הנושאים החמים
הנושאים החמים
תיאור: נפשו של מעצב.
...בימים מעניינים הייתי חושב הנה אכתוב פוסט מבריק, אולי יכבדוני פרוג'יסטים עתירי חשיבות, ואולי אף יעטרוני בשם גרפיקאי. לא העזתי לחלום על יותר מזה. פעם, שעדיין לא האמנתי בהתמקצעות וחשבתי שאני יודע ומבין הכל, העליתי לפורום איזה קשקוש שהייתי בטוח שהוא יצירה, וקיבלתי כמות קטילות כזאת שהשתיקתני לימים רבים. אך מעולם לא זנחתי.
כבר מגיל צעיר זה החל. אהבתי את הסדר ובחלתי ברעש ובבלגאן. כשאימא ביקשה לסדר החדר, תמיד היו הקו והשיטה המיוחדת לי. מה מסדרים תחילה ומה אחרונה. אף בשולחן השבת תמיד אהבתי את העיצוב הנקי, הסולידי, זה שמבטא במינימום מילים את שיא יוקרת השבת ותפארתה, ולא בסידורי מפיונים רבים, צבעוניים, שיש כאלו הטוענים שעליזים המה. נקי נקי – כך אמרתי, כך חשבתי. כך תמיד.
לעיתים, בפרט בימות נערותי, דפי העיתון הוו פונקציה לסריקת פרסומות. מי בראש, תמיד הייתי שואל עצמי. בולטון?! שמא אפיקים? – זכורני מעלעל בגיליונות ותוהה מדוע אין 'יציאות' חדשות.
מטבע הדברים, כפרפר הנמשך לאור, נמשכתי לעולם העיצוב. לא למדתי מעולם, אך תמיד התלמדתי. בפרוג חפרתי רבות, נברתי בפורומים, עקבתי אחרי 'ניקים', אף עשיתי 'ביקורות' בתיקי עבודות. בשבועונים לא פספסתי מודעה, שם נחלה רוחי אכזבות לרוב. ולעצמי הייתי חושב, 'אני יעשה זאת טוב יותר'. בעיתונים העמקתי בכל פרסומת. במודעות רחוב עיינתי כמעט כבגמרא. מעולם לא למדתי את המקצוע, לא בפרטי ולא במכללה, אך תמיד התלמדתי, סופג את ההווי.
אך הפוסט הזה היה יושב ומצפה לרגע שייכתב. אך אני, ביודעי שאיני מקצוען, הן לא למדתי מעולם, פחדתי להיקטל. בתוך הלב פנימה היה הרצון הפרסומי-עיצובי נטוע, אבל לא הרשה לעצמו לפרוץ. תובנות הנלקטות מזה שנים, לא העזו להיאחז בקולמוס ולצאת.
ואם בימים ראשונים הייתי תמה מה זה בכלל 'פוסט'. וכאשר העליתי איזה עבודה חובבנית, וישספוני חברים בטוענת 'קומפזיציה, ידידנו, קומפוזיציה', בקשתי את תרגומה ולא מצאתיה. ומשחשבתי 'בריף' מהו, לשוני נעלמה – עתה, בהגיע ימים אחרונים, נודעו לי הסודות. ואפי' שלא למדתי, יודעת נפשי בליבה כי יש מושג של התלמדות.
...היום הזה, בהקימי את משרד הפרסום, אני מניף את דגלי וקורא לכל אלו שעדיין בדרך: "תמשיכו להאמין. חזקו מותניים. אמצו כח. אל תיבהלו מכלום. יש שכר לעמל".
כתבתי מתוך שעמום, ולא התאפקתי מלעלות.
מתוך השיטוטים בפורום הבנתי שהמילה 'פוסט' היא כעין טור או מיני כתבה. תקנו אותי אם טעיתי.
...בימים מעניינים הייתי חושב הנה אכתוב פוסט מבריק, אולי יכבדוני פרוג'יסטים עתירי חשיבות, ואולי אף יעטרוני בשם גרפיקאי. לא העזתי לחלום על יותר מזה. פעם, שעדיין לא האמנתי בהתמקצעות וחשבתי שאני יודע ומבין הכל, העליתי לפורום איזה קשקוש שהייתי בטוח שהוא יצירה, וקיבלתי כמות קטילות כזאת שהשתיקתני לימים רבים. אך מעולם לא זנחתי.
כבר מגיל צעיר זה החל. אהבתי את הסדר ובחלתי ברעש ובבלגאן. כשאימא ביקשה לסדר החדר, תמיד היו הקו והשיטה המיוחדת לי. מה מסדרים תחילה ומה אחרונה. אף בשולחן השבת תמיד אהבתי את העיצוב הנקי, הסולידי, זה שמבטא במינימום מילים את שיא יוקרת השבת ותפארתה, ולא בסידורי מפיונים רבים, צבעוניים, שיש כאלו הטוענים שעליזים המה. נקי נקי – כך אמרתי, כך חשבתי. כך תמיד.
לעיתים, בפרט בימות נערותי, דפי העיתון הוו פונקציה לסריקת פרסומות. מי בראש, תמיד הייתי שואל עצמי. בולטון?! שמא אפיקים? – זכורני מעלעל בגיליונות ותוהה מדוע אין 'יציאות' חדשות.
מטבע הדברים, כפרפר הנמשך לאור, נמשכתי לעולם העיצוב. לא למדתי מעולם, אך תמיד התלמדתי. בפרוג חפרתי רבות, נברתי בפורומים, עקבתי אחרי 'ניקים', אף עשיתי 'ביקורות' בתיקי עבודות. בשבועונים לא פספסתי מודעה, שם נחלה רוחי אכזבות לרוב. ולעצמי הייתי חושב, 'אני יעשה זאת טוב יותר'. בעיתונים העמקתי בכל פרסומת. במודעות רחוב עיינתי כמעט כבגמרא. מעולם לא למדתי את המקצוע, לא בפרטי ולא במכללה, אך תמיד התלמדתי, סופג את ההווי.
אך הפוסט הזה היה יושב ומצפה לרגע שייכתב. אך אני, ביודעי שאיני מקצוען, הן לא למדתי מעולם, פחדתי להיקטל. בתוך הלב פנימה היה הרצון הפרסומי-עיצובי נטוע, אבל לא הרשה לעצמו לפרוץ. תובנות הנלקטות מזה שנים, לא העזו להיאחז בקולמוס ולצאת.
ואם בימים ראשונים הייתי תמה מה זה בכלל 'פוסט'. וכאשר העליתי איזה עבודה חובבנית, וישספוני חברים בטוענת 'קומפזיציה, ידידנו, קומפוזיציה', בקשתי את תרגומה ולא מצאתיה. ומשחשבתי 'בריף' מהו, לשוני נעלמה – עתה, בהגיע ימים אחרונים, נודעו לי הסודות. ואפי' שלא למדתי, יודעת נפשי בליבה כי יש מושג של התלמדות.
...היום הזה, בהקימי את משרד הפרסום, אני מניף את דגלי וקורא לכל אלו שעדיין בדרך: "תמשיכו להאמין. חזקו מותניים. אמצו כח. אל תיבהלו מכלום. יש שכר לעמל".
כתבתי מתוך שעמום, ולא התאפקתי מלעלות.
מתוך השיטוטים בפורום הבנתי שהמילה 'פוסט' היא כעין טור או מיני כתבה. תקנו אותי אם טעיתי.
