הנושאים החמים
הנושאים החמים
זמן קריאה משוער:
קריאה ראשונה – 8 דקות.
קריאה שניה: 6 דקות.
קריאה שלישית: 15 דקות.
סך הכל: יותר מדי.
***
"איך היה היום בעבודה?"
"אה!" התעורר, זיק ניצת בעיניו. "באמת לא מכרתי כלום. אבל היה אחד, איך שהוא פתח את החלון הכהה של הג'יפ, מיד ראיתי שהוא צריך חיזוק גדול. כולו קעקועים. עגילים, נזמים בכל מקום. זקן-שפם כזה של שמפו מיוחד... אפילו עוד לפני כן. כבר כששמעתי את המנוע V8 מתקרב ככה בנהמה של האגזוזים 460 כוח סוס, חורך את הצמיגים על האספלט... כזה "מונח"! ידעתי שהוא צריך את ההתעוררות. נתתי לו את הקונטרס בלי כסף, רגע לפני שהרמזור התחלף לירוק".
"כל הכבוד, רחמים! אבל מאיפה אתה מבין כל כך במכוניות?"...
חייך במבוכה. "פנטזיות של בחורי ישיבות, זה למה".
לא סיפר לה שמר קעקוע העיף את הקונטרס מהחלון מיד אחרי שעבר את הרמזור בשאגה. גם לא סיפר איך רץ מאה מטר טרוף נשימה להרים את הקונטרס. לא כדי להרוויח כמה שקלים. מה פתאום! רק למנוע ביזיון דברי תורה. לא סיפר. רק ערבב בכף המתכת את הקפה. רד מאג שנשאר ממשלוח המנות. בלי חלב, נגמר.
בדיוק באותו הרגע התחיל להתנגן ברשת-מורשת השיר "שלהם". רחמנא ליבא בעי, ליבא בעי. רחמנא ליבא בעי. נשבו בצלילים הקסומים, שכח ממר קעקוע עם שאגת צמיגיו.
>>>
השמש קפחה על לשון צחיחה, חוזרת שוב ושוב על אותן מילים:
קונטרס, עשרה שקלים. (-אולי עדיף לומר חוברת, לא כולם יודעים מה זה קונטרס). דיסק, חמישה שקלים. יש פה כמה לבחור.
- אתה יכול לתת לי קבלה? מאזדה 3. רכב חביב, סביר, בדיוק כמו הנהג שלו. לא ברור אם הוא מתכוון ברצינות או מסתלבט עליו. בחביבות, יש לקוות.
באותו רגע עלה לו הרעיון: למה לא, בעצם?
>>>
אלי, רואה חשבון צעיר לא פחות מנמרץ, הסביר לו את השלבים בסבלנות. גם אלי במקור מהחסידות, רק מודרני יותר. עדיין, גר כמותם בגן-יבנה. דירה שכורה, מעט גדולה יותר.
אז נסע לעיר הגדולה. הלך למס הכנסה. הלך גם למע"מ. הלך שוב למס הכנסה. מילא את כל הטפסים בשקדנות. שאל כמה שאלות. "יש לך ראש עסקי!" אמרה לו הפקידה. בחיים לא אמרו לו כך.
תוך זמן קצר כבר היה לו פנקס קבלות. מעתה הכול חוקי, הכול מקובל. תערב לפניך קבלתנו.
>>>
למה לעבוד לבד? שאל אותו אלי יום אחד, כשישבו על החשבונות.
"אתה מוזמן בהחלט להצטרף!" קיבל אותו בזרועות פתוחות. לא חושש מתחרות.
אלי צחק. "אני, לא. אבל כמה בחורי ישיבה, שיעבדו תחתיך ויעשו את העבודה? יש לנו כאן הרבה בחורים שישמחו. בין הזמנים עכשיו!"
התחיל משני בחורים. שלא ירגישו בודדים. שילם להם סכום יפה, במושגים שלהם. חלקם, ההורים שלו הסכימו לשלם לו על זה שמעסיק אותם. הגיע לעשרה. גם אחרי בין הזמנים.
>>>
כמעט שנה חלפה. רשם בשקדנות כל הכנסה, כל הוצאה. בזכות אלי גם הבין ששווה לו יותר לנסוע באוטובוס ממוזג מאשר להיטלטל בטרמפים משומשים. אם יתמיד כך, יהיה לו משתלם אפילו להחזיק רכב במיוחד. "רכב מהעבודה", גלגל את המילים על שפתיו, צוחק...
"הגעת כמעט למאה אלף שקל!" בישר לו אלי בשמחה. "ועוד התחלת באמצע השנה! שווה לך לעבור לעסק מורשה".
מה בעצם ההבדל? בירר, קיבל תשובות מספקות. שוב תהליך, אחוזים, מחשבונים, לא ידע שהמוח שלו מסוגל להכיל את כל זה. בהצטיינות! כך טוענים כולם, בראשם אלי רואה החשבון.
>>>
את יודעת מה הבעיה? סח ערב אחד לליבה, על כוס קפה ג'ייקובס עם חלב מוקצף. הרבה אנשים בכלל לא מסתובבים עם מזומן היום. רק כרטיסי אשראי. אם רק היה לי מסוף אשראי, הייתי מכפיל את ההכנסות!
"מה רע לך עכשיו?" ניסתה ליבה להבין. לא דהרה איתו באותו קצב. כשהפך לעוסק פטור, אישרה. כשהפך למורשה, פטרה במשיכת כתפיים. כשהפך לחברה בע"מ, כבר התייאשה.
"יש!" בישר לו אלי אחרי בדיקה קצרה. יש מסופי אשראי אלחוטיים. הצעקה האחרונה. בהחלט משתלם לך להחזיק כאלו! ויש גם הנחה אם אתה קונה עשרה בבת אחת...
12 תשלומים! ללא ריבית. בישרו המוכרים לעומדים ברמזור. מי יכול לסרב? כמובן, לא רק קונטרסים נמכרו בצורה כזו. סט שלם של כל 20 הכרכים מבית המעיין הטוב, גביע הנפלאות עם שמות 70 נהרות גן עדן, כובע הישועות, סגולת העילות, סיבת הסיבות.
גם מי שסרב, זכה לכרטיס ביקור צבעוני ובו פרטי התקשרות, לינק, גם ברקוד – קוד QR המביא ישירות לאתר עם כל המבצעים.
>>>
אחרי מסופי האשראי, הגיעה האפליקציה. דודי, המתכנת השכיר החדש בחברה, הצליח למפות את כל הצמתים בארץ לפי זמן ההמתנה ברמזור. ממש בזבוז זמן של כסף לעמוד בצומת בה מתוך עשרים רכבים מספיקים רק שלושה בזמן שהרמזור אדום! יש צמתים בהם הרמזור ארוך, מלא סיפוק. לשם יישלח כוח האדם.
על התוספת הקטנה הבלתי-חוקית, עדיף לא לדבר בקול. שלט-רדאר מבית גלאי "צרעה" המאלץ את הרמזור להישאר אדום עוד כמה דקות.
קנה אותו רק לשלושת המוכרים הטובים ביותר.
"אני מזהיר אתכם!" נופף באצבע מורה. "ממש לא בכל מקרה. המשטרה תעלה עלינו, חבל. רק במקרה של לקוח ממש "כבד", שאתם כבר באמצע, רואים שיש סיכוי לעיסקה גדולה – רק אז, לחיצה קטנה בלי שישים לב, הופ! הוא נשאר איתכם לעוד חמש דקות".
>>>
הקורונה, תפסה אותו לא מוכן רק לרגע. רגע אחר כך, הגיעה ההארה: סינים.
אתה יודע, סח לאלי, שכל פועלי הבניין הסינים מקבלים אשרת שהייה רק לחמש שנים? אחר כך הם חוזרים לסין שלהם, אחרים מגיעים במקומם. מה שקרה עכשיו, שכל הפועלים החדשים כבר הגיעו, אבל כל הקודמים לא יכולים לחזור לסין! הם מסתובבים מובטלים, נואשים לעבודה. המון סינים. בערמות.
הסינים הנזקקים הסכימו לעבוד בפחות מאשר בחורי הישיבה לשעבר. גם הוצאות מזון היו מינימליות: אורז, הרבה אורז, בוטנים קלויים, הרבה בוטנים קלויים. זהו. עם מים מינרליים.
הוא עצמו, רק החליק באוקטביה בנזין חרישית בין הצמתים, מוודא שהכול מתקתק. איזה מוסר עבודה גבוה יש לסינים! התפעל. על הסכומים לא היה צריך לדבר בכלל: מאזן ההכנסות היה גבוה מאי פעם, אם בכלל.
>>>
עם תחילת השנה הלועזית החדשה והיציאה מהסגר, הרים את המיזם השאפתני הבא: מסכי לד ענקיים, צומת אחת לפני הרמזור המועד. המסכים הציעו את כל הטוב שתוכלו לקנות בצומת הקרב, בצבעי אדום לוהטים, מדורות אש כתמתמות, נחלי מים כחלחלים זורמים. הכול זמין, הכול נגיש, עשרים תשלומים, אצל הסיני הקרוב לליבך ברמזור הבא.
בדיקת האתר באלקסה הוכיחה שזה עובד: אלפי כניסות חדשות, מאות כניסות קבועות, זמני שהייה ארוכים מהרגיל... הפרסום עובד!
>>>
לקראת חג השבועות, הגיע לאלי עם הבשורה החדשה: Apple Pay. לראשונה בארץ!
"עד היום בנאדם היה יכול לומר לך: אין לי אשראי עליי, בלה בלה, שאשא שאשא? זהו, נגמרו התירוצים. טלפון יש לו עליו? מספיק. מניח את הטלפון, קונה הכול! גומל חסדים טובים"...
החג עבר עליהם בהתעלות רבתי, בבית מלון מפואר בירושלים. ליבו רחב בקרבו: מי זוכה להגיע לכל הטוב הזה רק מזיכוי הרבים לשם שמים? צורי בלפיד ואש, לבעבור זה נתנך! סיני, מאס בגדולים, בחר בך, זרח בגבולייך!
>>>
היה זה יום שישי. העוזרת כבר הבריקה את הבית. המזווה מלא במאכלים שקנה מהביוקר. גם ליבה עסוקה בשלה, לא מפריעה לו. מנותקת. אולי יכין איזה דבר תורה קצר לשולחן השבת? כל כך אהבה את זה בשנים הראשונות...
דווקא בפרשת נשא! זוכר איך הקשיבה מרותקת לתיאור דמותו של הנזיר, זה הרואה עד היכן יכול להגיע קלקולה של נפש האדם, כדי להגיב בקיצוניות הפוכה: מזיר עצמו מן היין, מחרצנים עד זג. פורש מחברת בני האדם, מגדל שערותיו כתימהוני, מקדיש את כל כולו לחי העולמים. עיניו בערו אז בזיק, קיווה שהוא קרוב לשיגעון. האומנם היה זה הוא עצמו? איפה רחמים ההוא ואיפה אתה...
הרגיש צורך דחוף לשמוע את השיר שניחם אותם תמיד בזמני המחסור. "רחמנא ליבא בעי". כבר לא היה זקוק לחסדי הרדיו. היישר מהטלפון בוחר את השיר המתאים, בסטרימינג מהיר כולל קליפ צבעוני מושקע. הביט אל האופק. הלב, הלב, מה זה היה לו? להיכן הלך לאיבוד בשנים ספורות?
ניסה להתרכז במילים, אך הן התערבבו, לועגות לו. קוראות את קריאתו היומית במקומו:
רחמנ'לי, בה-ביי. רחמנ'לי, ביי-ביי.
לא הבין מהיכן צצו הדמעות פתאום. לא פגש אותן כבר שנים. מי מדבר על הכמות! לא אחת, קטנה, מבוישת מזווית העין, כזו שאפשר למחוט אותה. מכל כיוון! לא ידע שיש לעין פתחים כה רבים. שוב בורח לפרטים הטכניים.
<<<
ביום ראשון, מצא את עצמו ברמזור רחוק מאוד. שני אוטובוסים פלוס שלושה טרמפים הביאו אותו הרחק מתחום השיפוט שלו. שלו לשעבר – העביר את כל העסק אמש לאלי החרוץ. התחושות האישיות שלו אינן צריכות לפגוע במפעל לזיכוי הרבים.
בשקית השחוקה היו עשרה קונטרסים. חמישה דיסקים. אף פעם לא מוכרים יותר בסתם רמזור פשוט, לא בדוק, שאינו מתוכנת. בלי סינים. רק עם הלב.
קול נהמת מנוע מתקרב העיר אותו מהרהוריו. מנוע V8. חריקת צמיגים. שאגת אגזוזים.
הנני.
קריאה ראשונה – 8 דקות.
קריאה שניה: 6 דקות.
קריאה שלישית: 15 דקות.
סך הכל: יותר מדי.
***
"איך היה היום בעבודה?"
"אה!" התעורר, זיק ניצת בעיניו. "באמת לא מכרתי כלום. אבל היה אחד, איך שהוא פתח את החלון הכהה של הג'יפ, מיד ראיתי שהוא צריך חיזוק גדול. כולו קעקועים. עגילים, נזמים בכל מקום. זקן-שפם כזה של שמפו מיוחד... אפילו עוד לפני כן. כבר כששמעתי את המנוע V8 מתקרב ככה בנהמה של האגזוזים 460 כוח סוס, חורך את הצמיגים על האספלט... כזה "מונח"! ידעתי שהוא צריך את ההתעוררות. נתתי לו את הקונטרס בלי כסף, רגע לפני שהרמזור התחלף לירוק".
"כל הכבוד, רחמים! אבל מאיפה אתה מבין כל כך במכוניות?"...
חייך במבוכה. "פנטזיות של בחורי ישיבות, זה למה".
לא סיפר לה שמר קעקוע העיף את הקונטרס מהחלון מיד אחרי שעבר את הרמזור בשאגה. גם לא סיפר איך רץ מאה מטר טרוף נשימה להרים את הקונטרס. לא כדי להרוויח כמה שקלים. מה פתאום! רק למנוע ביזיון דברי תורה. לא סיפר. רק ערבב בכף המתכת את הקפה. רד מאג שנשאר ממשלוח המנות. בלי חלב, נגמר.
בדיוק באותו הרגע התחיל להתנגן ברשת-מורשת השיר "שלהם". רחמנא ליבא בעי, ליבא בעי. רחמנא ליבא בעי. נשבו בצלילים הקסומים, שכח ממר קעקוע עם שאגת צמיגיו.
>>>
השמש קפחה על לשון צחיחה, חוזרת שוב ושוב על אותן מילים:
קונטרס, עשרה שקלים. (-אולי עדיף לומר חוברת, לא כולם יודעים מה זה קונטרס). דיסק, חמישה שקלים. יש פה כמה לבחור.
- אתה יכול לתת לי קבלה? מאזדה 3. רכב חביב, סביר, בדיוק כמו הנהג שלו. לא ברור אם הוא מתכוון ברצינות או מסתלבט עליו. בחביבות, יש לקוות.
באותו רגע עלה לו הרעיון: למה לא, בעצם?
>>>
אלי, רואה חשבון צעיר לא פחות מנמרץ, הסביר לו את השלבים בסבלנות. גם אלי במקור מהחסידות, רק מודרני יותר. עדיין, גר כמותם בגן-יבנה. דירה שכורה, מעט גדולה יותר.
אז נסע לעיר הגדולה. הלך למס הכנסה. הלך גם למע"מ. הלך שוב למס הכנסה. מילא את כל הטפסים בשקדנות. שאל כמה שאלות. "יש לך ראש עסקי!" אמרה לו הפקידה. בחיים לא אמרו לו כך.
תוך זמן קצר כבר היה לו פנקס קבלות. מעתה הכול חוקי, הכול מקובל. תערב לפניך קבלתנו.
>>>
למה לעבוד לבד? שאל אותו אלי יום אחד, כשישבו על החשבונות.
"אתה מוזמן בהחלט להצטרף!" קיבל אותו בזרועות פתוחות. לא חושש מתחרות.
אלי צחק. "אני, לא. אבל כמה בחורי ישיבה, שיעבדו תחתיך ויעשו את העבודה? יש לנו כאן הרבה בחורים שישמחו. בין הזמנים עכשיו!"
התחיל משני בחורים. שלא ירגישו בודדים. שילם להם סכום יפה, במושגים שלהם. חלקם, ההורים שלו הסכימו לשלם לו על זה שמעסיק אותם. הגיע לעשרה. גם אחרי בין הזמנים.
>>>
כמעט שנה חלפה. רשם בשקדנות כל הכנסה, כל הוצאה. בזכות אלי גם הבין ששווה לו יותר לנסוע באוטובוס ממוזג מאשר להיטלטל בטרמפים משומשים. אם יתמיד כך, יהיה לו משתלם אפילו להחזיק רכב במיוחד. "רכב מהעבודה", גלגל את המילים על שפתיו, צוחק...
"הגעת כמעט למאה אלף שקל!" בישר לו אלי בשמחה. "ועוד התחלת באמצע השנה! שווה לך לעבור לעסק מורשה".
מה בעצם ההבדל? בירר, קיבל תשובות מספקות. שוב תהליך, אחוזים, מחשבונים, לא ידע שהמוח שלו מסוגל להכיל את כל זה. בהצטיינות! כך טוענים כולם, בראשם אלי רואה החשבון.
>>>
את יודעת מה הבעיה? סח ערב אחד לליבה, על כוס קפה ג'ייקובס עם חלב מוקצף. הרבה אנשים בכלל לא מסתובבים עם מזומן היום. רק כרטיסי אשראי. אם רק היה לי מסוף אשראי, הייתי מכפיל את ההכנסות!
"מה רע לך עכשיו?" ניסתה ליבה להבין. לא דהרה איתו באותו קצב. כשהפך לעוסק פטור, אישרה. כשהפך למורשה, פטרה במשיכת כתפיים. כשהפך לחברה בע"מ, כבר התייאשה.
"יש!" בישר לו אלי אחרי בדיקה קצרה. יש מסופי אשראי אלחוטיים. הצעקה האחרונה. בהחלט משתלם לך להחזיק כאלו! ויש גם הנחה אם אתה קונה עשרה בבת אחת...
12 תשלומים! ללא ריבית. בישרו המוכרים לעומדים ברמזור. מי יכול לסרב? כמובן, לא רק קונטרסים נמכרו בצורה כזו. סט שלם של כל 20 הכרכים מבית המעיין הטוב, גביע הנפלאות עם שמות 70 נהרות גן עדן, כובע הישועות, סגולת העילות, סיבת הסיבות.
גם מי שסרב, זכה לכרטיס ביקור צבעוני ובו פרטי התקשרות, לינק, גם ברקוד – קוד QR המביא ישירות לאתר עם כל המבצעים.
>>>
אחרי מסופי האשראי, הגיעה האפליקציה. דודי, המתכנת השכיר החדש בחברה, הצליח למפות את כל הצמתים בארץ לפי זמן ההמתנה ברמזור. ממש בזבוז זמן של כסף לעמוד בצומת בה מתוך עשרים רכבים מספיקים רק שלושה בזמן שהרמזור אדום! יש צמתים בהם הרמזור ארוך, מלא סיפוק. לשם יישלח כוח האדם.
על התוספת הקטנה הבלתי-חוקית, עדיף לא לדבר בקול. שלט-רדאר מבית גלאי "צרעה" המאלץ את הרמזור להישאר אדום עוד כמה דקות.
קנה אותו רק לשלושת המוכרים הטובים ביותר.
"אני מזהיר אתכם!" נופף באצבע מורה. "ממש לא בכל מקרה. המשטרה תעלה עלינו, חבל. רק במקרה של לקוח ממש "כבד", שאתם כבר באמצע, רואים שיש סיכוי לעיסקה גדולה – רק אז, לחיצה קטנה בלי שישים לב, הופ! הוא נשאר איתכם לעוד חמש דקות".
>>>
הקורונה, תפסה אותו לא מוכן רק לרגע. רגע אחר כך, הגיעה ההארה: סינים.
אתה יודע, סח לאלי, שכל פועלי הבניין הסינים מקבלים אשרת שהייה רק לחמש שנים? אחר כך הם חוזרים לסין שלהם, אחרים מגיעים במקומם. מה שקרה עכשיו, שכל הפועלים החדשים כבר הגיעו, אבל כל הקודמים לא יכולים לחזור לסין! הם מסתובבים מובטלים, נואשים לעבודה. המון סינים. בערמות.
הסינים הנזקקים הסכימו לעבוד בפחות מאשר בחורי הישיבה לשעבר. גם הוצאות מזון היו מינימליות: אורז, הרבה אורז, בוטנים קלויים, הרבה בוטנים קלויים. זהו. עם מים מינרליים.
הוא עצמו, רק החליק באוקטביה בנזין חרישית בין הצמתים, מוודא שהכול מתקתק. איזה מוסר עבודה גבוה יש לסינים! התפעל. על הסכומים לא היה צריך לדבר בכלל: מאזן ההכנסות היה גבוה מאי פעם, אם בכלל.
>>>
עם תחילת השנה הלועזית החדשה והיציאה מהסגר, הרים את המיזם השאפתני הבא: מסכי לד ענקיים, צומת אחת לפני הרמזור המועד. המסכים הציעו את כל הטוב שתוכלו לקנות בצומת הקרב, בצבעי אדום לוהטים, מדורות אש כתמתמות, נחלי מים כחלחלים זורמים. הכול זמין, הכול נגיש, עשרים תשלומים, אצל הסיני הקרוב לליבך ברמזור הבא.
בדיקת האתר באלקסה הוכיחה שזה עובד: אלפי כניסות חדשות, מאות כניסות קבועות, זמני שהייה ארוכים מהרגיל... הפרסום עובד!
>>>
לקראת חג השבועות, הגיע לאלי עם הבשורה החדשה: Apple Pay. לראשונה בארץ!
"עד היום בנאדם היה יכול לומר לך: אין לי אשראי עליי, בלה בלה, שאשא שאשא? זהו, נגמרו התירוצים. טלפון יש לו עליו? מספיק. מניח את הטלפון, קונה הכול! גומל חסדים טובים"...
החג עבר עליהם בהתעלות רבתי, בבית מלון מפואר בירושלים. ליבו רחב בקרבו: מי זוכה להגיע לכל הטוב הזה רק מזיכוי הרבים לשם שמים? צורי בלפיד ואש, לבעבור זה נתנך! סיני, מאס בגדולים, בחר בך, זרח בגבולייך!
>>>
היה זה יום שישי. העוזרת כבר הבריקה את הבית. המזווה מלא במאכלים שקנה מהביוקר. גם ליבה עסוקה בשלה, לא מפריעה לו. מנותקת. אולי יכין איזה דבר תורה קצר לשולחן השבת? כל כך אהבה את זה בשנים הראשונות...
דווקא בפרשת נשא! זוכר איך הקשיבה מרותקת לתיאור דמותו של הנזיר, זה הרואה עד היכן יכול להגיע קלקולה של נפש האדם, כדי להגיב בקיצוניות הפוכה: מזיר עצמו מן היין, מחרצנים עד זג. פורש מחברת בני האדם, מגדל שערותיו כתימהוני, מקדיש את כל כולו לחי העולמים. עיניו בערו אז בזיק, קיווה שהוא קרוב לשיגעון. האומנם היה זה הוא עצמו? איפה רחמים ההוא ואיפה אתה...
הרגיש צורך דחוף לשמוע את השיר שניחם אותם תמיד בזמני המחסור. "רחמנא ליבא בעי". כבר לא היה זקוק לחסדי הרדיו. היישר מהטלפון בוחר את השיר המתאים, בסטרימינג מהיר כולל קליפ צבעוני מושקע. הביט אל האופק. הלב, הלב, מה זה היה לו? להיכן הלך לאיבוד בשנים ספורות?
ניסה להתרכז במילים, אך הן התערבבו, לועגות לו. קוראות את קריאתו היומית במקומו:
רחמנ'לי, בה-ביי. רחמנ'לי, ביי-ביי.
לא הבין מהיכן צצו הדמעות פתאום. לא פגש אותן כבר שנים. מי מדבר על הכמות! לא אחת, קטנה, מבוישת מזווית העין, כזו שאפשר למחוט אותה. מכל כיוון! לא ידע שיש לעין פתחים כה רבים. שוב בורח לפרטים הטכניים.
<<<
ביום ראשון, מצא את עצמו ברמזור רחוק מאוד. שני אוטובוסים פלוס שלושה טרמפים הביאו אותו הרחק מתחום השיפוט שלו. שלו לשעבר – העביר את כל העסק אמש לאלי החרוץ. התחושות האישיות שלו אינן צריכות לפגוע במפעל לזיכוי הרבים.
בשקית השחוקה היו עשרה קונטרסים. חמישה דיסקים. אף פעם לא מוכרים יותר בסתם רמזור פשוט, לא בדוק, שאינו מתוכנת. בלי סינים. רק עם הלב.
קול נהמת מנוע מתקרב העיר אותו מהרהוריו. מנוע V8. חריקת צמיגים. שאגת אגזוזים.
הנני.
