הנושאים החמים
הנושאים החמים
מאת @אותיות פורחות .
*
ברק הכניס לפיו את הכפית האחרונה של קומפוט השזיפים, שורר "צור משלו" בנעימה קלה, והודיע ליוסי – "מחר, נצא למנין הראשון בכדי שנוכל לסיים את הסעודה בזריזות, ולצאת לדרך ביחד עם מר שטיין" שכנם הקרוב של משפחת לִיבנֶה.
***
עם סיום קדיש תתקבל של שחרית בבית הכנסת, ניגש ברק לִיבנֶה לרב הישוב וביקשו להצטרף עימהם לנסיעה, כצפוי, הרב הסכים בשמחה. הרב הוסיף ואמר שיבקש גם ממר דוידי - ראש הקהל, לנסוע ביחד עימם.
בשעה שבע וחצי בבוקרו של יום השבת, יצאה מכוניתו של ברק משער הישוב וחלפה על פני משקי בעלי החיים של בני המקום, השומר נפנף להם לשלום, והודיע - כי כבר שלשה רכבים יצאו וכדאי להם להזדרז.
הכבישים כצפוי היו מנומנמים למדי, אך גם עין לא בוחנת יכלה לראות כי בעוד שבנתיב הנסיעה דרומה מתקיימת תנועה דלילה, הרי שהציר בכיוון הנגדי היה שקט לחלוטין, למעט כמה רכבי צבא שפטרלו בסמוך לגבול.
כאשר החלה הסיטרואן הישנה לטפס במעלה שער הגיא כבר הורגש עומס מסויים, רכבים רבים נסעו בכביש 1 בואכה ציון, השעון הורה על אחת עשרה וחצי, ומפני כולם ניכרה השמחה, כאילו זרח לו הירח מפניהם.
יוסי פתח את התרמיל שארזה להם דפנה אימו ממעדני השבת וממתקיה, וחילק מעט צידה לאביו ולראש הקהל, הרב פיזם את זמירות השבת כמנהג מטולה, וברק הצטרף אליו בכל פעם שהתנועה נעצרה.
זו להם כבר הפעם העשירית שהם עושים דרך זו במהלך שבע השנים האחרונות, אך היום קיננה בליבם התקוה, שאולי הפעם זה יקרה, אולי, החודש הזה הם יזכו להגיע ראשונים אל היעד.
במידה ולא, יוכלו כמובן להשתתף בחגיגות הגדולות ביחד עם כל העדים ושאר בני ירושלים, אך בכל זאת הרצון עדיין היה קיים. אולי הפעם, פעם אחת בחייהם יזדמן גם להם האושר שבהשתתפות אקטיבית בטקס היחודי.
עם זאת, הם ידעו כמובן כי גם שאר הנהגים בכביש שותפים לאותה המשאלה, והתקיימותה של משאלה זו קרובה רק במעט ממרחקה של הלבנה מפני האדמה.
הקור העז ששרר בימי החנוכה באזור ירושלים הכה בעצמותיהם של יושבי הרכב, ותוך כדי נמנום, שמע יוסי את אביו מתדיין עם רב היישוב האם ניתן להדליק את החימום ברכב או לא.
שורש הספק כפי שהסביר הרב, הוא בביאורה של המשנה 'ואם היתה דרך רחוקה לוקחין בידם מזונות'. האם ההיתר נובע מכך שבלי לקיחת המזונות יש חשש שהעדים לא יצאו לדרך, ואם כן, המשנה מתירה לעשות את כל צורכי האדם למרות קדושת השבת, ומצד שני, אולי טעמה של המשנה הוא שכאשר לא יקחו מזונות עלולים באמת להגיע למצב של סכנה, מה שלא היה קיים במרחק שבו עמדו הנוסעים ממבואות המקדש.
יוסי זקף את אוזניו בסקרנות ובקשב רב, אלא שהרב לא הספיק לענות את פסק ההלכה, ובמקום קולו העדין של הרב נשמעה חריקת בלמים צווחנית שבסיומה הורגשה חבטה עזה בזנב הרכב. הרכב סטה ממסלול הנסיעה והתנגש בגדר הבטיחות, וכל הנוסעים הוטלו באחת על פניהם.
