הנושאים החמים
הנושאים החמים
הריקוד הפנימי
יענקי סיים זה עתה את הסיבוב השלישי סביב השכונה ורגליו כבר עייפות, גם השנה לא אזר אומץ להצטרף לרוקדים. הוא ניגש לברזי הפטל בפעם העשירית, מנסה אגב כך להפיג במשהו את שעמומו, אך לשוא, - הפטל אותו צבע ואותו טעם מתחילת הערב. מישהו יצא מהבניין, והמוזיקה נשפכה אל הרחבה ממול, גוועת באותו קצב שהדלתות נסגרות חזרה. יענקי סובב ראשו לכיוון הנגדי בהפגנתיות, הוא לא רוצה להציץ פנימה ולו לשניה. הוא ממילא יודע איך זה נראה בפנים. כולם שם נראים בעולם אחר רוקדים ורוקדים שעות בלי להתעייף מראשון המתמידים ועד אחרון הבטלנים, כולם פתאום מפזזים בכל גופם משמחת התורה. ורק הוא, יענקי הלוי, לא מצליח להתחבר לרעיון. הוא דווקא מחובר לג' ואוהב ללמוד, אבל לרקוד אפעס' מרוב שמחה אף פעם לא יצא לו באמצע השנה, ואין סיבה שזה יקרה עכשיו רק בגלל שכולם עושים את זה עכשיו.
כשנגמר הפטל בדוד הפלסטיק השחור יענקי הרגיש שהרחבה כבר משעממת אותו לגמרי, הוא בדיוק נזכר שהוא לא זוכר איזה מודעות יש בכניסה לבימ"ד, לאט לאט הוא צעד לכיוון לוח המודעות, מנסה ליהנות מכל רגע של תחושת סקרנות, הלוח איכזב כתמיד, או מודעות צבעוניות המבשרות על ספר חדש שרבים ציפו לו, או מודעות צבעוניות מאד עם סיפורי זוועה על מישהו שזקוק לתרומה. הייתה אפילו מודעה קטנה ששילבה בין ספר חדש לתרומה. נו,נו, גם כן רעיון. הוא ניסה לקרא מה כתוב בקטן על העטיפה הצהובה, ומשלא הצליח, החליט שגם זה לא מעניין ופנה לצאת. בדיוק כשהסתובב, עצר בעדו איש לא מוכר, לבוש חליפה אפורה יוקרתית עם עיניים נבונות וחיוך כובש ושאל: "אפשר לדעת למה זה לא מעניין אותך?"
יענקי הביט בהלם באיש גלוי הראש שקרא הרגע את מחשבותיו, וזה ענה לעומתו: "אל תיבהל חבר, אני רוצה את טובתך".
יענקי סיים זה עתה את הסיבוב השלישי סביב השכונה ורגליו כבר עייפות, גם השנה לא אזר אומץ להצטרף לרוקדים. הוא ניגש לברזי הפטל בפעם העשירית, מנסה אגב כך להפיג במשהו את שעמומו, אך לשוא, - הפטל אותו צבע ואותו טעם מתחילת הערב. מישהו יצא מהבניין, והמוזיקה נשפכה אל הרחבה ממול, גוועת באותו קצב שהדלתות נסגרות חזרה. יענקי סובב ראשו לכיוון הנגדי בהפגנתיות, הוא לא רוצה להציץ פנימה ולו לשניה. הוא ממילא יודע איך זה נראה בפנים. כולם שם נראים בעולם אחר רוקדים ורוקדים שעות בלי להתעייף מראשון המתמידים ועד אחרון הבטלנים, כולם פתאום מפזזים בכל גופם משמחת התורה. ורק הוא, יענקי הלוי, לא מצליח להתחבר לרעיון. הוא דווקא מחובר לג' ואוהב ללמוד, אבל לרקוד אפעס' מרוב שמחה אף פעם לא יצא לו באמצע השנה, ואין סיבה שזה יקרה עכשיו רק בגלל שכולם עושים את זה עכשיו.
כשנגמר הפטל בדוד הפלסטיק השחור יענקי הרגיש שהרחבה כבר משעממת אותו לגמרי, הוא בדיוק נזכר שהוא לא זוכר איזה מודעות יש בכניסה לבימ"ד, לאט לאט הוא צעד לכיוון לוח המודעות, מנסה ליהנות מכל רגע של תחושת סקרנות, הלוח איכזב כתמיד, או מודעות צבעוניות המבשרות על ספר חדש שרבים ציפו לו, או מודעות צבעוניות מאד עם סיפורי זוועה על מישהו שזקוק לתרומה. הייתה אפילו מודעה קטנה ששילבה בין ספר חדש לתרומה. נו,נו, גם כן רעיון. הוא ניסה לקרא מה כתוב בקטן על העטיפה הצהובה, ומשלא הצליח, החליט שגם זה לא מעניין ופנה לצאת. בדיוק כשהסתובב, עצר בעדו איש לא מוכר, לבוש חליפה אפורה יוקרתית עם עיניים נבונות וחיוך כובש ושאל: "אפשר לדעת למה זה לא מעניין אותך?"
יענקי הביט בהלם באיש גלוי הראש שקרא הרגע את מחשבותיו, וזה ענה לעומתו: "אל תיבהל חבר, אני רוצה את טובתך".
)
