הנושאים החמים
הנושאים החמים
שינוי
שמי שיילה, אני בת 30 ואמא לשלשה מתוקים, כמו כל אמא שאמא שלה הייתה יהודיה, חג הפסח גורם לי ללחץ כפייתי לניקיון, רציתי לשתף אתכם בנקיון של שנה אחת ששינה את הסתכלותי.
היה קצת לחץ בראשיתו של יום ערב פסח סגרירי זה, קולות הרחוב כבשעת צהרים מאוחרת חודרים בעל כרחינו יחד עם קרני האור הראשונות מחרכי התריס, כמו יוצרים חור של אור ורעש בקיר שממול, האויר דחוס במקצת ריח אבקני פרחים נישא, בכל זאת אביב...
וזה לא הכל, מסתבר שמכוניתנו העתיקה חביבת השכונה התעוררה היום על גלגל שמאל, והודיעה בשיעולים צורמניים שהיא ולא אחרת פשוט נשארת לנוח, וכל זה אבל ממש כל זה היה חייב לקרות כשבדיוק בזה הבוקר היינו חייבים להחזיר לשמעוני שואב אבק, שאגב מעלה אבק אצלנו עוד משנה שעברה. הפעם זה לא יכול להידחות למחר הם היו צריכים את זה דחוף לאתמול אז בסוף הם שלחו מישהו לקחת, לא נעים ,אבל למי יש זמן להרגיש לא נעים כשהדבר הכמעט יחיד שכבר נקי אצלנו באפן יסודי הוא החשבון בבנק...
אתמול בלילה התחלתי סוף סוף אחרי כל העיכובים והדחיות לנקות את המטבח, כל יהודי מבין שזה אומר שעכשיו אוכלים בחוץ ומנסים שלא להתבלט על רקע המדרגות, השכנים כבר התרגלו למחזה שכל דייר שעולה מקבל מסדר משני צדדיו של שני שורות דרדקים עם פה מלא פלאפל ומדרגות מלאות טחינה לא שהשכנים לא עושים כך, פשוט אצלם כבר טחנו את המרור והשכיבו את הילדים לישון שלא יירדמו בליל הסדר.
אני בקושי עומדת על הרגליים למען האמת, לרגליים שלי גם אין עכשיו אפשרות טכנית לעמוד על הרצפה, אני מנסה לנקות עם מטלית ארכיאולוגית את החלון הגדול אך כמו תמיד כמו קסם או אחיזת עיניים אבל אמתי לגמרי מכל צד הלכלוך נמצא בצד השני. גם המסילות לא שפר גורלן נראות כאילו כל האבק שבחדר ניסה לברוח דרך החלון ונתקע במסילה, הייתי מנקה גם את התריס אבל כבר שנים שהוא כמו חילזון ולא רוצה לצאת מהקונכייה.
הדבר הכי טוב לניקיונות כך ממליצות הסבתות הוא עיתון, הוא מוציא את כל הלכלוך החוצה, אבל להשיג עיתונים זה ענין אחר, כשהילדים יוצאים לסיבוב חיפושים אחר עיתונים ראויים הם חוזרים כשהם רבים מי ראשון לקרוא את העיתון, לפחות הם היו בחוץ כמה דקות, אחד המצבים המביכים ביותר שקרו לי היום זה היה כשאמרתי לאחד מבני ללכת לחפש קרטון לאריזת כלי החמץ והוא חזר עם כמה מטבעות שקיבל מעוברים ושבים בעודו מחטט בפחים, אבל כמו שאמרנו ערב פסח אין לא נעים, אני עוברת למיון כביסה זו עבודה קשה לזרוק בגד לפח, אז מה אם יש בו חור נשכח לו את כל שירותו המסור במשך שנים?! היום אני כבר מרגיעה את הבגד שיש מיחזור ויש חיים לאחר הזבל...נוברת בבגדים מחכה לראות כמה חללים הפילה האקונומיקה ז'קט סורר היה רטוב כולו בחומר בלתי מזוהה נו, זאת חליפתי תלך לסחיטה ואני בעזרת ה' אכנס ואלך לחיים טובים.
רהיטי הסלון הכבדים שבמהלך השנה הם רק רהיטים, כעת מהווים שרשרת איי מבטחים בים חומרי הניקוי הגועש להנאתו בשטחה הריבוני של דירתנו הצנועה, הדירה הומה ורועשת על שלשת חדריה ושמונת זאטוטיה אשר חלקם נוברים בחריצי הספה וכמו משום מקום דולים באצבעותיהם מאפים ופטיפורים כדי לפרנס קונדיטוריה שלמה. חלקם משרטטים את שמם וכתובות גרפיטי בשכבת אבק על גבו המחוספס של עמודון שוכב, זה מלבד השניים שמשיטים להנאתם סירות נייר עשויות חשבונות חשמל ומים...כך זה ערב פסח בכל שנה, אבל לא השנה!
השנה החלטתי לא עוד פאניקה ולחץ, השנה נתחיל את ניקיון הפסח מוקדם יותר ונכנס בצורה רגועה לחג. יש דברים שצריך לנצל בערב פסח כי ממש אין אותם בכל השנה , השנה נשים לב לרגעים האיכותיים של ערב פסח, לא בכל יום אפשר לשבת ישיבה מזרחית על מגבת רטובה בין הארון למכתביה ולקרוא מכתב שקיבלת לפני עשורים מספר ולהתרגש כאילו קיבלת אותו עכשיו. גם ללמוד ציות להוראות זה רק בערב פסח כשמתיזים "השפרץ נגב" על האבק והכל נהיה שחור אז נזכרים לקרוא את ההוראה "להתיז על משטח נקי " אם זה נקי למה להתיז? ציות.
רק בערב פסח מעניין אותי מה חדש בעולם, לא פוליטיקה וגם לא מחירי הדלק רק מאד מסקרן איזה קטשופ צ'יפס או עוגיות חדשות כשרות למהדרין יצוצו השנה שלא נצטרך להתרושש על עוגיות הקוקוס שתמיד אחרי פסח נשארות עזובות ללא כל דורש, בשנה שעברה ביוזמה מלאת אמביציה העליתי קופסא כזו עם כלי הפסח לכל מקרה, וגליתי שיש יצורים הולכי ארבע ומעלה שממש מחבבים את זה, ו-רק בפסח מוכרים שטחים לגוי, אפילו שכל השנה נותנים להם בחינם...
בכל התקופה שלפני פסח אפשר לשתף את הילדים בציפייה לספר להם לפני השינה בקול נמוך ומרגיע על בני ישראל שיצאו ממצרים והיה להם רק מצות וברוך ה' לנו יש היום גם ביצים וקמח תפוחי אדמה ...
שמתי לב שכל השנה אין לי התנגדות מוחצת לתקציב הממתקים הממומן ע"י חגיגות יומולדת ומסיבות גמר אך כשמגיע פורים פתאום אני נהיית דוקטור לענייני סינון משלוחי המנות, כמובן לא קשור לפסח. זה -הורס את השיניים. בזה, יש הרבה שוקולד זה מקשה על העיכול. במוצאי פורים נשארים ילדיי עם חפיסת מלפפון חמוץ צנצנת קפה ושתי חלבה וניל, בריאות לפחות פעם בשנה, מה רע...
אז זהו שתכנית פסח רגוע לא כל כך הצליחה ולא שהיתה לי בעיה עם קושי השיעבוד והניקיון וגם לילדי לא הפריע המצור על המטבח שהחל מנר ראשון של חנוכה. וגם זה שבט"ו בשבט אכלו פיתות עם שקיות לא הציק לאף אחד דבר אחד שבר אותי שביום השני של חול המועד נגשה אלי בתי בת השלש ושאלה אותי בתמימות זועקת "אימא מתי פסח...
שמי שיילה, אני בת 30 ואמא לשלשה מתוקים, כמו כל אמא שאמא שלה הייתה יהודיה, חג הפסח גורם לי ללחץ כפייתי לניקיון, רציתי לשתף אתכם בנקיון של שנה אחת ששינה את הסתכלותי.
היה קצת לחץ בראשיתו של יום ערב פסח סגרירי זה, קולות הרחוב כבשעת צהרים מאוחרת חודרים בעל כרחינו יחד עם קרני האור הראשונות מחרכי התריס, כמו יוצרים חור של אור ורעש בקיר שממול, האויר דחוס במקצת ריח אבקני פרחים נישא, בכל זאת אביב...
וזה לא הכל, מסתבר שמכוניתנו העתיקה חביבת השכונה התעוררה היום על גלגל שמאל, והודיעה בשיעולים צורמניים שהיא ולא אחרת פשוט נשארת לנוח, וכל זה אבל ממש כל זה היה חייב לקרות כשבדיוק בזה הבוקר היינו חייבים להחזיר לשמעוני שואב אבק, שאגב מעלה אבק אצלנו עוד משנה שעברה. הפעם זה לא יכול להידחות למחר הם היו צריכים את זה דחוף לאתמול אז בסוף הם שלחו מישהו לקחת, לא נעים ,אבל למי יש זמן להרגיש לא נעים כשהדבר הכמעט יחיד שכבר נקי אצלנו באפן יסודי הוא החשבון בבנק...
אתמול בלילה התחלתי סוף סוף אחרי כל העיכובים והדחיות לנקות את המטבח, כל יהודי מבין שזה אומר שעכשיו אוכלים בחוץ ומנסים שלא להתבלט על רקע המדרגות, השכנים כבר התרגלו למחזה שכל דייר שעולה מקבל מסדר משני צדדיו של שני שורות דרדקים עם פה מלא פלאפל ומדרגות מלאות טחינה לא שהשכנים לא עושים כך, פשוט אצלם כבר טחנו את המרור והשכיבו את הילדים לישון שלא יירדמו בליל הסדר.
אני בקושי עומדת על הרגליים למען האמת, לרגליים שלי גם אין עכשיו אפשרות טכנית לעמוד על הרצפה, אני מנסה לנקות עם מטלית ארכיאולוגית את החלון הגדול אך כמו תמיד כמו קסם או אחיזת עיניים אבל אמתי לגמרי מכל צד הלכלוך נמצא בצד השני. גם המסילות לא שפר גורלן נראות כאילו כל האבק שבחדר ניסה לברוח דרך החלון ונתקע במסילה, הייתי מנקה גם את התריס אבל כבר שנים שהוא כמו חילזון ולא רוצה לצאת מהקונכייה.
הדבר הכי טוב לניקיונות כך ממליצות הסבתות הוא עיתון, הוא מוציא את כל הלכלוך החוצה, אבל להשיג עיתונים זה ענין אחר, כשהילדים יוצאים לסיבוב חיפושים אחר עיתונים ראויים הם חוזרים כשהם רבים מי ראשון לקרוא את העיתון, לפחות הם היו בחוץ כמה דקות, אחד המצבים המביכים ביותר שקרו לי היום זה היה כשאמרתי לאחד מבני ללכת לחפש קרטון לאריזת כלי החמץ והוא חזר עם כמה מטבעות שקיבל מעוברים ושבים בעודו מחטט בפחים, אבל כמו שאמרנו ערב פסח אין לא נעים, אני עוברת למיון כביסה זו עבודה קשה לזרוק בגד לפח, אז מה אם יש בו חור נשכח לו את כל שירותו המסור במשך שנים?! היום אני כבר מרגיעה את הבגד שיש מיחזור ויש חיים לאחר הזבל...נוברת בבגדים מחכה לראות כמה חללים הפילה האקונומיקה ז'קט סורר היה רטוב כולו בחומר בלתי מזוהה נו, זאת חליפתי תלך לסחיטה ואני בעזרת ה' אכנס ואלך לחיים טובים.
רהיטי הסלון הכבדים שבמהלך השנה הם רק רהיטים, כעת מהווים שרשרת איי מבטחים בים חומרי הניקוי הגועש להנאתו בשטחה הריבוני של דירתנו הצנועה, הדירה הומה ורועשת על שלשת חדריה ושמונת זאטוטיה אשר חלקם נוברים בחריצי הספה וכמו משום מקום דולים באצבעותיהם מאפים ופטיפורים כדי לפרנס קונדיטוריה שלמה. חלקם משרטטים את שמם וכתובות גרפיטי בשכבת אבק על גבו המחוספס של עמודון שוכב, זה מלבד השניים שמשיטים להנאתם סירות נייר עשויות חשבונות חשמל ומים...כך זה ערב פסח בכל שנה, אבל לא השנה!
השנה החלטתי לא עוד פאניקה ולחץ, השנה נתחיל את ניקיון הפסח מוקדם יותר ונכנס בצורה רגועה לחג. יש דברים שצריך לנצל בערב פסח כי ממש אין אותם בכל השנה , השנה נשים לב לרגעים האיכותיים של ערב פסח, לא בכל יום אפשר לשבת ישיבה מזרחית על מגבת רטובה בין הארון למכתביה ולקרוא מכתב שקיבלת לפני עשורים מספר ולהתרגש כאילו קיבלת אותו עכשיו. גם ללמוד ציות להוראות זה רק בערב פסח כשמתיזים "השפרץ נגב" על האבק והכל נהיה שחור אז נזכרים לקרוא את ההוראה "להתיז על משטח נקי " אם זה נקי למה להתיז? ציות.
רק בערב פסח מעניין אותי מה חדש בעולם, לא פוליטיקה וגם לא מחירי הדלק רק מאד מסקרן איזה קטשופ צ'יפס או עוגיות חדשות כשרות למהדרין יצוצו השנה שלא נצטרך להתרושש על עוגיות הקוקוס שתמיד אחרי פסח נשארות עזובות ללא כל דורש, בשנה שעברה ביוזמה מלאת אמביציה העליתי קופסא כזו עם כלי הפסח לכל מקרה, וגליתי שיש יצורים הולכי ארבע ומעלה שממש מחבבים את זה, ו-רק בפסח מוכרים שטחים לגוי, אפילו שכל השנה נותנים להם בחינם...
בכל התקופה שלפני פסח אפשר לשתף את הילדים בציפייה לספר להם לפני השינה בקול נמוך ומרגיע על בני ישראל שיצאו ממצרים והיה להם רק מצות וברוך ה' לנו יש היום גם ביצים וקמח תפוחי אדמה ...
שמתי לב שכל השנה אין לי התנגדות מוחצת לתקציב הממתקים הממומן ע"י חגיגות יומולדת ומסיבות גמר אך כשמגיע פורים פתאום אני נהיית דוקטור לענייני סינון משלוחי המנות, כמובן לא קשור לפסח. זה -הורס את השיניים. בזה, יש הרבה שוקולד זה מקשה על העיכול. במוצאי פורים נשארים ילדיי עם חפיסת מלפפון חמוץ צנצנת קפה ושתי חלבה וניל, בריאות לפחות פעם בשנה, מה רע...
אז זהו שתכנית פסח רגוע לא כל כך הצליחה ולא שהיתה לי בעיה עם קושי השיעבוד והניקיון וגם לילדי לא הפריע המצור על המטבח שהחל מנר ראשון של חנוכה. וגם זה שבט"ו בשבט אכלו פיתות עם שקיות לא הציק לאף אחד דבר אחד שבר אותי שביום השני של חול המועד נגשה אלי בתי בת השלש ושאלה אותי בתמימות זועקת "אימא מתי פסח...
