מידע שימושי סיפור על מרן ה"חזון איש"

אפרתה · 21/10/13

חייבת בדחיפות וכל מה שידעתי פרח לי מהראש...

אנא, בעשר דקות הקרובות- אם למישהו יש...

תודות גדולות!!

obyektiv · 21/10/13

חזון איש הלך לכותל פעם אחת וכשחזר משם הי-ה חולה שבועיים. מרוב הצער שהי-ה לו מחורבן הבית

חני 100 · 21/10/13

פעם פגש ה גה"ק ה"חזון איש"
זיע"א אדם עצוב ומר נפש שישב
בדד בפינת בית המדרש , הצדיק
הבחין בו שהוא ממורמר מאד
וביקש לשמחו, וביקש מאותו אדם
שישיר לו איזה ניגון, אותו אדם
פתח מיד בניגון , וה"חזון איש " רקד
לפניו לפי הקצב במנגינתו , ולאחר
שסיים האיש לנגן, אמר לו החזון
איש במאור פנים יישר כחך על
שהחיית אותי היום בניגונך הנעים.

מתוך אתר: חידוש

אפרתה · 21/10/13

תודה רבה!!

למען דעת · 21/10/13

החזון איש למד לשמה כל חייו

אפרתה · 21/10/13

תודה!

אולי משהו קצת יותר ארוך??
שוב תודה

למען דעת · 21/10/13

לפני כמה שנים, התפרסם - כמדומני ב'זרקור', סיפור על תלמידה שקיבלה עבודה לכתוב סיפור על החזו"א. היא באה הביתה וביקשה מאביה סיפור לא מוכר. הוא אמר לה שהוא יפגוש בערב מישהו שזכה להכיר את החזו"א, וישאל אותו אם יש לו משהו. כשהוא חזר הוא אמר לה בשם אותו אדם: "סיפור על החזון איש? החזון איש ישב ולמד!"
התלמידה לקחה את המחברת וכתבה: "החזון איש ישב בחדרו ולמד ולמד ולמד ולמד..." כך כמה עמודים עד סוף המחברת, ושם היא כתבה: "המחברת שלי נגמרה, אבל החזון איש המשיך ללמוד..."

TK · 21/10/13

מעניין אם המורה שלה היתה גם יצירתית כמוה או שהיא חטפה על הראש

מילה בסלע · 21/10/13

הסיפור עם המזלג!

החזון איש היה ילד בן 9, כל הילדים ישבו לארוחה וסעדו. פתאום אמא שמה לב כי בנה אינו טועם מאומה. היא פונה לאברהם ישעי-ה הקטן ושואלת: מדוע אינך אוכל? האם האוכל אינו ערב לך?
והילדון עונה במתק: מן הסתם הוא טעים מאוד, אמא, אבל שכחו להביא לי מזלג....

האם (ראשֶה לאה) מרימה עיניה אל הילדים וקוראת בהפתעה: אוי, לא שמתי לב, שכחתי את המנה שלך במטבח..."

למען דעת · 21/10/13

נכתב ע"י למען דעת;1104869:
לפני כמה שנים, התפרסם - כמדומני ב'זרקור', סיפור על תלמידה שקיבלה עבודה לכתוב סיפור על החזו"א. היא באה הביתה וביקשה מאביה סיפור לא מוכר. הוא אמר לה שהוא יפגוש בערב מישהו שזכה להכיר את החזו"א, וישאל אותו אם יש לו משהו. כשהוא חזר הוא אמר לה בשם אותו אדם: "סיפור על החזון איש? החזון איש ישב ולמד!"
התלמידה לקחה את המחברת וכתבה: "החזון איש ישב בחדרו ולמד ולמד ולמד ולמד..." כך כמה עמודים עד סוף המחברת, ושם היא כתבה: "המחברת שלי נגמרה, אבל החזון איש המשיך ללמוד..."

תוספת חשובה:
בדורנו זכינו להכיר שני אנשים מפורסמים, הגריש"א זצ"ל והגרע"י זצ"ל, שהסיפור הזה הולם אותם. מי יודע אם בדור הבא לא יגיבו לסיפור כזה עליהם כשם שאנחנו מגיבים עכשיו כשמספרים זאת על גדול הדור הקודם...