יבבות רכבי ההצלה הדהדו במוחו של יוסי כאשר ניסה להחלץ מחגורת הבטיחות תוך שהתחושה האחרונה שעוברת בליבו לפני שהוא מאבד את ההכרה, זו תחושת כאב על הסיום המדכדך לשמחה הגדולה של העליה ללשכת הגזית.
האמבולנס פינה אותם במהירות לעבר בית החולים שערי צדק כשהגשם דופק בחוזקה על חלונותיו. העננים החשיכו את הרחובות, הרקיע עטה פנים מצועפות, והרוחות הצטרפו ליללת הצופרים, בדואט נוגה.
עם הגיעם לחדר המיון, הגיע רופא שבדק את חמישתם, ובישר להם כי בחסד ה', נראה שאף אחד מהם לא נפגע באיבריו הפנימיים. הכאבים העזים שתקפו את הרב ואת ברק נובעים ממכות יבשות בלבד, ורגלו של יוסי שהתנפחה מעט, מעידה על נקע אך הרגל שלמה. הוא סיים את דבריו בברכת רפואה שלימה, תוך שהוא מורה לאחות להעבירם למחלקה פנימית למנוחה, ולהמתנה של יממה.
יוסי מיהר והודיע כי הוא יוצא רגלית לכיוון לשכת הגזית, בתקווה שראש ישיבתו יהיה שם ויוכל להעיד על נאמנותו, אך הרופא הרצין באחת ופניו לבשו מסכת כעוסה "אין על מה לדבר, בכל רגע עלולים שטפי דם פנימיים להתפתח. אתם נשארים כאן עכשיו, ובלי משחקים", ובזאת השליך את אבן הגולל על תקוותם של בני החבורה הקטנה.
ברק וכל המתלוים התיישבו לאכול סעודה שלישית והתלבטו האם להתפלל כבר את תפילת המוסף.
בבוקר, הם התפללו שחרית אך יצאו מיד לאחר קריאת התורה, זאת בכדי שלאחר שבית הדין יאמרו 'מקודש מקודש', יוכלו להתפלל 'אתה יצרת'. אך עתה עושה רושם שהחודש כבר לא יזכו להגיע ללשכת הגזית, ואם כן לא נותר להם אלא להתפלל מוסף רגיל של שבת.
יוסי ישב, ופיזם לעצמו בעצב 'עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו'. הרב שאל את ברק כיצד הצליח לראות את הירח למרות מזג האויר הסוער, מר שטיין הרשה לעצמו לחטוף נמנום קל על גבי השולחן, ומר דוידי המהם לעצמו משהו, על כך שיותר אין מה לדבר על נסיעה לירושלים כאשר הירח נעלם, תוך הבעת תרעומת חריפה על הנהגים הצעירים, שהמגבלה היחידה למהירות נסיעתם היא גודלו של המנוע.
בתווך, נעמד אחד מהאנשי התחזוקה.
ברק התחיל לספר לרב, על הטלסקופ החדיש שמאפשר לו לאתר את מיקומו של הירח, ויוסי החרה אחריו ותיאר ברגש את הפס הדקיק שהצליח לראות בעין בלתי מזוינת בשיפולי השמים, וסיים – "ראינו אותו ממש בגובהן של החנוכיות, דק מאוד אך חד וברור, מבשר את בשורת החודש הקרוב".
"הגעתם ירושלימה בכדי להעיד"? פתח איש התחזוקה, "הראיתם את החודש"? "יש לכם עדי נאמנות"?
הלא החל מהבוקר מאושפזים כאן אב בית הדין ואליו התלוו שלושה דיינים!
המרוץ שהתנהל לאחר מכן נעלם מזכרונו של יוסי, וכשניסה לשחזר לאחר שבועיים את סדר האירועים, לא הצליח להזכר בעדותו של מר דוידי וגם לא בריצה המהירה לכיוונה של מחלקת טיפול נמרץ, שם היה מאושפז אב בית הדין.
אך הקול הרם, שלו ושל האחרים העונים למול הדיינים – 'מקודש מקודש', הדהד באוזניו עוד חודשים ארוכים.
הרצים נשלחו לעבר המקדש על מנת להורות על הקרבת קרבן המוסף, מר דוידי קרא בספר התורה 'ובראשי חדשיכם', ומר שטיין שנתכבד לעבור לפני התיבה סלסל בקולו הערב 'אתה יצרת עולמך מקדם'. האירוע המרומם ננעל בסעודה הגדולה שנערכה בבית החולים, ובשירתם של צוות הרופאים והמטופלים – יהי החודש הזה...
בכתיבה על בית המקדש השלישי יש קושי רב, כיוון שישנן דעות רבות מה אמור להיות ומתי, וכבר כתב הרמב"ם כי כל הדברים הללו לא ידע אדם איך שיהיו עד שיהיו. עכ"ל.
הפתרון שלקחתי לי הוא לכתוב את סיפורי מתוך מבט כיצד היה נראה עולמנו כיום לולי חורבן המקדש השני.
בסיפור זה משוקעות כמה וכמה הלכות ופרטים מהלכות קידוש החודש ומן המציאות, ובחלקן כתבתי מסברא מחמת חוסר הצלחה להגיע לידיעה ברורה, ועל כן 'אין להסתמך על האמור לצורך פסיקת הלכה'...
מקורות הלכתיים וציון נקודות מציאותיות:
הירח נראה ביחד עם נרות החנוכה כיוון שהירח יכול להראות בתחילת החודש עם שקיעת החמה בשולי הרקיע.
מחללים שבת על קידוש החודש של כל ראשי החודשים בזמן שבית המקדש קיים. ר"ה כא:
מותר ליקח גם דברי מאכל. ר"ה כב.
מצוה להגיע להעיד למרות שבוודאי יש הרבה עדים שיוכלו להעיד. ר"ה כא:
החגיגות שנעשו לעדי הראיה. ר"ה כג:
עדות על נאמנות וההיתר לחלל בשבילה את השבת. ר"ה כב:
קידוש החודש תלוי באמירתו של ראש בית דין 'מקודש'. ר"ה כד.
תקנת ריב"ז שהעדים יבואו למקום הועד ולא לראש בית דין הושמטה ברמב"ם ובפשטות עיקרה אינו אלא כאשר בית הועד אינו בבית המקדש אלא נודד ממקום למקום. (וכך גם נראה מכך שהתקנה הובאה ביחד עם כל תקנות ריב"ז שבאו בעקבות החורבן).
באם העדים מספיקים להגיע עד זמן מנחה קטנה מתקדש החודש ומקריבים קרבן מוסף של ר"ח. ר"ה ל:
*
ברק הכניס לפיו את הכפית האחרונה של קומפוט השזיפים, שורר "צור משלו" בנעימה קלה, והודיע ליוסי – "מחר, נצא למנין הראשון בכדי שנוכל לסיים את הסעודה בזריזות, ולצאת לדרך ביחד עם מר שטיין" שכנם הקרוב של משפחת לִיבנֶה.
***
עם סיום קדיש תתקבל של שחרית בבית הכנסת, ניגש ברק לִיבנֶה לרב הישוב וביקשו להצטרף עימהם לנסיעה, כצפוי, הרב הסכים בשמחה. הרב הוסיף ואמר שיבקש גם ממר דוידי - ראש הקהל, לנסוע ביחד עימם.
בשעה שבע וחצי בבוקרו של יום השבת, יצאה מכוניתו של ברק משער הישוב וחלפה על פני משקי בעלי החיים של בני המקום, השומר נפנף להם לשלום, והודיע - כי כבר שלשה רכבים יצאו וכדאי להם להזדרז.
הכבישים כצפוי היו מנומנמים למדי, אך גם עין לא בוחנת יכלה לראות כי בעוד שבנתיב הנסיעה דרומה מתקיימת תנועה דלילה, הרי שהציר בכיוון הנגדי היה שקט לחלוטין, למעט כמה רכבי צבא שפטרלו בסמוך לגבול.
כאשר החלה הסיטרואן הישנה לטפס במעלה שער הגיא כבר הורגש עומס מסויים, רכבים רבים נסעו בכביש 1 בואכה ציון, השעון הורה על אחת עשרה וחצי, ומפני כולם ניכרה השמחה, כאילו זרח לו הירח מפניהם.
יוסי פתח את התרמיל שארזה להם דפנה אימו ממעדני השבת וממתקיה, וחילק מעט צידה לאביו ולראש הקהל, הרב פיזם את זמירות השבת כמנהג מטולה, וברק הצטרף אליו בכל פעם שהתנועה נעצרה.
זו להם כבר הפעם העשירית שהם עושים דרך זו במהלך שבע השנים האחרונות, אך היום קיננה בליבם התקוה, שאולי הפעם זה יקרה, אולי, החודש הזה הם יזכו להגיע ראשונים אל היעד.
במידה ולא, יוכלו כמובן להשתתף בחגיגות הגדולות ביחד עם כל העדים ושאר בני ירושלים, אך בכל זאת הרצון עדיין היה קיים. אולי הפעם, פעם אחת בחייהם יזדמן גם להם האושר שבהשתתפות אקטיבית בטקס היחודי.
עם זאת, הם ידעו כמובן כי גם שאר הנהגים בכביש שותפים לאותה המשאלה, והתקיימותה של משאלה זו קרובה רק במעט ממרחקה של הלבנה מפני האדמה.
הקור העז ששרר בימי החנוכה באזור ירושלים הכה בעצמותיהם של יושבי הרכב, ותוך כדי נמנום, שמע יוסי את אביו מתדיין עם רב היישוב האם ניתן להדליק את החימום ברכב או לא.
שורש הספק כפי שהסביר הרב, הוא בביאורה של המשנה 'ואם היתה דרך רחוקה לוקחין בידם מזונות'. האם ההיתר נובע מכך שבלי לקיחת המזונות יש חשש שהעדים לא יצאו לדרך, ואם כן, המשנה מתירה לעשות את כל צורכי האדם למרות קדושת השבת, ומצד שני, אולי טעמה של המשנה הוא שכאשר לא יקחו מזונות עלולים באמת להגיע למצב של סכנה, מה שלא היה קיים במרחק שבו עמדו הנוסעים ממבואות המקדש.
יוסי זקף את אוזניו בסקרנות ובקשב רב, אלא שהרב לא הספיק לענות את פסק ההלכה, ובמקום קולו העדין של הרב נשמעה חריקת בלמים צווחנית שבסיומה הורגשה חבטה עזה בזנב הרכב. הרכב סטה ממסלול הנסיעה והתנגש בגדר הבטיחות, וכל הנוסעים הוטלו באחת על פניהם.
יבבות רכבי ההצלה הדהדו במוחו של יוסי כאשר ניסה להחלץ מחגורת הבטיחות תוך שהתחושה האחרונה שעוברת בליבו לפני שהוא מאבד את ההכרה, זו תחושת כאב על הסיום המדכדך לשמחה הגדולה של העליה ללשכת הגזית.
האמבולנס פינה אותם במהירות לעבר בית החולים שערי צדק כשהגשם דופק בחוזקה על חלונותיו. העננים החשיכו את הרחובות, הרקיע עטה פנים מצועפות, והרוחות הצטרפו ליללת הצופרים, בדואט נוגה.
עם הגיעם לחדר המיון, הגיע רופא שבדק את חמישתם, ובישר להם כי בחסד ה', נראה שאף אחד מהם לא נפגע באיבריו הפנימיים. הכאבים העזים שתקפו את הרב ואת ברק נובעים ממכות יבשות בלבד, ורגלו של יוסי שהתנפחה מעט, מעידה על נקע אך הרגל שלמה. הוא סיים את דבריו בברכת רפואה שלימה, תוך שהוא מורה לאחות להעבירם למחלקה פנימית למנוחה, ולהמתנה של יממה.
יוסי מיהר והודיע כי הוא יוצא רגלית לכיוון לשכת הגזית, בתקווה שראש ישיבתו יהיה שם ויוכל להעיד על נאמנותו, אך הרופא הרצין באחת ופניו לבשו מסכת כעוסה "אין על מה לדבר, בכל רגע עלולים שטפי דם פנימיים להתפתח. אתם נשארים כאן עכשיו, ובלי משחקים", ובזאת השליך את אבן הגולל על תקוותם של בני החבורה הקטנה.
ברק וכל המתלוים התיישבו לאכול סעודה שלישית והתלבטו האם להתפלל כבר את תפילת המוסף.
בבוקר, הם התפללו שחרית אך יצאו מיד לאחר קריאת התורה, זאת בכדי שלאחר שבית הדין יאמרו 'מקודש מקודש', יוכלו להתפלל 'אתה יצרת'. אך עתה עושה רושם שהחודש כבר לא יזכו להגיע ללשכת הגזית, ואם כן לא נותר להם אלא להתפלל מוסף רגיל של שבת.
