סיפורי אלף יום ויום #3 / זיכרון

Angular

משתמש סופר מקצוען
זיכרון

א.
היא יורדת במדרגות לכיוון חדר האוכל. מדרגה אחר מדרגה. נשענת על המעקה.
כאב חד דוקר בידה השמאלית. הימנית שאוחזת במקל נרעדת.
בסוף הגרם נשענת על הקיר באנחה ומכווצת את שפתיה. ישנם הכאבים המוכרים, כמו כאב הגב שלה; כשלקחה משככי כאבים התרוממה מהמיטה בבוקר והוא חסר לה, כאילו ציפתה לו שיבוא לברך בבוקר טוב כהרגלו. הכאב ביד היה זר ופולשני.

נכנסה לחדר האוכל ופנתה לשולחן בו ישבו כבר טובה ואסתר. הן דוחפות אליה קערה מלאה במאכל אדמדם נוזלי. "זה מתכון חדש", אומרת אסתר. טובה אומרת, "זה טוב מאד".
מילכה מביטה על הנוזל האדום ואז על שאר המאכלים שעל השולחן. אף אחד מהם אינו מוכר לה במיוחד, אך גם אינו זר. טועמת את האדמדם ומנסה לחוש בו טעם חדש. מהנהנת לחברותיה כאומרת, זה אכן טוב. היד האוחזת במזלג דוקרת בכאב.
כואבת לה היד, למה כואבת לה היד. האם כאבה גם מקודם.
כמו את התבשיל היא מנסה לטעום את הכאב, האם הוא מוכר לה. כשישראל יבוא תספר לו.
תספר לו – – –
מה תספר לו.

ב.
"יום יפה היום".
ישראל יורד אתה לגן והם צועדים בשבילים סביב הבניין הנמוך. יש שמש נעימה של חורף ומילכה נשענת על ישראל. המקל (מעולם לא אהבה אותו) במקומו הנכון, שכוב על ספסל בקצה השביל. ידה הסמוכה על ידו של ישראל שולחת צווחת כאב.
ישראל מביט בה ונבהל. "כואב לך משהו?"
"זה היד", היא אומרת ובוחנת עץ דקל צעיר לימינה.
ישראל יודע לא לשאול, רק מבקש לראות. מילכה מסיקה: הכאב מהזמן האחרון. הרי ישראל מגיע לעיתים קרובות, בוודאי. הם מתיישבים על ספסל סמוך, הוא עוזר לה להפשיל את שרוולה והיא ממששת את הזרוע הפועמת בכאב.
סמוך למרפק יש גוש קשה, מעט בולט, בקוטר של שלוש אצבעות.
מילכה מעבירה את אצבעותיה על הגוש, הלוך וחזור. היד דוקרת עכשיו דקירות רכות יותר, קצובות, כמו שעון המתקתק את הזמן שאוזל. היא מהרהרת, מה משמעותו של הזמן, כשכל רגע הוא רגע הווה יחיד בעולמו.
ישראל רוכן באימה, פניו חיוורים כמו זקנו.
גם הוא כבר לא צעיר, חולפת מחשבה בראשה של מילכה.

ג.
הרופא מדבר עם ישראל ומידי פעם מפנה מבט אליה. כך וודאי לימדו אותו בהתמחות. מילכה עייפה ובכל זאת מחזיקה את ראשה זקוף. היא מיטיבה את פאתה ומציצה במראה מאחורי הרופא, שם יושבת בבואתה; מאופרת, מסוקרת-פאה. על אוזניה עגילי הפנינה הגדולות. מילכה חושבת, אני עדיין נראית אדם, משמע אני אדם. היא זוקפת עוד את ראשה במעט.
רוצָה לדעת למה באו לכאן; הרופא מדבר ברמזים. כשייצא תשאל את ישראל. אולי אלו החניכיים, אולי הרגל שקצת התנפחה. אולי היד, היא כואבת לה כל כך. למה כואבת לה, כנראה ישנה לילה שעבר בתנוחה לא טובה.
על מסך הרופא מוצג צילום. בוודאות ניתן לומר שאלו אינם חניכיים. זוהי זרוע, כך נראה.

כשהם יוצאים ישראל הולך לקנות לה שתיה. היא מחכה לו על ספסל מתכת כחול. חלל בית החולים מלא ריח חריף. אחיות חולפות על פניה, חלוקים לבנים. נער קירח צועד ועמוד האינפוזיה משתקשק אחריו לאורך המסדרון. מילכה אומרת לעצמה, אני נמצאת בבית חולים בשביל היד שלי, נמצאת בבית חולים בשביל היד שלי שכואבת, שיש בה – –
אחות חולפת על פניה בהבזק לבן.
– יש בה – – נמצאת בבית חולים אני נמצאת. בבית חולים בשביל – בשביל– – –
כאב חד דוקר בידה השמאלית. למה היא כואבת.

ד.
ישראל מסייע לה לעלות לחדרה בידו האחת, ידו השניה אוחזת בשקית תרופות עמוסה. מילכה מביטה בשקית ומכווצת את שפתיה.
לפני שיוצא ישראל היא עוצרת אותו. "אמרת לאחות על התרופות?" היא שואלת. "אתה צריך לומר לה. תאמר לה, ישראל. אני עוד עלולה... אני עלולה –" מילה ארורה – "עלולה לשכוח".
ישראל אומר, "אמרתי לה, אמא. אל תטרידי את עצמך בקשר לזה", מסדר לה את הסוודר על הכתפיים והולך.

מביטה בחלון אחריו מתרחק במכוניתו, ואז מביטה בשעון. נותרה שעה לארוחת צהריים. לוקחת את המקל ויורדת באיטיות לגן. שמש חורפית נעימה עוטפת אותה, הנכדים של אסתר הגיעו לבקר והאוויר מלא קולות. כואב לה הגב קצת והיד הרבה. למה כואבת היד. היא הלכה היום עם ישראל לבית חולים. אולי בגלל הרגל, אולי בגלל היד. היא כואבת לה.
שביבי זיכרון צפים בערפל שמפכפך במוחה. מילכה מתיישבת על ספסל עץ. הצמחים סביבה עוד לחים, מגשם או מהשקיה, והשמש מנצנצת בהם זהרהורים של אור. ידה השמאלית כואבת, אך אין בכך כדי להטרידה; רוגע עוטף אותה.
היא מלטפת את היד ונתקלת בגוש קשה סמוך למרפקה. נשימתה נעתקת לשנייה. מעבירה על הגוש את אצבעותיה וחשה את הדם פועם; אולי אלו דפיקותיו של מלאך המוות.
עוצמת את עיניה ורוח מלטפת את לחיה. יודעת, תיכף יאבד גם רגע זה בחלל האַיִן. המחשבה הזאת, כמה נוראית הייתה בעבר; היום היא מלאת שלווה.
מביטה סביבה ונושמת עמוק. האוויר קריר ומלא ריח צמחיה רטובה, השמש מרצדת בשערות פאתה, על עגילי הפנינה, בין עיניה. מחייכת לעצמה, איזה יום יפה.
 

RACHELIZ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
עצוב מאוד.
אפילו שהסוף פחות.

כתוב מדהים! פעם ראשונה קוראת מהזווית הזאת!
 

א-ירושלמית

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי DIP
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
פרסום וקופי
UX UI
D I G I T A L
איזו כתיבה משובחת. נגעת לי בלב.
 

Angular

משתמש סופר מקצוען

yonatanr

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
כתיבה מדהימה, ממש מקצועית. נוגעת במקומות הנכונים. מזכירה את זריצקי.
 

בתיה זלצמן

פרי יצירת אומנות
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
התחברתי, וקראתי בלי נשימה, כמו חייבת לדעת עוד.
הכתיבה מאוד יפה ומכניסה ברגע לתוך הסיפור.
לדעתי, זה הסוף הכי טוב שיכול להיות
ואגב, הוא אמיתי לגמרי. ולצערי חווינו את זה לאחרונה.
עבורי, זה נעצר מהר מידי, כאילו היה כאן דילוג כשלהו על שלבים בתהליך שמביא לשלווה הזו. ומאיזה מקום זה הגיע.
כתיבה מאוד משובחת ונוגעת!!
 

Angular

משתמש סופר מקצוען
התחברתי, וקראתי בלי נשימה, כמו חייבת לדעת עוד.
הכתיבה מאוד יפה ומכניסה ברגע לתוך הסיפור.
לדעתי, זה הסוף הכי טוב שיכול להיות
ואגב, הוא אמיתי לגמרי. ולצערי חווינו את זה לאחרונה.
עבורי, זה נעצר מהר מידי, כאילו היה כאן דילוג כשלהו על שלבים בתהליך שמביא לשלווה הזו. ומאיזה מקום זה הגיע.
כתיבה מאוד משובחת ונוגעת!!
תודה. לא חוויתי מקרוב, נותן המון לשמוע כך ממישהו שכן חווה. אחרי הכל, כל סיפור כזה הוא יריה באוויר, מתפללים לגעת בנקודה.
בנוגע לדילוג -
כשהתחלתי לכתוב את הסיפור הצבתי לעצמי שני אתגרים: לא להזכיר מילה אחת של אקספוזיציה (אני חושבת שהצלחתי), ולא לעבור את ה-700 מילה (כמעט הצלחתי). לכן, הסיפור לא מתאר תהליך אלא את סופו, כך שהגיוני שחסרים לך בו שלבים.
אם תוכלי לפרט קצת יותר מה בדיוק חסר, זה יוסיף לי מאד. פחות לסיפור הזה ויותר ללמידה שלי.
 

בא בחשבון

משתמש מקצוען
רק רציתי להעיר לגבי נקודה קצת כואבת:
אנשים שחולים במחלות שכחה בדרך כלל נמצאים במצב רוח קשה מאד וסובלים מהתפרצויות כעס, אי אמון בסובבים (אפילו הקרובים והתומכים ביותר) ומחרדות.
אין לזה גם שום קשר לאופיו של החולה ולטוב מידותיו קודם המחלה, זה פשוט חלק מהפגיעה במוח שהופך גם אנשים חביבים, אופטימיים ומלאי הומור לזועפים, חשדניים ומלאי טרוניה, ל"ע.
כך לפחות לפי מה שאני מכירה.
לדעתי, קצת קשה להתעלם מזה בהצגה של רגשות חולה במחלה מסוג זה.
תקנו אותי אם אני טועה.
 

Angular

משתמש סופר מקצוען
רק רציתי להעיר לגבי נקודה קצת כואבת:
אנשים שחולים במחלות שכחה בדרך כלל נמצאים במצב רוח קשה מאד וסובלים מהתפרצויות כעס, אי אמון בסובבים (אפילו הקרובים והתומכים ביותר) ומחרדות.
אין לזה גם שום קשר לאופיו של החולה ולטוב מידותיו קודם המחלה, זה פשוט חלק מהפגיעה במוח שהופך גם אנשים חביבים, אופטימיים ומלאי הומור לזועפים, חשדניים ומלאי טרוניה, ל"ע.
כך לפחות לפי מה שאני מכירה.
לדעתי, קצת קשה להתעלם מזה בהצגה של רגשות חולה במחלה מסוג זה.
תקנו אותי אם אני טועה.
טוב. זאת הביקורת שכל כך חיכיתי לה.

כשאת מעלה פוסט לפרוג, את לא באמת עושה עבודת שטח של שבעה ימים ושבעה לילות. קראתי פעם על אובדן זיכרון טווח קצר, כתבתי סיפור, העלתי. לא הייתי מעזה לפרסם אותו בוסרי כל כך באף מקום אחר. כמו שכבר כתבתי כאן - זאת יריה באוויר. את מנסה להרגיש, כותבת, וסומכת על קוראים שחוו את הדברים - שיתקנו אותך ברגע שתעשי טעות. ממש מקווה שמישהו יכתוב, מה את מבלבלת במוח, בחור ישיבה יושב רק על *** ולא על ספסלים. ואני אענה לו, תודה שכתבת, ציפיתי לזה. הרי מאיפה לי לדעת, מעולם לא הייתי בחור ישיבה.
אבל אנשים טובי לב, כנראה, וקצת מפחדים להעביר ביקורת. זה מקסים לכשעצמו, והפירגונים באמת נותנים רצון להמשיך, אבל קצת מקשה עליך ללמוד מטעויות.

אני מודה, בגלל שאין לי היכרות קרובה ב"ה עם הסיפור שסיפרתי, הזקנה שעמדה מול עיני הייתה אישה מרשימה וצלולה למדי. טעות של אופטימיים. התגובה שלך הזכירה לי דברים שכנראה ידעתי, אבל לא עמדו מול עיני בכתיבה, משום שבאמת, לא חוויתי את החוויה.
אולי יום אחד אעלה לכאן את הסיפור המתוקן.
תודה על ההערה.
 
נערך לאחרונה ב:

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכו

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יי אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:ג הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:ד שׁוּבָה יי אֶת (שבותנו) שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו:
נקרא  54  פעמים

אתגר AI

תרפיה בבעלי חיים • אתגר 143

לוח מודעות

למעלה