שמואל גרינשטיין · 21/10/13

נכתב ע"י למען דעת;1105067:
תוספת חשובה:
בדורנו זכינו להכיר שני אנשים מפורסמים, הגריש"א זצ"ל והגרע"י זצ"ל, שהסיפור הזה הולם אותם. מי יודע אם בדור הבא לא יגיבו לסיפור כזה עליהם כשם שאנחנו מגיבים עכשיו כשמספרים זאת על גדול הדור הקודם...

כבר הגיבו.
ב"קולמוס" של משפחה היתה כתבה שנכתבה ע"י הרב עדס (כמדומני) על הגרי"ש אלישיב זצוק"ל והוא התחיל כך - בקשו ממני לכתוב 400 מילים על חייו של הגרי"ש וחשבתי שהכי נכון לכתוב 400 פעמים הוא למד ולמד ולמד ולמד ולמד.... ובכך לכסות 98 אחוזים מחייו אבל כדי שיהיה יותר מעניין אני אכתוב מעט גם על 2 האחוזים הנותרים....

חני

שמואל גרינשטיין · 21/10/13

נכתב ע"י מילה בסלע;1104944:
הסיפור עם המזלג!

החזון איש היה ילד בן 9, כל הילדים ישבו לארוחה וסעדו. פתאום אמא שמה לב כי בנה אינו טועם מאומה. היא פונה לאברהם ישעי-ה הקטן ושואלת: מדוע אינך אוכל? האם האוכל אינו ערב לך?
והילדון עונה במתק: מן הסתם הוא טעים מאוד, אמא, אבל שכחו להביא לי מזלג....

האם (ראשֶה לאה) מרימה עיניה אל הילדים וקוראת בהפתעה: אוי, לא שמתי לב, שכחתי את המנה שלך במטבח..."

עד כמה שידוע לי הספור מסופר על החפץ חיים.
המקור באנגלית - The missing fork

חני

מילה בסלע · 21/10/13

נכתב ע"י שמואל גרינשטיין;1105143:
עד כמה שידוע לי הספור מסופר על החפץ חיים.
המקור באנגלית - The missing fork

חני

לא!

על החזו"א, בספר "חיי החזו"א" לילדים, בשם המשפחה.

משה מנדלוביץ · 21/10/21

שמעתי סיפור על החזון איש
ואני חייב בדחיפות לדעת אם יש לו מקור
שאדם בעל משפחה מרובת ילדים שחסך כסף לנישואי ילדיו
כשבתו הבכורה באה לפרקה
הגיע אליו הצעת שידוך עם בחור מופלג
אבל דרשו ממנו סכום כסף עצום
שזה כל הסכום שהוא חסך בשביל לחתן את כל ילדיו
והחזון איש אמר לו שיתן את הכסף והשם יעזור לו בהמשך
מי שיודע מקור לסיפור אשמח מאוד שיעדכן
תודה

משה מנדלוביץ · 21/10/21

נומית · 15/1/23

היי לכולם
אני צריכה בדחיפות סיפור קצר על גדול בישראל שמתוך החושך נהיה לו אור או שמתוך הקשיים הגיע לגדולה
משהו בסגנון
אשמח לעזרה

ימין · 15/1/23

ר יצחק אלחנן שהוריו רצו להוציאו מהמלמד לעבוד כי לא הצליח בלמוד
וכאשר שמע את הוריו דנים בזה בקש מהם עוד יום אחד ובכה והתפלל ולמחרת הבין את הלימוד

נומית · 15/1/23

תודה רבה
אבל יש לך אולי סיפור טיפה יותר ארוך ועל רב יותר מפורסם?

ימין · 15/1/23

החפץ חיים הודה לה כל ימיו שהצילו מאדם הכהן שהיה מסכיל [משכיל] וניסה לפתות את הח"ח להיות משכיל
זה היה בצעירותו של החפץ חיים

david1986 · 15/1/23

מקור: יד מאיר
בסייעתא דשמיא בדיוק הגיע לידי קובץ סיפורים אז אמרתי נשתף בזה את הציבור, הביא לי אברך ת"ח סיפור שהוא כתב ממה ששמע מאיזשהו בחור חתן, ואותו חתן שמע את הסיפור הזה מהגאון רבי חיים קמיל זצ"ל בעצמו, את הסיפור הוא כתב מיד כששמע מאותו חתן כבר בתשס"ה, ועכשיו הוא הביא לי את הדף שהוא כתב מיד אחרי שהוא שמע את הסיפור. אותו חתן שמע את הסיפור מהגאון רבי חיים קמיל זצ"ל ראש ישיבת אופקים שהוא היה גאון וצדיק מופלג, והוא סיפר לאותו חתן את סיפור חייו, ובסוף הסיפור הוא מספר גם למה הוא מספר לו.

אבל הוא מספר כך; כשהוא היה ילד בחיידר היה גר בירושלים ושם הוא למד בחיידר, הוא היה ילד חלש בכיתה, הוא היה ממש מהשליש התחתון של הכיתה, והוא היה יתום מאביו ואמו היתה אלמנה, והיה כבר שנה לפני הבר מצוה כשהוא כבר ידע לקרוא אבל הוא עדיין לא ידע לפרש, זאת אומרת שחומש הוא יכל לקרוא בלי לפרש, בלי להבין את הפירוש, הוא לא ידע לקרוא עם פירוש אפי' פרשה אחת בחומש, היו לומדים טייטש' שזה כאילו להגיד את המילה עם הביאור והניגון איך שרגילים ללמוד, לקרוא הוא ידע אבל לפרש לא. האמא שלו האלמנה חשבה; מה יהיה עם הילד הזה? מה לעשות, כיון שהוא לא מסוגל ללמוד אז אולי שהוא ילך לעבוד והוא יהיה איזה שוליא דנגרא או איזה שוליא דנפחא, שילך לעבוד וכך גם יהיה יותר פרנסה בבית וגם רחמנות עליו, מה לעשות הוא לא מסוגל ללמוד. אבל היא החליטה שהיא תתייעץ עם החברות והשכנות שלה האם זה צעד נכון להוציא אותו מהחיידר ולשלוח אותו לאיזה עבודה, החברות האלה היו להם גם ילדים בכיתה של הבן שלה אז הם ידעו והכירו את המציאות, וכולם הסכימו שאין מה לעשות איתו והוא לא חזי למידי, וכדאי שיצא לפחות ויעשה משהו בחיים ויעזור קצת לפרנסה בבית. היתה שם רק אחת אשתו של ר' שמחה זיסל שפירא שהוא היה יהודי ידוע בירושלים (הוא סבא של הרב דיסקין הראש ישיבה של אורחות תורה, והוא גם חמיו של הרב דרבקין מגרודנא באר יעקב, אני עוד זוכר אותו בחתונות של הנכדים שלו שלמדו בישיבה כשהוא היה זקן מופלג), עכ"פ הגב' שפירא הזאת היא אומרת לאמא של ר' חיים קמיל שבאמת זה נכון שכדאי לשלוח אותו לעבודה, אבל עוד שנה יהיה לו בר מצוה, ואיזה בושות יהיה לו כשכולם יגידו שהילד הזה הוא כבר בעבודה וכבר לא לומד בחיידר, בוא נחכה אולי שנה עד שהוא יעבור את הבר מצוה, לפחות שהוא לא יעבור את הבר מצוה עם כאלה בזיונות שהוא כבר עזב את החיידר והלך לעבוד, טוב אז החליטו לעשות המתנה של עד אחרי הבר מצוה. למעשה לקראת הבר מצוה כבר היה איזשהו שינוי קל שבקלים שפרשה אחת הוא כבר ידע עם פירוש, כך הנוסח שהאברך ההוא כתב, היה כבר פרשה אחת שהוא הצליח לדעת עם הטייטש', עם הפירוש, אז ישיבת "מועצת השכנות" החליטה שאם כך כן נשלח אותו לישיבה קטנה ונראה 'אולי יחוס עם עני ואביון אולי ירחם', הוא הלך לישיב"ק ולא היתה לו הצלחה, בקושי היה לו חברותא וכמעט אף אחד לא רצה ללמוד איתו, היה קשה מאוד. לישיבה גדולה הוא הלך כאן לסלבודקא בבני ברק, והוא היה מתמיד מופלג עם התמדה נוראה אבל קשה הבנה נורא, עד כדי שתלמידי חכמים שלמדו אז בסלבודקא אמרו (אמרו לי את שמם, אבל מפני כבודו של ר' חיים קמיל אני לא רוצה לומר מי אמר את זה); שבישיבה היו אומרים שללמוד עם סטנדר חברותא זה יותר קל מללמוד עם ר' חיים קמיל, כך היתה האמירה בישיבה, כאילו שהוא לא קולט וזה היה מעצבן ללמוד איתו חברותא, והמקום שלו היה מתמלא זיעה מרוב המאמץ וההתמדה שלו וגם שהוא היה קצת בעל בשר, הוא היה מתמיד עצום ולא מבין ומקומו היה מתמלא זיעה. באותה תקופה שהוא למד שם הסטייפלער היה אז ראש ישיבה בבית יוסף שזה גם בגבעת רוקח (איפה שהיום ישיבת בית מתתיהו במקור זה היה ישיבת בית יוסף והסטייפלער היה שם ראש ישיבה), הסטייפלער היה אומר את שיעורו היומי 20 דקות, והוא היה מדבר מאוד בהיר וברור כמו שבקהילות יעקב רואים איך שהוא טורח להסביר בצורה מאוד בהירה וברורה, ורבי חיים קמיל היה הולך לשיעורים של הסטייפלר כי את השיעורים בישיבה הוא לא הבין בכלל, והשיעורים של הסטייפלער שהיו 20 דקות והיו מאוד ברורים ובהירים כי הסטייפלער היה בעל הסברה מיוחד מאוד, אז פעמים כך אמר ר' חיים קמיל, כשהשיעור לא היה מסובך (אני לא יודע בדיוק מה זה לא היה מסובך, אבל כשהשיעור לא היה מסובך) אז את השיעורים של הסטייפלער הוא הבין, זה היה כך כל משך התקופה שלו בבחרותו כשלמד בסלבודקא בבני ברק. והוא סיפר שלפעמים הוא חשב אולי ילך לי בקיאות, אז הוא ניסה להשקיע בבקיאות, אבל לא הולך לו, הוא מנסה אולי ילך לי עיון ומנסה להשקיע בעיון, הולך מעיון לבקיאות ומבקיאות לעיון ולא הולך, אבל הוא מתמיד עצום ולא מוותר, וכשהגיע שהוא היה בשידוכים לקח אותו לחתן איזה יהודי מירושלים בשם פרוש, איזה הרב פרוש אחד מירושלים הוא לקח אותו לחתן, ושאלו את חמיו, כך את כל זה ר' חיים קמיל מספר לאותו חתן, שאלו את חמיו למה לקחת אותו? הוא אמר; כזה מתמיד בטוח שיצא ממנו בסוף איזה תלמיד חכם, שוה לי להשקיע כי מכזה מתמיד יצא בסוף ת"ח.

