שיתוף - לביקורת סופגניות - כמה ניתן עוד לספוג?!

[מאל"ף ועד תג]

כבר בראש חודש חשוון מגיע היורה. לא, לא היורה המיוחל והרטוב. היורה של הסופגניות.

בתחילת חשוון, טרם הזכרנו גבורות גשמים, הן מבצבצות בכל מאפיה ותחת כל מדף עץ רענן.

הן קוראות לנו בגרון ניחר מריבה אדומה, בקול חנוק מאבקה לבנבנה, בטון גבוה של טון בצק הנראה כבטון, בפרצוף מדושן שמן עמוק. טוב שם משמן. קוראות אל העוברים ושבים ומתחננות למבט ולייחס.

כל סופגניה מתמתחת על קצות אצבעותיה, פורסת טלפיה כאומרת 'מרזה אני', ממתינה לפתי התורן שיזכה 'לאכול אותה'.

אבל - - אנו הבטחנו לעצמנו בסוף חנוכה אשתקד שיותר לא נתקרב לעב"מ הזה. אנחנו זוכרים היטב את הטעם היבש / הצרבת הנוראית / הקראנצ' שלא היה / האבקת סוכר שהתאהבה בבגד / מאות הקלוריות שעדיין איתנו מאז / החיפוש הבלתי-נגמר אחר הריבה שלא היתה [אני אתבע אותם. הם כבר יראו מה זה] / התמונה המזעזעת שהנציחה את הריבה על הלחי.

כל הזכרונות הללו צפים ועולים כשמן הצף בסופגניה, ואנו עיקשים בדעתנו שלא לקנות מן האדום האדום הזה. השנה אנחנו לא נוגעים. אלא לראותם בלבד.

ההבטחה מחזיקה מעמד כמעט חודשיים, עד פרוץ ימי החנוכה, ואז אנו נופלים שדודים אל מול סופגניה חלבית עם שלל מילויים שאין בינם לבין האכסניה שום קשר. סופגניית אילוסטרציה. כל קשר הוא על דעת האוכל בלבד.

ובלב פנימה אנו יודעים שאסור להסתכל בקנקן אלא בשמן שיש בו, ובכל אופן אנו ממשיכים ללעוס את בקבוק/סופגניית השמן ולהתענג מהרגע.

מדוע כל שנה ושנה אנחנו חוזרים על הטעות הזו ומבטיחים שבשנה הבאה לא נעשה זאת שוב?! ומדוע בשנה הבאה הפוסט הזה יהיה שוב רלוונטי, אקטואלי, לעגני ומשמין?!

ואי אפשר לסיים ללא עניינא דיומא: מחירי הסופגניות האמירו לשחקים. סופגניה איכותית (?) עולה כעשרה שקלים. לא חבל? במחיר הזה ניתן לקנות חבילת כוסות חד-פעמיות

 

[יוסף יצחק פ.]

חזק!
למה לא מוכרים לביבות?

 

[כותב השורות]

יפה מאוד
טיגנת את הסופגנייה למוות...

אבל אותי לא שכנעת....
כנראה לא טעמת את הסופגנייה שאכלתי אתמול...
ישתבח שמו...
[הייתי אמור להכניס סמיילי צוחק, אך לא מצאתי את האפשרות, צריך לשאול את מי שטיפל ושידרג... באתר פרוג בלילה...]