הנושאים החמים
הנושאים החמים
בס"ד
מיד כששמעתי על האסון הנורא שהתרחש ביום שישי י"ט שבט, ערב שבת קודש בו נגדעו בחטף שני האחים מלאי הטוהר אשר ויעקב הי"ד.
יד הרשעה נגעה במקום קודש הקדשים הלא הן תינוקות של בית רבן, להם הבל פה טהור ללא חטא.
וכל זאת בתוככי ירושלים עיר הקודש,
לא יכולתי שלא לחשוב על מדרש זה, המספר לנו את סוד הגאולה:
אילה זו רחמה צר, בשעה שכורעת ללדת אני מזמין לה דרקון שמכישה בבית הרחם (ונושך אותה ברחמהּ פעמיים) ומתרפה ממולדה, ואלמלא מקדים רגע אחד או מאחר רגע אחד מיד מתה.(בבא בתרא טז ב)
ילקוט שמעוני על המדרש:
וישם רגלי כאילות, אמר רבי פנחס כאילים אין כתיב כאן אלא כאילות כנקבות, למה, שרגלי הנקבות עומדות יותר מן הזכרים, כאילות כשתי אילות, דבורה ואסתר, דבורה שבאה מנפתלי אילה שלוחה, ואסתר למנצח על אילת השחר. (תהילים כ"ב)
ומיד חשבתי על האם דבורה, אצילת הנפש.
ואמנם הפטרת השבת הקודמת פרשת בשלח, וּדְבוֹרָה֙ אִשָּׁ֣ה נְבִיאָ֔ה.
וְ֠הִיא יוֹשֶׁ֨בֶת תַּֽחַת־תֹּ֜מֶר דְּבוֹרָ֗ה בֵּ֧ין הָרָמָ֛ה,
ובשירת דבורה הנביאה היא מספרת:
עַ֤ד שַׁקַּ֙מְתִּי֙ דְּבוֹרָ֔ה שַׁקַּ֥מְתִּי אֵ֖ם בְּיִשְׂרָאֵֽל׃
ואת דבורה,
פעמיים נפלת, ופעמיים קמת, אם בישראל.
ובסופה של ההפטרה, אלו הן המילים:
" כֵּ֠ן יֹאבְד֤וּ כָל־אוֹיְבֶ֙יךָ֙ יְהוָ֔ה וְאֹ֣הֲבָ֔יו כְּצֵ֥את הַשֶּׁ֖מֶשׁ בִּגְבֻרָת֑וֹ"
בגמרא שנינו: "תנו רבנן: עלובין ואינן עולבין, שומעין חרפתן ואינן משיבין, עושין מאהבה ושמחין ביסורין - עליהן הכתוב אומר ואהביו כצאת השמש בגברתו". (שבת פח ע"ב)
ומהי חרפה יותר ממה שחורפנו?
הלא היא חרפתך אשר חרפוך ה',
כשקמים למטה קמים גם למעלה.
קומה ה'!
וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם, אֶל-חֵיקָם; חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ אֲדֹנָי. (תהילים ע"ט י"ב)
אי אפשר שלא לשים לב למה שהתרחש בתחילת אותו השבוע. בט"ו שבט רעדה אדמת טורקיה
האבן של נפתלי הנה שְׁבוֹ רבינו בחיי קורא אותה טוּרְקִיזָ"א, וכן תרגומו: טַרְקִיָּא (יוד דגושה).
– זה כנגד זה ברא אלוקים.
עם נפילת כוח הצד הרע יתחזק כוח נפתלי, כוח האילה שלוחה, כוח הרחמים של האילה הידועה כחסידה שבחיות ורחמיה מרובין על בניה (שוחר טוב), כוח תפילת האילה.
אמר רבי יוחנן למה נמשלו צדיקים כאילת, לומר לך מה אילה זו כל זמן שמגדלת קרניה מפצילות, אף צדיקים כל זמן שמרבין תפלתן נשמעת.(ילקוט שמעוני)
העתירי דבורה, אם בישראל, בעד עמך,
בצעקה, לא עוד.
אבינו מלכינו, הרם קרן ישראל עמך!