אחרי החתונה הוא בא לגור בירושלים ולמד במיר ג"כ בהתמדה נוראה מבוקר עד ליל, וכשהוא הגיע לגיל שהוא היה כבר אברך בן 28 הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל בירר בישיבה והוא אמר שהוא רוצה חברותא, והוא רוצה ללמוד חברותא עם מישהו שהוא מתמיד גדול אבל לא כישרוני, כי ר' חיים היה ראש ישיבה והוא רצה להשתפשף בסבלנות ובהסברה, אז הוא רצה לברר בישיבה האם יש בישיבה מתמיד גדול ושהוא לא בעל כישרון שאיתו הוא רוצה ללמוד חברותא כדי שהוא יצטרך להסביר לו וכך הוא יותר ישתפשף בהסברה, דהיינו שהוא עצמו ר' חיים שמואלביץ ישתפשף בהסברה, אז אמרו לו שיש כאן מישהו מיוחד מאוד שהוא מתמיד עצום וראש טרשים, יש לו כאן בדיוק מישהו מתאים לשני הצדדים שיש לו את שני המעלות שהוא גם מתמיד עצום וגם קשה הבנה באופן מוחלט, אז הוא למד איתו במשך שנתיים חברותא, ור' חיים קמיל סיפר שכל פעם אחרי הלימוד שלו אחרי הזמן שהוא היה לומד עם ר' חיים שמואלביץ היה לו כאבי ראש ברמה של מיגרנה ממש מרוב מאמץ לנסות להבין את מה שהוא מסביר לו, אחרי שנתיים הוא הרגיש שנפתח לו הראש והוא הרגיש את עצמו שהוא כבר מבין בלימוד והוא למדן, ורבי נתן צבי פינקל הראש ישיבה של מיר ראה את רבי חיים קמיל כרבו כל חייו, הוא היה בחור צעיר אז ואז כבר ר' חיים קמיל נהיה מהאברכים החשובים במיר אף שבמיר היו אברכים גדולי תורה מאוד, הוא היה דבוק בו וראה אותו כרבו המובהק, ואח"ז הוא היה מגאוני הדור ראש ישיבה באופקים ומוכר מאוד.

ממשיך לספר אותו חתן שהוא דיבר איתו עם ר' חיים קמיל על איזה תוס' ביבמות בסוגיא מאוד קשה, ור' חיים קמיל אומר לו את הלשון של תוס' והראשונים בעל פה, מתחיל להזרים לו את התוס' והראשונים בסוגיא כלשונם בעל פה ומסביר לו את הסוגיא באר היטב ובאופן מופלא מאוד, הבחור כ"כ התפעל מזה כאילו איך הרב יודע כ"כ בע"פ, אז ר' חיים קמיל שואל אותו; תגיד לי כמה פעמים למדת את התוס'? אז הוא אמר לו; 5 פעמים, אז ר' חיים קמיל עונה לו; אני למדתי את התוס' הזה ואת הסוגיא הזאת 400 פעמים!!! אז מה אתה מתפלא איך אני זוכר זאת?! אחרי שלומדים כך אז כבר זוכרים! והוא אמר לו; למה אני מספר לך את תולדות חיי? אותו בחור חתן שלו ר' חיים קמיל סיפר את זה הוא התארס עם נכדה של ר' שמחה זיסל שפירא הזה, אז הוא אמר לו יש לי הכרת הטוב, כי מה שאני היום מיושבי בית המדרש זה בזכות הסבתא של הכלה שלך, אז לאות הכרת הטוב לסבתא של הכלה שלך לכן אני מספר לך את סיפור חיי, ואותו אחד סיפר את זה לידיד שלי בתשס"ה והוא כתב מיד סמוך ונראה למה שהוא סיפר את מה שהוא שמע בסיפור, והוא צילם לי את זה, ואני פשוט כעת דיברתי מהדף הזה.

הסטייפלער בחיי עולם (ב-יב) מביא מאירי שכותב: "כמה פעמים ראינו אנשים קשים בלימודם מתחילתם ומצליחים בסופם". ואחרי זה הוא מביא עוד סיפור: "באמת גם מי שהוא קשה ההבנה עצום אם יתאמץ מאוד בלימוד התורה יזכה לסייעתא דשמיא להיות גדול בתורה אע"פ שהוא הרבה יותר מכפי כשרונו הטבעי, וכדי לחזק הלבבות הנדכאים אעתיק מש"כ בספר חוט המשולש [הוא תולדות הגאון חתם סופר ז"ל] דף יד', וז"ל סיפר לי דודי הגאון קדוש ה' מו"ה שמעון סופר זצ"ל אבד"ק קראקא ממהות התלמיד הזה, בדרעזניץ בא אל זקני זצ"ל [החת"ס] נער אחד בן ט"ז או י"ז שנים וגילה לו שרצונו ללמוד תורה ונפשו חשקה בה, ובשמעו הבחורים כן שחקו ויהתלו בו איך בר שנים כמותו אשר לא ראה אורות מימיו רצונו לתקוע עצמו ללמוד גמרא, אבל רבם גער בהם למה זה תצחקו הלא כל הרוצה ללמוד יבוא וילמד, ויקרב את הנער וציוה להבחורים וקבע להם עתים שזה ילמוד עמו שעה זו והאחר שעה אחרת, וכן עשו. אבל נוסף למה שכבר הגיע הנער הזה לטו"ב שנים עוד זאת היתה לו מדה קשה לשמוע ומהיר לאבד עד שאם למדו עמו איזו משנה מאה פעמים עד מהרה שכחה ולמחר היתה בעיניו כאילו לא למדה מעולם, אמנם כן בכל זה חשקתו לתורה לא פג והתמיד בלימוד, וכל הבא לטהר מסייעין לו, וברוב הימים הגיע למדרגת בחור מופלג בתורה וגם יראתו הי' טהורה ועלה והצליח ועשה פרי קודש הילולים והיה ללמדן מופלג עד שנתמנה לדיין ומורה בעיר מט"ד תחת כנפי רבו, ואח"כ נתקבל לרב בעיר שליינינג ואח"כ נתעלה לאב"ד בעיר נייזאץ, והיה ת"ח גדול בתורה ובצדקות והובא כמה פעמים בחתם סופר, עכ"ל ספר חוט המשולש.