ביקורת ספרות ספורי הבעל שם טוב לעמך ישראל בלשון המובנת לכולם

שלימות

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי DIP
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
כשהבעל שם טוב היה עדיין נסתר ונדד מעיר לעיר ומכפר לכפר, אחת מעבודות הקודש שלו היתה לשאול כל יהודי איך הולך לו בבריאות ובפרנסה, והיה שמח מאד לשמוע איך שיהודים מודים ומהללים את ה' יתברך בלשונות שונים ברוך ה', תודה רבה לה', הודו לה' כי טוב וכו'.

פעם אחת הגיע לישוב שבו היה יהודי זקן תלמיד חכם מופלג הפרוש מכל הבלי העולם הזה, אשר יותר מחמישים שנה עסק בתורה בקדושה ופרישות, וכל ימיו היה יושב בתענית בטלית ותפילין עד אחר תפילת מנחה, ורק אחר תפילת ערבית היה טועם מעט לחם ומים.

כשנכנס הבעל שם טוב לחדר הפרישות של הרב הזקן שהיה בפינת בית הכנסת, שאלו הבעל שם טוב כמנהגו איך הולך בבריאות, האם יש לך כל הצטרכותך וכו'.

בעיני הרב היה נראה הבעל שם טוב ככפרי פשוט ולכן לא התייחס אליו, המשיך הבעל שם טוב ושאל כמה פעמים את שאלותיו, עד שהרב הזקן כעס מאד וסימן לו בידו שיצא החוצה.

הבעל שם טוב שהכיר במחשבותיו של אותו רב זקן, החליט להפתיע בשאלה מבהילה ואמר: למה אין אתם נותנים לקדוש ברוך הוא את פרנסתו?!

כששמע הרב את דברי הבעל שם טוב נבהל והתחיל להתבלבל, כי היה נראה בעיניו תמוה שכפרי פשוט ידע לקרא את מחשבתו.

ענה הבעל שם טוב ואמר: כלל ישראל יושבים על הפרנסה שה' יתברך נותן להם, [כי כפי הידוע משיחת ההמונים אומרים שפלוני יושב על שכר כך וכך לשנה.] ועל איזה פרנסה יושב הקב"ה כביכול? את זה למד אותנו דוד המלך עליו השלום בתהלים בפסוק: "ואתה קדוש יושב תהלות ישראל", שה' יתברך שהוא קדוש יושב על תהלות ישראל, שבאים ומודים לו על הבריאות והפרנסה שנותן להם, ובזכות השבח והתהילה שאומרים לבורא עולם, נותן להם ה' יתברך בחזרה שפע ברכה רווחה והצלחה.
 

kiwi

מהמשתמשים המובילים!
המשתמש נחסם
כתוב ממש יפה.
לפעמים חושבים שמכירים את כל הסיפורים ואז מגיע סיפור לא מוכר... תודה!
ויש עוד סיפורים כאלה?
 

שלימות

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי DIP
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
ויש עוד סיפורים כאלה?
יש עוד המון, כל אחד בצבע, אבל אשמח גם אם יעירו הערות, זה סיפורים נדירים מתוך ספר שאני עומד להוציא לאור הנה עוד סיפור שעבדתי עליו:
השירה שהצילה חיים
אחד מחסידי הבעל שם טוב היה חשוך בנים, פעם אחת הפציר ברבו שיבטיח לו שיפקד בבן זכר, עד שלבסוף הבטיח, ולעת זקנתו זכה ונפקד בבן זכר.

קודם פטירתו של אותו חסיד זקן, בא אל רבו הבעל שם טוב כשבנו נלווה עמו ואמר: "הנני הולך בדרך כל הארץ והבן הזה בא לי על ידי ברכתכם, לכן אני מוסרהו לכם, בכדי שתשגיחו עליו".

לימים נפטר אותו חסיד ולקח הבעל שם טוב את בנו, חינכו וגידלו והביאו עמו לכל אשר הלך.

פעם נסע עמו בדרך, ובאו למלון, ושם היו הרבה גוים השותים לשכרה. ויהי כראותם את הבעל שם טוב אמרו: " רוצים אנו להיות שמחים, תנו לנו מישהו היודע לזמר". פנה הבעל שם טוב לאותו הבן וציווה עליו לזמר בפניהם. אותו בן היה יודע לשיר יפה והתחיל לזמר בפניהם, והם היו רוקדים שותים ושמחים.

כעבור שנים רבות אחר הסתלקותו של הבעל שם טוב הקדוש, שלח אותו הבן את ידו במסחר ונהיה סוחר גדול ואיש מצליח.

פעם אחת אירע שנסע דרך אותו כפר שהיה מזמר שם וסר אל בית אחד. והנה באותו בית היו חבורת גזלנים, וכאשר ראו אותו, תפסוהו וגילו לו שעומדים להורגו ולקחת את כל ממונו.

התחיל להתחנן לפניהם שישאירו אותו בחיים, אך הם לא שמעו לו. אז ביקש מהם לפחות שיניחוהו לומר וידוי אחרון, ונתרצו לו. כאשר גמר את הוידוי, לפתע פתאום הופיע בבית גוי זקן, הביט בפניו ואמר לו: "אתה זוכר אותי?" ויאמר הבן: "לא".

וסיפר הגוי הזקן איך שפעם אחת לפני כשלושים שנה הבן הנ"ל זימר לפניהם ושימח אותם מאוד, לכן הוא גוזר עליהם שיחזירו לו את כל ממונו ויניחו לו לנפשו. ועשו כדבריו ושילחו אותו לשלום לדרכו...
 

kiwi

מהמשתמשים המובילים!
המשתמש נחסם
יש עניין לספר סיפור על הבעש"ט במוצ"ש. סגולה לפרנסה או משהו כזה?
סליחה על הבורות, ידוע מה המקור למנהג?

וסיפורים יפים מאוד, אגב. וגם כתובים יפה וברור.
אולי @yonatanr יוכל לומר הערות.
או @בא בחשבון

סיפרנו סיפור מהאשכול במוצ"ש.
 

בא בחשבון

משתמש מקצוען
כתוב הרבה פעמים 'פעם', 'פעם אחת', עדיף לכתוב את זה רק פעם אחת, או פעמיים,
ובשאר הפעמים למצוא נוסח אחר :)
כשהבעל שם טוב היה עדיין נסתר
הייתי ממליצה לשנות את הנוסח ל'תקופה שקודם התגלותו בעולם' או 'טרם התגלה אורו בעולם', כדי שהקורא שאינו בקיא בתולדות הבעש"ט יבין את הכוונה.

הסיפורים יפים מאד!!!
 

yonatanr

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
ומהללים את ה' יתברך בלשונות שונים ברוך ה', תודה רבה לה', הודו לה' כי טוב וכו'.
בלשונות שונים כגון "ברוך ה'", "תודה רבה לה'", "הודו לה' כי טוב", וכדומה.
האם יש לך כל הצטרכותך וכו'.
כל צרכיך, וכדומה.
כששמע הרב את דברי הבעל שם טוב נבהל והתחיל להתבלבל, כי היה נראה בעיניו תמוה שכפרי פשוט ידע לקרא את מחשבתו.
לקרוא את מחשבותיו.
לא ממש ברור במה קרא הבעש"ט את מחשבותיו.
ענה הבעל שם טוב ואמר: כלל ישראל יושבים על הפרנסה שה' יתברך נותן להם, [כי כפי הידוע משיחת ההמונים אומרים שפלוני יושב על שכר כך וכך לשנה.] ועל איזה פרנסה יושב הקב"ה כביכול? את זה למד אותנו דוד המלך עליו השלום בתהלים בפסוק: "ואתה קדוש יושב תהלות ישראל", שה' יתברך שהוא קדוש יושב על תהלות ישראל, שבאים ומודים לו על הבריאות והפרנסה שנותן להם, ובזכות השבח והתהילה שאומרים לבורא עולם, נותן להם ה' יתברך בחזרה שפע ברכה רווחה והצלחה.
עיקר הלשון היא חסידית מובהקת - תרגום גרוע מאידיש לעברית. הייתי ממליץ לתרגם את הכל מההתחלה. "כלל ישראל מתפרנסים מהקב"ה, אך מהי פרנסתו של הקב"ה, כביכול?" אבל אם כן "ילך" על כל הוורט...
יש למחוק את הרווח אחרי המרכאות.
 