אבינו מלכינו, הרם קרן משיחך!
ונשיכת נחש, תביא הרפיה, תוליד גאולה, וקרן אילה,
תביא לנו את קרניים מידו לו כתפילת חבקוק הנביא:
"ונוגה כאור תהיה קרנים מידו לו" (חבקוק ג', ד')
עת קרא יעקב לבניו, האספו ואגידה לכם, סוד אחרית הימים,
את בנו נפתלי בירך: "נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר". וממנו תבא בשורה לכל ישראל
אין זאת כי אם קולה של רחל, המבכה על בניה, "וַתֹּ֣אמֶר רָחֵ֗ל נַפְתּוּלֵ֨י אֱלֹהִ֧ים ׀ נִפְתַּ֛לְתִּי" חיבור הקדוש ברוך הוא נתחברתי. (רשב"ם)
רחל ששולחת את אמתה בלהה לפניה ומעוררת את ההבטחה לגאולת עולמים.
ואסיים בפסוק משיר השירים שהוא קדש קדשים:
הִשְׁבַּ֨עְתִּי אֶתְכֶ֜ם בְּנ֤וֹת יְרוּשָׁלַ֙͏ִם֙ בִּצְבָא֔וֹת א֖וֹ בְּאַיְל֣וֹת הַשָּׂדֶ֑ה אִם־תָּעִ֧ירוּ ׀ וְֽאִם־תְּע֥וֹרְר֛וּ אֶת־הָאַהֲבָ֖ה עַ֥ד שֶׁתֶּחְפָּֽץ׃
בנות ירושלים! - עם ישראל! - תעירו! ותעוררו!
ואבן שבו תאיר – שוב, בְּשׁוּב.
(להגיב או לא להגיב? מצד אחד, איך אפשר לומר משהו כשהכאב כל כך גדול,
ומי בכלל יכול לרדת לנבכי הצער, מצד שני, אולי יש מישהו שיתחזק מהדברים,
למדתי את הנושא כמה שעות, אם טעיתי בבקשה תקנו אותי)
מיד כששמעתי על האסון הנורא שהתרחש ביום שישי י"ט שבט, ערב שבת קודש בו נגדעו בחטף שני האחים מלאי הטוהר אשר ויעקב הי"ד.
יד הרשעה נגעה במקום קודש הקדשים הלא הן תינוקות של בית רבן, להם הבל פה טהור ללא חטא.
וכל זאת בתוככי ירושלים עיר הקודש,
לא יכולתי שלא לחשוב על מדרש זה, המספר לנו את סוד הגאולה:
אילה זו רחמה צר, בשעה שכורעת ללדת אני מזמין לה דרקון שמכישה בבית הרחם (ונושך אותה ברחמהּ פעמיים) ומתרפה ממולדה, ואלמלא מקדים רגע אחד או מאחר רגע אחד מיד מתה.(בבא בתרא טז ב)
ילקוט שמעוני על המדרש:
וישם רגלי כאילות, אמר רבי פנחס כאילים אין כתיב כאן אלא כאילות כנקבות, למה, שרגלי הנקבות עומדות יותר מן הזכרים, כאילות כשתי אילות, דבורה ואסתר, דבורה שבאה מנפתלי אילה שלוחה, ואסתר למנצח על אילת השחר. (תהילים כ"ב)
ומיד חשבתי על האם דבורה, אצילת הנפש.
ואמנם הפטרת השבת הקודמת פרשת בשלח, וּדְבוֹרָה֙ אִשָּׁ֣ה נְבִיאָ֔ה.
וְ֠הִיא יוֹשֶׁ֨בֶת תַּֽחַת־תֹּ֜מֶר דְּבוֹרָ֗ה בֵּ֧ין הָרָמָ֛ה,
ובשירת דבורה הנביאה היא מספרת:
עַ֤ד שַׁקַּ֙מְתִּי֙ דְּבוֹרָ֔ה שַׁקַּ֥מְתִּי אֵ֖ם בְּיִשְׂרָאֵֽל׃
ואת דבורה,
פעמיים נפלת, ופעמיים קמת, אם בישראל.
ובסופה של ההפטרה, אלו הן המילים:
" כֵּ֠ן יֹאבְד֤וּ כָל־אוֹיְבֶ֙יךָ֙ יְהוָ֔ה וְאֹ֣הֲבָ֔יו כְּצֵ֥את הַשֶּׁ֖מֶשׁ בִּגְבֻרָת֑וֹ"
בגמרא שנינו: "תנו רבנן: עלובין ואינן עולבין, שומעין חרפתן ואינן משיבין, עושין מאהבה ושמחין ביסורין - עליהן הכתוב אומר ואהביו כצאת השמש בגברתו". (שבת פח ע"ב)
ומהי חרפה יותר ממה שחורפנו?
הלא היא חרפתך אשר חרפוך ה',
כשקמים למטה קמים גם למעלה.
קומה ה'!
וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם, אֶל-חֵיקָם; חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ אֲדֹנָי. (תהילים ע"ט י"ב)
אי אפשר שלא לשים לב למה שהתרחש בתחילת אותו השבוע. בט"ו שבט רעדה אדמת טורקיה
האבן של נפתלי הנה שְׁבוֹ רבינו בחיי קורא אותה טוּרְקִיזָ"א, וכן תרגומו: טַרְקִיָּא (יוד דגושה).
– זה כנגד זה ברא אלוקים.
עם נפילת כוח הצד הרע יתחזק כוח נפתלי, כוח האילה שלוחה, כוח הרחמים של האילה הידועה כחסידה שבחיות ורחמיה מרובין על בניה (שוחר טוב), כוח תפילת האילה.
אמר רבי יוחנן למה נמשלו צדיקים כאילת, לומר לך מה אילה זו כל זמן שמגדלת קרניה מפצילות, אף צדיקים כל זמן שמרבין תפלתן נשמעת.(ילקוט שמעוני)
העתירי דבורה, אם בישראל, בעד עמך,
בצעקה, לא עוד.
אבינו מלכינו, הרם קרן ישראל עמך!
אבינו מלכינו, הרם קרן משיחך!
ונשיכת נחש, תביא הרפיה, תוליד גאולה, וקרן אילה,
תביא לנו את קרניים מידו לו כתפילת חבקוק הנביא:
"ונוגה כאור תהיה קרנים מידו לו" (חבקוק ג', ד')
עת קרא יעקב לבניו, האספו ואגידה לכם, סוד אחרית הימים,
את בנו נפתלי בירך: "נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר". וממנו תבא בשורה לכל ישראל
אין זאת כי אם קולה של רחל, המבכה על בניה, "וַתֹּ֣אמֶר רָחֵ֗ל נַפְתּוּלֵ֨י אֱלֹהִ֧ים ׀ נִפְתַּ֛לְתִּי" חיבור הקדוש ברוך הוא נתחברתי. (רשב"ם)
רחל ששולחת את אמתה בלהה לפניה ומעוררת את ההבטחה לגאולת עולמים.
ואסיים בפסוק משיר השירים שהוא קדש קדשים:
הִשְׁבַּ֨עְתִּי אֶתְכֶ֜ם בְּנ֤וֹת יְרוּשָׁלַ֙͏ִם֙ בִּצְבָא֔וֹת א֖וֹ בְּאַיְל֣וֹת הַשָּׂדֶ֑ה אִם־תָּעִ֧ירוּ ׀ וְֽאִם־תְּע֥וֹרְר֛וּ אֶת־הָאַהֲבָ֖ה עַ֥ד שֶׁתֶּחְפָּֽץ׃
בנות ירושלים! - עם ישראל! - תעירו! ותעוררו!
ואבן שבו תאיר – שוב, בְּשׁוּב.
(להגיב או לא להגיב? מצד אחד, איך אפשר לומר משהו כשהכאב כל כך גדול,
ומי בכלל יכול לרדת לנבכי הצער, מצד שני, אולי יש מישהו שיתחזק מהדברים,
למדתי את הנושא כמה שעות, אם טעיתי בבקשה תקנו אותי)
נערך לאחרונה ב:
