הנושאים החמים
הנושאים החמים
אף אחד לא יצחיק את ר' נוחעם ביום הכי עצוב של השנה!
ר' נוחעם משתדל למעט בשמחה משנכנס אב ועד להודעה החדשה, ומאחר ואנחנו עומדים בשנה מעוברת ההודעה החדשה התקבלה קצת מוקדם...
היה זה ביומו האחרון של חודש שבט השתא, ר' נוחעם יצא מדלת בית המדרש ובדרכו צדה את עיניו מודעה בכתב ידו של אחד מהמעוררים בכולל, שבכמה שורות הצליח לאכלס לא מעט מקורות לכך שחיוב ה'מרבים בשמחה' חל השנה כבר מר"ח אדר א' לתשומת ליבם של עצובי הקהל...
היה ברור לר' נוחעם למי הכוונה, הוא הרי היחיד שנוהג את מנהג הפרושים להאריך את הפרצוף 'תשעה באב' שלו עד לשלהי החורף, ולמרות שאפשר למצוא עוד פרצופים דומים בסביבה, אינם ממין העניין! שהרי אצל העולם העצבות באה מקשיים בפרנסה, סכסוכי שכנים ובעיות בשלום בית רח"ל, אבל אצל ר' נוחעם זה נושא הלכתי טהור!
ושיהיה ברור! אצל ר' נוחעם זה לא בא על חשבון ה'בין אדם לחבירו', להיפך, הוא מכוון בעצבות שלו להוציא ידי חובה את כל הסובבים אותו מדין 'כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם'...
ר' נוחעם ניסה לחייך, זה לא פשוט אחרי שבעה חודשים, הוא לא ממש זכר איך עושים את התנועה הזאת, אבל הוא ניסה... אך עד מהרה המבטים שהופנו אליו הבהירו לו חד משמעית, שהוא כנראה נראה יותר מאיים מאשר מחייך...
ברירה אחרת לא הייתה לו, הוא ניסה להעלות בזכרונו בדיחה טובה שאולי תכניס בו קצת שמחה, אך כל מה שעלה במוחו העלה אבק וצליל של קרש, בדחן הוא לא, והבדחן של הכולל מסיים את הסדר די מוקדם כך שגם ממנו לא תבוא הישועה.
ר' נוחעם לא אוהב להקל, גם כשזה לא נוח לו... אבל במקום שאי אפשר, אי אפשר!
והרי להמשיך עם החיוך העקום שלו זה לא 'כבוד הבריות'! ו'גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה' כל שכן שידחה את ה'מרבים בשמחה'.
בלית ברירה פנה ר' נוחעם לאופציה האחרונה מבחינתו – 'להקל' כפי השיטות שרק באדר ב' יש להרבות בשמחה [עיי' שו"ת שבט הלוי י' ק"ה ג'].
אף פעם לא קל לר' נוחעם להקל, אבל הפעם זה היה ממש קל...
הוא חזר בספונטניות לפרצוף המוכר והחליט שאם כבר אז כבר, הוא נכנס לסוגייא חזק ותוך כמה ימים בהם עמל על העניין, מצא ר' נוחעם כמות נדיבה של ראיות איתנות ודיוקי לשונות שמסייעים למנהגו שבכל יום שעבר הפך מ'דיעבד גמור' ל'לכתחילה שבלכתחילה'...
בשקט, בשקט, מחשש למראית עין, עמל ר' נוחעם מול המראה על חיוך מהודר שיהדר את פניו אוטוטו משעת המולד של חודש אדר ב' הבא עלינו לטובה...
עד אז, נראה אתכם מצחיקים אותו...
ר' נוחעם משתדל למעט בשמחה משנכנס אב ועד להודעה החדשה, ומאחר ואנחנו עומדים בשנה מעוברת ההודעה החדשה התקבלה קצת מוקדם...
היה זה ביומו האחרון של חודש שבט השתא, ר' נוחעם יצא מדלת בית המדרש ובדרכו צדה את עיניו מודעה בכתב ידו של אחד מהמעוררים בכולל, שבכמה שורות הצליח לאכלס לא מעט מקורות לכך שחיוב ה'מרבים בשמחה' חל השנה כבר מר"ח אדר א' לתשומת ליבם של עצובי הקהל...
היה ברור לר' נוחעם למי הכוונה, הוא הרי היחיד שנוהג את מנהג הפרושים להאריך את הפרצוף 'תשעה באב' שלו עד לשלהי החורף, ולמרות שאפשר למצוא עוד פרצופים דומים בסביבה, אינם ממין העניין! שהרי אצל העולם העצבות באה מקשיים בפרנסה, סכסוכי שכנים ובעיות בשלום בית רח"ל, אבל אצל ר' נוחעם זה נושא הלכתי טהור!
ושיהיה ברור! אצל ר' נוחעם זה לא בא על חשבון ה'בין אדם לחבירו', להיפך, הוא מכוון בעצבות שלו להוציא ידי חובה את כל הסובבים אותו מדין 'כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם'...
ר' נוחעם ניסה לחייך, זה לא פשוט אחרי שבעה חודשים, הוא לא ממש זכר איך עושים את התנועה הזאת, אבל הוא ניסה... אך עד מהרה המבטים שהופנו אליו הבהירו לו חד משמעית, שהוא כנראה נראה יותר מאיים מאשר מחייך...
ברירה אחרת לא הייתה לו, הוא ניסה להעלות בזכרונו בדיחה טובה שאולי תכניס בו קצת שמחה, אך כל מה שעלה במוחו העלה אבק וצליל של קרש, בדחן הוא לא, והבדחן של הכולל מסיים את הסדר די מוקדם כך שגם ממנו לא תבוא הישועה.
ר' נוחעם לא אוהב להקל, גם כשזה לא נוח לו... אבל במקום שאי אפשר, אי אפשר!
והרי להמשיך עם החיוך העקום שלו זה לא 'כבוד הבריות'! ו'גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה' כל שכן שידחה את ה'מרבים בשמחה'.
בלית ברירה פנה ר' נוחעם לאופציה האחרונה מבחינתו – 'להקל' כפי השיטות שרק באדר ב' יש להרבות בשמחה [עיי' שו"ת שבט הלוי י' ק"ה ג'].
אף פעם לא קל לר' נוחעם להקל, אבל הפעם זה היה ממש קל...
הוא חזר בספונטניות לפרצוף המוכר והחליט שאם כבר אז כבר, הוא נכנס לסוגייא חזק ותוך כמה ימים בהם עמל על העניין, מצא ר' נוחעם כמות נדיבה של ראיות איתנות ודיוקי לשונות שמסייעים למנהגו שבכל יום שעבר הפך מ'דיעבד גמור' ל'לכתחילה שבלכתחילה'...
בשקט, בשקט, מחשש למראית עין, עמל ר' נוחעם מול המראה על חיוך מהודר שיהדר את פניו אוטוטו משעת המולד של חודש אדר ב' הבא עלינו לטובה...
עד אז, נראה אתכם מצחיקים אותו...