שלימות

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי DIP
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
תמימות של אמת
פעם אחת ביקשו תלמידי הבעל שם טוב שיראה להם דבר פלא, ונעתר לבקשתם בתנאי שלא יפתחו את פיהם בצחוק.

בהגיע ליל שבת קודש בהיותם בבית הכנסת, הראה להם הבעל שם טוב איש עני ואביון אשר היה מתפלל בהתלהבות ובשמחה גדולה. אחר התפילה ברך האיש העני בשמחה ובמאור פנים: "גוט שאבס" לכל אחד ואחד מהמתפללים, והכרת פניו ענתה בו שהיה שרוי בשמחה.

כשיצא האיש לילך לביתו, קמו הבעל שם טוב ותלמידיו ועקבו אחריו בלאט. כשנכנס האיש לביתו, הסתתרו הבעל שם טוב ותלמידיו מאחורי הדלת שהיתה פתוחה למחצה, הסתכלו לתוך הבית וראו שולחן ועליו דולקים נרות קטנים, ואשה הלובשת שמלה בלויה. כשנכנס האיש לביתו, אמר: "שבת שלום רעיתי", והאשה ענתה לו: "שבת שלום לך, בעלי היקר".

לאחר אמירת "שלום עליכם" בקול שמחה ובהרחבת הדעת אמר האיש לאשתו: "תני לי את היין ונקיים 'זכור את יום השבת לקדשו' ".

הניחה האשה שתי חלות על השולחן במקום יין ואמרה: "מחמד נפשי, הלילה תקדש על הפת".

ענה האיש בקול ענות שמחה: "כן, כן, אשתי, נקדש על הפת, ויערב לחכנו כמו יין המשומר".

קידש האיש על הפת ואמר לאשתו בפנים שמחות: "ועכשיו הגישי לי את הדגים אשר טעמם כטעם גן עדן, ונקיים: 'עונג קרא ליום השבת'".

הביאה האשה קערה מלאה פולים, ונתנה לו מעט בצלחת, ולקחה בכף מעט לעצמה ואמרה: "אכול וינעם לך, ויהי רצון שיהיה טעם הפולים בפיך כטעם דגים משובחים".

אכל האיש את הפולים בחדווה ונחת ופניו הבהיקו בזיו וזוהר כאילו שנהנה ממעדני מלכים. ואמר אל עצמו: "ברוך השם שאין אנו מחסרים את נפשנו מכל טובה לכבוד שבת מלכתא, לקיים מה שנאמר: "טעם השבת הוא מעין עולם הבא, שבת הוא יום שכולו טוב".

לאחר ששר זמירות שבת בשמחה, פתח פיו ואמר: "וכעת אשת חיל שלי, הגישי נא את המרק הטוב שהכנת".

שוב נטלה כף פולים ונתנה לו, וכף אחד לקחה לעצמה ואמרה: "אכול בעלי היקר וינעם לך, ואל נאמר חלילה שהחסרנו את נפשותינו מאכול בשבת קודש מעדנים ומטעמים".

אכל האיש את הפולים בחשק גדול ואמר: "מה טוב המרק הזה, הפלא ופלא. מתוק הוא בפי מדבש ונופת צופים, טוב טעמו כברבורים אבוסים. אי, אי, תפנוקי מעדנים. אי, אי, יום שבתון, יום מחמדים".

לאחר שניתנה לו כף שלישית מלאה פולים במקום בשר וכף רביעית במקום לפתן, נעשה האיש ב"גילופין" מגודל תענוג ושמחה ונתן קולו בשיר: "צור משלו אכלנו, ברכו אמוני, שבענו והותרנו כדבר ה'".

לאחר שכילה סעודתו, פתח ואמר לאשתו: "וכעת רעייתי היקרה, בואי נרקוד ונשמח יחד לכבוד שבת מלכתא, קם ויצא במחול כשבפיו פיזז את השיר: "אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו".

כיון שהתלמידים ראו כן פרצו כולם בצחוק. אמר להם הבעל שם טוב: "ראו, הלא הזהרתי אתכם לבלי לפתוח בצחוק, והבטחתם לי שלא תצחקו. כיון שלא עמדתם בהבטחתכם, נתקפח חלקכם ולא תוכלו עוד לקבל את המתנה שהיה בדעתי לתת לכם, לאחר שתסתכלו בעונג השבת של העני הזה".

"מהי המתנה, רבינו?" שאלו כולם פה אחד.

ענה ואמר להם הבעל שם טוב: "בקשתי היא לזכותכם במתנה, שאף אתם תגיעו למדרגתו של אותו עני לשמוח, לא במעדני השבת ובמטעמיה, כי אם בשבת עצמה, אך אתם הרעותם את מעשיכם וקפחתם את חלקכם".
 

yonatanr

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
'גוט שאבעס' או 'גוט שבת'.
והכרת פניו ענתה בו שהיה שרוי בשמחה.
שהוא שרוי בשמחה.
הניחה האשה שתי חלות על השולחן במקום יין ואמרה: "מחמד נפשי, הלילה תקדש על הפת".

ענה האיש בקול ענות שמחה: "כן, כן, אשתי, נקדש על הפת, ויערב לחכנו כמו יין המשומר".

קידש האיש על הפת ואמר לאשתו בפנים שמחות: "ועכשיו הגישי לי את הדגים אשר טעמם כטעם גן עדן, ונקיים: 'עונג קרא ליום השבת'".

הביאה האשה קערה מלאה פולים, ונתנה לו מעט בצלחת, ולקחה בכף מעט לעצמה ואמרה: "אכול וינעם לך, ויהי רצון שיהיה טעם הפולים בפיך כטעם דגים משובחים".

אכל האיש את הפולים בחדווה ונחת ופניו הבהיקו בזיו וזוהר כאילו שנהנה ממעדני מלכים. ואמר אל עצמו: "ברוך השם שאין אנו מחסרים את נפשנו מכל טובה לכבוד שבת מלכתא, לקיים מה שנאמר: "טעם השבת הוא מעין עולם הבא, שבת הוא יום שכולו טוב".
מזכיר את סיפור 'החכם והתם' של רבי נחמן.
 

שלימות

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי DIP
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
@yonatanr
לידת המגיד מקוזניץ

זה היה ליל שבת קודש, הבעל שם טוב ישב יחד עם החבריא קדישא, ומיד לאחר הקידוש חייך חיוך רחב. לאחר מכן התיישב מעט ליד השולחן ושוב חייך. המתין מעט וחייך בשלישית. והיה הדבר לפלא בעיני התלמידים, אבל לא הרהיבו עוז ברבם לשאלו על מה חייך, וביקשו את ר' זאב קיציס שבמוצאי שבת קודש ישאל את פי הבעל שם טוב, כי כן היה דרכו, שבכל מוצאי שבת, בעת שהבעל שם טוב עישן את מקטרתו, היה שואלו על מה שעבר ביום השבת.

במוצאי שבת נכנס ר' זאב אל הבעל שם טוב ושאלו מדוע צחק בליל שבת. השיבו הבעל שם טוב: "אני אראה לכם מה גרם לאותו צחוק". מיד ציווה הבעל שם טוב למשרתו הנכרי לרתום את הסוסים, וקרא לכל החבורה להתיישב בעגלה. לאחר שהתיישבו כולם, החלו לנסוע מבלי שידעו לאן פניהם מועדות ונמשכה הנסיעה במשך כל הלילה. עם אור הבוקר הגיעו לעיר 'קוזניץ' והבעל שם טוב עם בני פמלייתו התאכסנו אצל פרנס החודש.

לאחר תפילת שחרית, ציווה הבעל שם טוב לקרוא אליו את ר' שבתי כורך הספרים. אמר לו פרנס החודש: "מה לכבודו ולזקן הזה, אשר אמנם אדם ישר הוא, אבל איש פשוט מאוד ואינו בן תורה כלל?" אך בכל זאת עמד הבעל שם טוב על דעתו שיביאוהו אליו.

בבוא כורך הספרים ביקש הבעל שם טוב שיקרא גם לאשתו ואף היא באה. אמר הבעל שם טוב לר' שבתי: "ספר לי מה עשית בליל שבת שעבר, אבל תזהר לומר אך רק את האמת ולא תכחד דבר".

ענה ר' שבתי ואמר: "לא אכחד מאדוני את כל אשר עשיתי, ואם חטאתי, אבקש מרבנו שיתן לי תשובה, מעודי מתפרנס אנכי ממלאכת הכריכה, וכל זמן שהיה לי כח הייתי מתפרנס ברווח, והייתי נוהג לקנות עוד ביום חמישי את כל צרכי שבת ברווח, ובערב שבת בשעה העשירית גמרתי מלאכתי והלכתי לבית הכנסת לומר 'שיר השירים' ותיקוני שבת, והייתי שוהה בבית הכנסת עד אחר תפילת ליל שבת. אבל עתה, לעת זקנתי, אין בי עוד כח להתפרנס ממלאכתי די הצורך, ואני חי חיי צער, ואין באפשרותי להכניס כל צרכי שבת הביתה ביום חמישי, אבל מצוה זו של הליכה לבית הכנסת בערב שבת בשעה עשירית, איני מזניח.

אמנם המשיך ר' שבתי הכורך, בערב שבת שעבר הגיעה שעה עשירית, ולא היה בידי אפילו פרוטה אחת לצרכי שבת. בראותי כי אין לי שום סיכוי להשיג צרכי שבת, והיות שכל ימי לא הוצרכתי לבריות, החלטתי גם היום לא לבקש משום אדם ולא מקופת הצדקה, וגמרתי בלבי שיותר טוב להתענות ביום השבת מלקבל מתנת בשר ודם. והזהרתי גם את אשתי, שאף אם ירגישו השכנים שאין לנו שום דבר בביתנו לכבוד שבת וירצו לתת לה חלות, דגים או בשר, לא תאבה ולא תסכים לקבל בשום פנים ואופן, אלא נקבל באהבה את אשר נגזר עלינו מן השמים.

ולא עזבתי את ביתי עד שהשבעתי את אשתי שלא תקבל שום דבר מהשכנים מחוט ועד שרוך נעל. והלכתי כדרכי תמיד בשעה עשירית לבית הכנסת, ונשארתי שם עד שעה מאוחרת, ולא חזרתי לביתי ביחד עם כל המתפללים, בכדי שלא ישאלוני למה אין הנר דולק בביתי ולא אדע מה להשיב.

בזמן שהלכתי לבית הכנסת, כיבדה אשתי את הבית לכבוד שבת, ניקתה את האבק מכל הפינות והחורים, והנה מצאה בגד ישן שאבד לה לפני מספר שנים, ועל אותו בגד היו כפתורים מכסף טהור. תיכף הלכה לצורף ומכרה את הכפתורים, ומיד הלכה לקנות חלות בשר ודגים במעות שקיבלה, ועוד הספיקה להכין הכל לכבוד שבת קודש.

בערב, אחרי שכל הקהל כבר עזבו את בית הכנסת, הלכתי גם אני לביתי, וכשראיתי מרחוק נרות דולקים בביתי, אמרתי לעצמי: ודאי לא עצרה כח להתאפק מלקחת מתנת בשר ודם. כשנכנסתי לבית וראיתי שולחן ערוך בכל טוב, אמרתי בלבי: אם אקניט אותה עכשיו, הרי אפריע את קדושת השבת, לכן התאפקתי וקידשתי על היין, נטלתי את ידי ובירכתי ברכת המוציא, ואכלתי את הדגים.

אחר כך אמרתי לה במענה רך: "כנראה שלא תוכלי לקבל את הרע"... אך היא לא הניחה אותי לגמור את דברי, ואמרה לי: "התזכור את הבגד עם כפתורי הכסף, שאבד לנו זה כמה שנים?" אמרתי לה: "ודאי, אני זוכר". "ובכן" - אמרה אשתי - "היום בכבדי את הבית לכבוד שבת מצאתיו, ואת כפתורי הכסף שבו מכרתי לצורף ומהמעות שקיבלתי קניתי את כל צרכי השבת".

בשמעי זאת, זלגו עיני דמעות מרוב שמחה. הודיתי להשי"ת הודאה רבה, עד שלא יכולתי להתאפק קמתי מהשולחן ורקדתי עם אשתי שעה רצופה! אחר אכילת המרק, שוב נתחמם לבבי ויצאתי עמה עוד פעם במחול, וכן חזר הדבר לאחר אכילת הלפתן. בקיצור, שלוש פעמים רקדתי עם אשתי מרוב שמחה, על שזיכני השי"ת להתענג ביום השבת בכל טוב ממתנת ידו הקדושה ולא מבשר ודם.

ועתה רבנו - סיים ר' שבתי את דבריו - אם חטאתי בזה, אבקש מאוד לגלות לי דרך תשובה ואקיים ככל אשר יצווה עלי".

פנה הבעל שם טוב לתלמידיו ואמר: "כאשר ר' שבתי כורך ספרים שחק ורקד כל הפמליא של מעלה שחקו ורקדו עמו ביחד! ולכן שחקתי גם אני".

פנה הבעל שם טוב לאשת ר' שבתי ואמר: "מה רצונך? לחיות את שארית ימיכם בעושר וכבוד, או שתזכו להיפקד בבן זכר לעת זקנותך?" (כי ר' שבתי ואשתו היו חשוכי בנים).

ענתה האשה: "הלא אנשים זקנים אנחנו, כמה עוד ימי חיינו, ומה בצע לנו בעושר וכבוד? טוב שיהיה לנו שארית בבן הגון".

אמר לה הבעל שם טוב: "ובכן תתבשרו, לשנה הבאה כעת חיה, את יולדת בן, וקראת שמו כשמי: ישראל, והוא יאיר לך מאוד למעלה בשמיים, וכשתודיעוני על הולדת הבן, אבוא לברית ואהיה סנדק".

וכן היה. לשנה הבאה ילדה בן, שבמשך השנים נתפרסם לגדול הדור, הלא הוא המגיד הקדוש מקוזניץ.
 

שלימות

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי DIP
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
כשיש את ה' יתברך אין למה לדאוג
סיפר הרב ר' מאיר מרגליות: פעם אחת נסע הבעל שם טוב לעיר ברודי, ונסע דרך הורדנקא, עצר ליד ביתי ושלח אחרי שאצא. בצאתי אמר לי: "מאיר, שב עמי בעגלה וסע עמי לברודי". לקחתי את הטלית ותפילין ונסעתי עמו לברודי.

כשבאנו לעיר ברודי, נכנס הבעל שם טוב לאכסניה כדרך אחד הסוחרים, ושם באו אליו שני אנשים חשובים, ונתנו לו שלום. ראיתי שלבעל שם טוב אזל כל הכסף ואין לו אפילו פרוטה אחת, והצטערתי על שלא הבאתי מעות מביתי, ושמעתי שאמר לבעל העגלה: "הכן עצמך לדרך"! הלכתי והודעתי לאותם שני האנשים, שהבעל שם טוב נוסע לדרכו.

לאחר שראו שעיכב נסיעתו, אמרו: "אנחנו נלך בינתיים לבית המדרש, וכשיהיה מוכן לנסוע יודיע לנו ר' מאיר ונבוא". וכן היה: הודעתי להם ובאו. נתן הנגיד לבעל שם טוב בפעם הראשונה זהוב אחד. וכשבאו לפניו בפעם השניה, לקח הבעל שם טוב את אותו זהוב ונתן לנגיד ואמר: "י"ב זהובים תתנו לאנשי הקלויז" – (כי היו חשובים מאד בעיני הבעל שם טוב שאמר כי ראה את השכינה שורה על הקלויז) - "ויתר י"ב הזהובים תחלקו לעניים". לאחר מכן המשכנו בדרכנו.

כשראיתי שנתן הבעל שם טוב את הזהוב לנגיד, נמס לבי בקרבי, כי ידעתי שאין לו אפילו פרוטה אחת. שאלתי אותו: למה הוא עושה כן, הלא אין לרום מעלתו אפילו פרוטה אחת להוצאות". השיב לי בלשון צחות: "תדע נאמנה, כל זמן שיש את ה' יתברך בעולם אין לנו מה לדאוג".

וכן היה, כשבאו לעיר ראדוויל, התחילו לבוא אליו בני העיר ליטול רפואות, וכן בכל מקום, והביא ממון לביתו.
 

שלימות

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי DIP
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
מעניין בהרבה מקומות ראיתי שכותבים רבינו עם יוד, עיין רש"י על בראשית טו יא
וכן בספר ויקרא ט כג
ודברים א יד
וכן רמב"ן ורד"ק על התורה
וכן תוספות גיטין ב עמ' א וג עמ' ב וה עמ' ב
ועוד המון
 

yonatanr

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
ושלח אחרי שאצא.
ושלח לי שאצא.
זהוב אחד. וכשבאו לפניו בפעם השניה, לקח הבעל שם טוב את אותו זהוב ונתן לנגיד ואמר: "י"ב זהובים תתנו לאנשי הקלויז" – (כי היו חשובים מאד בעיני הבעל שם טוב שאמר כי ראה את השכינה שורה על הקלויז) - "ויתר י"ב הזהובים תחלקו לעניים". לאחר מכן המשכנו בדרכנו.
הקטע הזה לא ממש ברור.
מה פשר הענין שהוא מביא להם זהוב אחד, וממנו כביכול הם אמורים להביא 24 זהובים? כנראה מדובר במטבע קטן יותר, וצריך להסביר את זה.
שכל זמן.
כשבאו לעיר ראדוויל
כשבא או כשבאנו.
 

שלימות

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי DIP
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
מה פשר הענין שהוא מביא להם זהוב אחד, וממנו כביכול הם אמורים להביא 24 זהובים? כנראה מדובר במטבע קטן יותר, וצריך להסביר את זה.
זה נוסח הסיפור...
כנראה שאמר להם שיפרטו את הזהוב הגדול שקיבל מהם ל-24 זהובים קטנים ויחלקו אותם חצי לזה וחצי לזה
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכו

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יי אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:ג הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:ד שׁוּבָה יי אֶת (שבותנו) שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו:
נקרא  55  פעמים

לוח מודעות

למעלה