הנושאים החמים
הנושאים החמים
הגישה של למצוא את האשם, לא זו היא דרכנו, אבל אשמים אנחנו!...
אני קורא עוד ועוד כתבות וכתבות משנה שכל מטרתם היא, למצוא את האשם, מי אשם בתאונה שקרתה כאן, למי לערוף את הראש, ואם אפשר לערוף כמה ראשים אז בעצם למה לא.
רבויתי, איני מדבר בגנות כל אלה שמבקרים את המערכות הלקויות ואת כל תחלואיהן, כי אכן יש הרבה מה לתקן ולא חסרים תקלות, אכן לעתים אני נוסע בתחבורה הציבורית, וכל תפילתי, אנא ה' החזירני הביתה בשלום, יש לי משפחה, אישה, ילדים, והם עדיין צריכים אותי שם, אכן יש נהגים שנראה שאין הם מבינים את האחריות המוטלת על כתפיהם וחבל שכך.
אבל חברה, מה קורה איתנו, וכי זוהי דרכנו תמיד לחפש את האשם, אני יודע שבציבור הכללי זהו דבר שבשגרה, יצא לי לא פעם ולא פעמיים להיות בניחום אבלים אצל משפחות בציבור הכללי (במסגרת פעילותי), ואני אכן רואה שהנושא העיקרי בסוכת האבלים הוא לא הנפטר עצמו אלא הרופאים שלו, המחלקה שלו, בית החולים בו הוא אושפז, הם הרגו אותו, הם הזניחו, הם זילזלו, הם ממש סנדלרים וכו' וכו'...
כי כשלא מספיק מבינים שהמוות מגיע בסוף לכולנו, יש דין ויש דיין, אז אכן כך זה נראה, ואין ספק שמגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב, ועל דאטפת אטפוך וכו', כלומר בודאי שאם היה אי מי שחיי אדם נגדעו בגללו הוא ראוי ליתן את הדין על כך, ואף מותר לנו לגנותו ולבטא את תיעובנו מאדם שכזה, אך מכאן ועד עיסוק אובססיבי ב'אשם', ולא ב'על מה עשה ה' ככה לנו'? מדוע???
מסופר שהחזון איש ראה כתבה שהיה כתוב בה כך, "עשר הרוגים (למשל) בעקבות התרסקות מטוס", ואמר על כך החזון איש, "הם לא יודעים לכתוב, הם היו צריכים לכתוב 'מטוס התרסק בעקבות מותם של עשרה אנשים'", כלומר, יד ההשגחה זימנה את אותם אנשים אל מותם, המטוס היה רק האמצעי, והלואי שנזכה כך להרגיש, אך לכל הפחות ננסה... כמה שפחות עיסוק אובססיבי ב'אשמים', ויותר עיסוק בדברים ערכיים מעט יותר.
רבותי, איני דובר אגד, או קרוב משפחתו של הנהג, או כל דבר אחר הדומה לכך, אין ספק שהאשמים במחדל צריכים לתת את הדין על כך, והעיסוק בזה כבר נעשה, אבל כעת, יהודים אנחנו, נחפשה דרכינו ונחקורה.
כל מי שזוכר את אסון הכרמל, שילד בן חמש יכול היה לראות שזו גזירת שמים, כי היו שם כל כך הרבה אפשרויות שזה ייגמר יותר טוב, אך ה' רצה אחרת, זה היה בשיאו של החורף כשכמה ימים לאחר מכן כל האיזור נתמלא בגשמים, ואם הם רק היו יורדים כמה ימים לפני, ובכלל ניכרת הייתה שם יד ההשגחה שזימנה כל כך הרבה אנשים אל מותם, אך כולנו זוכרים איך התקשורת הייתה עסוקה כל הזמן רק בלמצוא את האשם, לערוף את ראשו, שבמקרה היה זה שר הפנים דאז, נו, לא חבל, לא היו יכולים לקחת על ידי זה מחשבות לחישוב מסלול מחדש...
אפילו בהצפה הגדולה שהייתה בנחל איילון לפני כמה שנים, השלג העצום דאשתקד (או לפני שני חורפים), כל העיסוק היה 'מיהו האשם', ואני שואל מי אמר שלכל דבר צריך להיות אשם??? איננו מסוגלים להבין שיש דברים בעולם הגדולים מאיתנו, שיש מנהיג לבריאה, והוא, הוא זה שצירף את כל אותם האנשים לאוטובוס אחד, וקירבם אל מותם.
וידועים דברי רש"י הקדוש (שמביא את דברי הגמרא) על הרוצח בשוגג, שאומר שהקדוש ברוך הוא זימן רוצח במזיד בלא עדים, ורוצח בשוגג שלא גלה, ומביא את שניהם לפונדק אחד, הרוצח בשוגג עולה בסולם, והרוצח במזיד יושב תחתיו, העליון נופל עליו והרגו, והוא גולה לעיר מקלט.
ישרים דרכי ה', נחפשה דרכינו ונחקורה, ונשובה אל ה'.