יוסי ישב, ופיזם לעצמו בעצב 'עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו'. הרב שאל את ברק כיצד הצליח לראות את הירח למרות מזג האויר הסוער, מר שטיין הרשה לעצמו לחטוף נמנום קל על גבי השולחן, ומר דוידי המהם לעצמו משהו, על כך שיותר אין מה לדבר על נסיעה לירושלים כאשר הירח נעלם, תוך הבעת תרעומת חריפה על הנהגים הצעירים, שהמגבלה היחידה למהירות נסיעתם היא גודלו של המנוע.
בתווך, נעמד אחד מהאנשי התחזוקה.
ברק התחיל לספר לרב, על הטלסקופ החדיש שמאפשר לו לאתר את מיקומו של הירח, ויוסי החרה אחריו ותיאר ברגש את הפס הדקיק שהצליח לראות בעין בלתי מזוינת בשיפולי השמים, וסיים – "ראינו אותו ממש בגובהן של החנוכיות, דק מאוד אך חד וברור, מבשר את בשורת החודש הקרוב".
"הגעתם ירושלימה בכדי להעיד"? פתח איש התחזוקה, "הראיתם את החודש"? "יש לכם עדי נאמנות"?
הלא החל מהבוקר מאושפזים כאן אב בית הדין ואליו התלוו שלושה דיינים!
המרוץ שהתנהל לאחר מכן נעלם מזכרונו של יוסי, וכשניסה לשחזר לאחר שבועיים את סדר האירועים, לא הצליח להזכר בעדותו של מר דוידי וגם לא בריצה המהירה לכיוונה של מחלקת טיפול נמרץ, שם היה מאושפז אב בית הדין.
אך הקול הרם, שלו ושל האחרים העונים למול הדיינים – 'מקודש מקודש', הדהד באוזניו עוד חודשים ארוכים.
הרצים נשלחו לעבר המקדש על מנת להורות על הקרבת קרבן המוסף, מר דוידי קרא בספר התורה 'ובראשי חדשיכם', ומר שטיין שנתכבד לעבור לפני התיבה סלסל בקולו הערב 'אתה יצרת עולמך מקדם'. האירוע המרומם ננעל בסעודה הגדולה שנערכה בבית החולים, ובשירתם של צוות הרופאים והמטופלים – יהי החודש הזה...
בכתיבה על בית המקדש השלישי יש קושי רב, כיוון שישנן דעות רבות מה אמור להיות ומתי, וכבר כתב הרמב"ם כי כל הדברים הללו לא ידע אדם איך שיהיו עד שיהיו. עכ"ל.
הפתרון שלקחתי לי הוא לכתוב את סיפורי מתוך מבט כיצד היה נראה עולמנו כיום לולי חורבן המקדש השני.
בסיפור זה משוקעות כמה וכמה הלכות ופרטים מהלכות קידוש החודש ומן המציאות, ובחלקן כתבתי מסברא מחמת חוסר הצלחה להגיע לידיעה ברורה, ועל כן 'אין להסתמך על האמור לצורך פסיקת הלכה'...
מקורות הלכתיים וציון נקודות מציאותיות:
הירח נראה ביחד עם נרות החנוכה כיוון שהירח יכול להראות בתחילת החודש עם שקיעת החמה בשולי הרקיע.
מחללים שבת על קידוש החודש של כל ראשי החודשים בזמן שבית המקדש קיים. ר"ה כא:
מותר ליקח גם דברי מאכל. ר"ה כב.
מצוה להגיע להעיד למרות שבוודאי יש הרבה עדים שיוכלו להעיד. ר"ה כא:
החגיגות שנעשו לעדי הראיה. ר"ה כג:
עדות על נאמנות וההיתר לחלל בשבילה את השבת. ר"ה כב:
קידוש החודש תלוי באמירתו של ראש בית דין 'מקודש'. ר"ה כד.
תקנת ריב"ז שהעדים יבואו למקום הועד ולא לראש בית דין הושמטה ברמב"ם ובפשטות עיקרה אינו אלא כאשר בית הועד אינו בבית המקדש אלא נודד ממקום למקום. (וכך גם נראה מכך שהתקנה הובאה ביחד עם כל תקנות ריב"ז שבאו בעקבות החורבן).
באם העדים מספיקים להגיע עד זמן מנחה קטנה מתקדש החודש ומקריבים קרבן מוסף של ר"ח. ר"ה ל:
