לשתות כלשון: (במדבר כ, ח) "ונתן מימיו" (שמות כג, כה) "וברך את לחמך ואת מימיך", וכה"א (דברי הימים - ב לב, ל) "יחזקיהו סתם את מוצא מימי גיחון" וכן (איכה ה, ד) "מימינו בכסף שתינו". ולשון "מי" נזכר על שאינם ראוים לשתות, כלשון האמור במבול (בראשית ז, ז) "מפני מי המבול", (ישעיה נד, ט) "מעבור מי נח", וכן בים כתיב: (שמות טו, יט) "וישב ה' עליהם את מי הים", (דברים יא, ד) "אשר הציף את מי ים סוף על פניהם", וכן: (ירמיה ב, יח) "מה לך לדרך מצרים לשתות מי שיחור ומה לך לדרך אשרו לשתות מי נהר", כי היו נהרות שאינם ראוים לשתיה, ומצינו בירדן שהזכיר הכתוב את שניהם: (יהושע ד, ז) "מימי" "ומי", לפי שהירדן היו קצת מימיו ראוים לשתיה וקצת שלא היו ראוים"].

 

אפכא מסתברא

משתמש סופר מקצוען
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
"רקיע" ו"שמים" - על פי פירוש מלבי"ם לתהלים יט: רקיע - כל החלל שבין הקרקע ועד קצה האטמוספירה (זה ההסבר במלים מודרניות ממה שהבנתי מדבריו); שמים - החלל החיצון, מקום הימצאם של גרמי השמים (שמש, ירח, כוכבים).
 

TIP X

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
שתי מילים שאיני זוכר את המקור לפירושם
רינה- קול ערב
שמחה וחדוה- אם הבנתי נכון חדווה אינה אלא תרגום ארמי לשמחה.
אתגר: "קלס וקלס" לקלס זהו לשבח ו"שמו לקלס" זהו לגנאי א"כ למה הם מאותו שורש?
 

chayasl

משתמש סופר מקצוען
נכתב ע"י TIP X;499755:
שתי מילים שאיני זוכר את המקור לפירושם
רינה- קול ערב
שמחה וחדוה- אם הבנתי נכון חדווה אינה אלא תרגום ארמי לשמחה.
אתגר: "קלס וקלס" לקלס זהו לשבח ו"שמו לקלס" זהו לגנאי א"כ למה הם מאותו שורש?

קֶלֶס לַקֶּלֶס

מנימוקי השופטים להכנסת המילה לקלס לרשימת מאה המילים היפות של הגלוב: מילה דו משמעית בעלת שתי משמעויות מנוגדות.
מלבד שתי המשמעויות המנוגדות המוכרות (גם להלל, לשבח לפאר ולקלס, וגם לשים ללעג ולקלס), קיימת גם משמעות שלישית, שגיליתי רק בחיפושיי במילון.
המשמעות הראשונית של קילס, וגם התקלס ב- בעברית, זאת שמתועדת בתנ"ך, היא "לעג, בז, הלעיג, התלוצץ". בימי הביניים מוצאים גם "התקלס" במשמעות הקלסית של התפעל – התבזה, היה ללעג.
המשמעות "שיבח, הילל" קיימת רק מתקופת התלמודים והמדרשים העתיקים, כלומר היא התפתחה, או נכנסה לעברית, מאוחר יותר.
המשמעות השלישית, "רקע ברגלו לאות אבל על מת" (בקרוב פוסט על מילים שצריך משפט שלם כדי לתרגם אותן לשפה אחרת), קיימת אף היא מתקופת התלמודים, אבל עד לרגע זה לא שמעתי עליה.
אבל מילא המשמעויות המנוגדות של המילה. הדבר היפה בעיניי במילה לקלס היא שמדובר בשני פעלים שונים משני מקורות שונים לחלוטין, שבמקרה התאחדו ונראים בדיוק אותו דבר בעברית. הדבר היפה השני הוא שלמשמעות "להלל" יש לפחות שלוש אטימולוגיות מתחרות, אחת מזהה אותה עם שני הקילוסין האחרים, ושתיים משייכות אותה – איך לא – ליוונית השולטתתתת.
נתחיל במה שרוב החוקרים מסכימים עליו: באוגריתית, שהיא אחת השפות השמיות הקרובות ביותר לעברית (מתה לפני איזה 3000 שנים), יש שורש ק.ל.צ שמשמעותו "ללעוג", אבל הגיוני יותר שהמשמעות "ללעוג" נגזרה בהשאלה מהמשמעות "לרקוע" (לדרוס ברגליים, לדרוך על) מאשר להיפך. חלק מהחוקרים חושבים שגם המשמעות "להלל" באה מאותו "לרקוע ברגל" (אולי משום שזה לאות אבל על מי שמת, ו"אַחֲרֵי מוֹת - קדוֹשִׁים אֱמוֹר"?), אבל בעיניי יותר מוצאות חן האפשרויות היווניות, בפרט השנייה.
לפי המילון האטימולוגי של קליין, המילה לקלס באה מיוונית kalos "יפה" (גם כתואר וגם כתואר הפועל). מאותו בסיס יש גם קליגרפיה – כתיבה יפה, קָלֵידוֹסְקוֹפּ (kalos יפה + eidos "צורה" + scope – מראֶה), וגם קָלִיגִינֵפוֹבְּיָה, שזה פחד מנשים יפות (מילה שלמדתי שלשום). ועכשיו רגע של אמת – מי חשב שקלידוסקופ בא מ-collide "להתנגש"? עוד אטימולוגיה עממית נפוצה.
זוכרים את מעגל גרים? בפוסט על אזדרכת דיברתי על חלק אחד מהמעגל, שבו פוצץ קולי הופך בשפות גרמאניות לפוצץ בלתי קולי (הדוגמאות היו dent-tooth, deux-two, dix-ten, gyne-queen). בחלק אחר של אותו מעגל, פוצץ בלתי קולי הופך בשפות גרמאניות למנושף/חוכך. בניגוד לפוצץ, שהוא "עיצור חד פעמי", חוכך יכול להימשך לנצח, כל עוד יש אוויר: ח, פ רפויה, th וכו'. החלק הזה של מעגל גרים מאפשר לנו לקשר את kalos ל-heal, health באנגלית (ק, שהוא פוצץ בלתי קולי, הופך לחוכך. אל תחשבו על איך שאומרים heal באנגלית היום, אלא במבטא פולני: חִיל).
הקשר בין יפה ו-להלל ברור. אבל יש אטימולוגיה עוד יותר יפה, לא רק כי היא פותחת פתח לחפירות נוספות, אלא בעיקר כי משמעות המילה kleos היא "כבוד, תהילה (glory)", והקשר לקילוסין הרבה יותר ברור. משמעות נוספת של kleos ביוונית קלסית היא "שמועה, בשורה", מהפועל kluō "לשמוע" (בעברית מצטטים פועל בצורת השורש – ש.מ.ע, בעבר נסתר – שמע, או בשם הפועל – לשמוע. ביוונית ובלטינית מצטטים את צורת גוף ראשון יחיד בהווה: kluō זה בעצם "אני שומע"). kleos עצמה משוחזרת עם דִיגַמַה – kleFos (מבוטא klewos).
וגם כאן המקבילה האנגלית היא בחוכך – hear.
עיצורי למנ"ר הם דומים מאוד בתכונותיהם, עם יותר קרבה בין מ-נ האפיים (כשמבטאים אותם בשְׁוָא, האף רוטט. נסו) ובין ל-ר (הכוונה בעיקר ל-ר' מתגלגלת כמו בספרדית ואיטלקית), שבשניהם הלשון נוגעת באותו מקום בפה, והאוויר זורם. ב-ל' האוויר זורם משני הצדדים וב-ר' הלשון קופצת קצת. ילדים קטנים מחליפים הרבה מ-נ (הַנְבּוּנְגֶר, למשל, וגם אַנְבּוּלַנְס), ויש ילדים קטנים שאומרים ל' במקום ר'. הסינים והיפנים, במובן זה, נשארים קטנים עד לסוף ימיהם. זה לא שאין להם ל' או שאין להם ר'. אין להם הבדל בין ל ו-ר. בעצם ה-l ב- flied lice (אוֹלֶז מטוגן) וה-r ב-generar erections הם אותו עיצור, בין ל' ל-ר'.
חילופי למנר בין שפות הודו-אירופיות קיימים גם ב- star-stella (כוכב), sun-sol-svar (שמש. האחרון הוא בסנסקריט).
הדבר המעניין יותר במילה kleos הוא המקבילות של העיצור הראשון בשפות הודו אירופיות מזרחיות: רוסית slovo "מילה" (זוכרים את מערכת הבחירות שבתעמולה של מפלגת האופוזיציה היה סְלָבָה, סְלָבָה, סְלָבָה? זו צורת הרבים) ו- 'slušat "לשמוע". בסנסקריט śloka "בית שיר", śru "לשמוע". יש קשר גם לפרסית šenidan, אבל הקשר קצת מורכב מדיי, ומפאת אורך הפוסט (והשעה שבה אני כותבת), אני דוחה את החפירה הזאת לפוסט עתידי.
 

TIP X

משתמש מקצוען
עיצוב גרפי
תודה על ההשקעה אבל..
ברגע שאנו מתנתקים מפירושים ישירים מגדולי התורה על המילים אנו הופכים ל"מהמרים" ויהיה המלומד חכם בעיניו ובעינינו כמה שירצה
לחכמים יש מסורת לביאור ולחכמים יש "הסתברויות"
והנה לדוגמא [עברית וארמית מול אנגלית]
קיטצ'ן-מטבח -קיתון, חדר קטן וצר [כמו שהיו המטבחים של פעם בנויים]
פמלי-משפחה- פמליה, צוות אנשים הנלווה לאדם
נשמע טוב אולם ללא מסורת וכל רוח טובה הופכתו..
לכן אנא רק מחז"ל ופרשנינו
 

אפכא מסתברא

משתמש סופר מקצוען
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
"הכרמל" הוא ליקוט נרחב מספרי המלבי"ם ולא ספר שכתב המלבי"ם עצמו. "יאיר אור" הוא קונטרס (קטן הכמות), פרי עטו של המלבי"ם עצמו, בענייני מלים נרדפות (לכאורה. לשיטת המלבי"ם יש שינויי משמעות בין כל המלים הנחשבות לנרדפות ) בלשון הקודש.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיב

א הַלְלוּיָהּ אַשְׁרֵי אִישׁ יָרֵא אֶת יי בְּמִצְוֹתָיו חָפֵץ מְאֹד:ב גִּבּוֹר בָּאָרֶץ יִהְיֶה זַרְעוֹ דּוֹר יְשָׁרִים יְבֹרָךְ:ג הוֹן וָעֹשֶׁר בְּבֵיתוֹ וְצִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד:ד זָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹר לַיְשָׁרִים חַנּוּן וְרַחוּם וְצַדִּיק:ה טוֹב אִישׁ חוֹנֵן וּמַלְוֶה יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט:ו כִּי לְעוֹלָם לֹא יִמּוֹט לְזֵכֶר עוֹלָם יִהְיֶה צַדִּיק:ז מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא נָכוֹן לִבּוֹ בָּטֻחַ בַּיהוָה:ח סָמוּךְ לִבּוֹ לֹא יִירָא עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה בְצָרָיו:ט פִּזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים צִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד קַרְנוֹ תָּרוּם בְּכָבוֹד:י רָשָׁע יִרְאֶה וְכָעָס שִׁנָּיו יַחֲרֹק וְנָמָס תַּאֲוַת רְשָׁעִים תֹּאבֵד:
נקרא  10  פעמים

אתגר AI

דף חדש • אתגר 121

לוח מודעות

למעלה