הנושאים החמים
הנושאים החמים
סיפורו של שיפח!
קורות חיים מדכאים של איש נחיתי.
קורות חיים מדכאים של איש נחיתי.
אתמול הייתי בשיחה ראשונה אצל הפסיכולוג החדש שסידרו לי. סיפרתי לו שאני מרגיש נורא, שעולם שמתנהל על ידי נשים הוא עולם אכזרי. משום מה הוא הסתכל עליי קצת מוזר ואמר שזו נחיתיות חמורה וזה מעל היכולות שלו.
לא כל-כך הצלחתי להבין את התמיהה שלו, אבל כשיצאתי מהקליניקה הבנתי הכול.
את ההארה קיבלתי כששמעתי את אשתו מדברת אליו. זו הייתה אכזריות! היא דרשה ממנו להוריד את הזבל, ללכת לקנות חלב, ולנסוע עד לצד השני של העיר כדי להביא את הילדה מהפעוטון. הוא ניסה למחות, לומר לה שהוא עייף והוא לא ישן חצי לילה בגלל כאבי שיניים, אבל היא פשוט התעלמה והתקשרה לחברה שלה כדי לפטפט על בגדים.
מסכן... הוא התחנן, הוא אמר לה שאין לו שקט בחיים, ושהוא רק עבד כל היום והוא רעב. אבל היא עשתה לו תנועה עם היד ואמרה לו: ״תפסיק להתבכיין! תהיה פעם אחת גבר! גבר אמיתי היה הולך עכשיו בלי לדבר מילה וחוזר עם פרחים!״ הייתי המום מהצורה בה היא ניצלה את התמימות שלו, תוך כדי שהיא מבהירה לו שהוא בן המגדר הנחות והוא מוכרח לעשות כרצונה.
היא לא התייחסה אליו כאדם אלא כאובייקט, כאילו הוא איזה רובוט חסר רגשות שהתפקיד שלו בחיים זה רק לשרת אותה. באותו רגע הבנתי שהחברה בה הוא חי מונעת ממנו לראות את האמת. הוא נמצא בתוך גטו שלא מאפשר לו להבין כמה אכזר באמת הוא העולם.
החלטתי... תקשיבו טוב, החלטתי שאני צריך להעצים אותו!
חיכיתי לו מחוץ לחדר המדרגות כשהוא ירד להוריד את הזבל. ניגשתי אליו ואמרתי לו שהוא כבול, שהוא מסכן. אמרתי לו שאשתו חושבת שכל התפקיד שלו בחיים זה רק לעשות בעבורה עבודות.
אתם חושבים שזה עזר?! הוא... שבוי כל-כך בתפיסות החשוכות שהנחילה לו אשתו... הוא אמר לי שאני זה שלא מבין. הוא אמר לי שגבר אמיתי משרת בלי תלונות. הוא אמר לי שבן אדם צריך להיות ג׳נטלמן... כלומר: לפתוח לאשתו את דלת המכונית, לקנות לה פרחים, ועוד כהנה וכהנה דברים. הבנתי שאשתו דיכאה אותו כל כך, עד שהוא כבר פיתח תפיסה עצמית של שיפח. כן – זו המילה! שיפח!
ניסיתי לספר לו על תנועה עליה קראתי בעיתון, תנועה ליברלית שהתפתחה בעיקר אצל הערבים והבדואים, משהו חדשני שנקרא ׳שוביניזם׳... אני מקווה שאני מצטט את זה נכון. מדובר בתנועה שמטרתה לחתור לאפליה מתקנת, בה גברים יוכלו להרגיש קצת יותר בנוח, ולא להיות מדוכאים לגמרי. הוא לא הסכים לשמוע, מסכן... שבוי כל-כך בתפיסות החשוכות שהנחילה לו אשתו.
תוך כדי כך, ירדה שכנה עם עגלה. היא ביקשה ממנו, בשיא החוצפה, לזוז! הבנתם?! היא עם עגלה של בוגבו ששוקלת לפי הפרסומים שלוש מאות גרם עם התינוק, והוא עם שקית זבל ששוקלת עשרים וחמש קילו, והוא צריך לזוז ולפנות לה מקום! הלם!
צעקתי שזה לא חוקי, ושזו הדרה מהמרחב הציבורי. להפתעתי, השכנה הזמינה משטרה.
אוי... זה היה נורא. הגיעה שוטרת, וכמובן – היא לא הקשיבה לגירסה שלי. כי אני הרי גבר. כמובן שהאמינו לגירסה של השכנה, ולכן מצאתי את עצמי בתא מעצר.
ומי עקץ אותי שם? יתושים? לא, אנשים, יתושות! כן, קראתי על זה! גם בעולם היתושים, הנשים הן פריווילגיות! הן אוכלות טוב, והגבר... שאריות.
אחח... אילו היה לי כוח, הייתי אוסף לי מאות אנשים כמוני והייתי יוצא לרחובות דיזינגוף בשאגה להפסיק את האפליה!
הנה, מקומות התעסוקה לדוגמא! כבר מגיל אפס מחנכים אותנו שנשים הן השולטות. ראיתם פעם בגן ילדים גנן במקום גננת? ראיתם פעם בייביסיטר גבר? הנשים שולטות על מאה אחוז מהתעשייה הזו, וכך הילדים מתרגלים שכשאישה צועקת עליך – אתה חייב לשמוע לה. הן מגדלות דורות של שיפחים אומללים!
אחחח... חבל רק שהרעיונות שלי לא נשמעים. יכולתי לקבל המון צומי בתקשורת. יכולתי להיות גיבור. עכשיו אני סתם מסכן שהקדים את זמנו.
אבל אולי... יבוא יום.
==
הבהרה! הכותב אינו מתכוון להעביר שום מסר בסיפור מטופש זה, ואין לו שום דעה אמיתית בנוגע לדיכוי נשים / גברים או כל דיכוי אחר. הסיפור נכתב בשל רגע השראה כביר שנולד אצל הכותב כשפגש בביטוי ׳צעדת השפחות׳ יחד עם הביטוי ׳סבתות המחאה׳.
