שיתוף - לביקורת נכון, פיקוח נפש, אבל למה לבטל?!

על דא ועל הא

משתמש סופר מקצוען
עימוד ספרים
אפילו הזקנים שבחבורה לא יודעים לספר מתי זה התחיל.
דבר אחד הם יודעים בבירור, והם חוזרים על זה בכל ראיון חג: המעמד הזה נותן לנו דלק לשנה שלימה.

שנה שלימה שהם מחכים למעמד הזה בכיליון עיניים.
כבר בדרך, כשכולם צועדים יחד בשיירה, השירה פורצת ובוקעת רקיעים.
הרגעים האלו שכולם מתאחדים, השמחה, הריקודים הסוחפים, השירים, המנגינות, אחח, איזו אוירה.
ונכון, צפוף, אפילו מאוד צפוף.
זר לא יבין, אבל הצפיפות הזאת, היא זו שנותנת את כל ה'מצב' באויר.
אי אפשר לדמיין את המעמד הזה סתם ככה, כשכל אחד עומד עם רווח של שני מטר מכל צד. זה פשוט לא זה.

כואב כל כך לספר את זה,
אבל שנה אחת קרה מה שקרה.
השם ירחם.
רגימות, הרוגים, חללים, אוי.
משפחות שלמות שמבכות מרה את אובדן יקיריהן.
כמה כואב.
מילים לא יכולות לתאר את עוצמת הכאב.

מי אשם? כמספר היהודים כך מספר הדעות.
חדרי הקפה בהיכלי הכוללים סערו ברעיונות והצעות לשיפור בשנים הבאות.
אט אט העולם חזר לשגרה.

ואז, לקראת הארוע בשנה הבאה,
הגיעו הממונים, והחליטו שמבטלים את המסורת.
נכון, מסורת זה דבר חשוב. אבל.
חדרי הקפה התמלאו שוב, והפעם בטונים שעלו עד לב השמים,
והטענה המרכזית: נכון, ברור שצריך להיזהר, ונשמרתם, פיקוח נפש, הכל נכון.
אבל למה לבטל? למה?
במקום להחליט שעושים את השמחה הזאת בצורה יותר מסודרת,
החליטו פשוט לבטל אותה.
זהו, נגמר.
איפה ההיגיון? על התחשבות שמעתם?

הסיפור הזה היכה גלים,
וההחלטה התקדימית תפסה כותרות בכל העולם היהודי,
ובקצרה הטיבו החכמים לתמצת ולכתוב במילים ספורות:
"יום טוב הראשון של חג וכו', למחר משכימים ובאים והחזנים זורקים אותם לפניהם.
וכשראו בית דין שבאו לידי סכנה, התקינו שיהא כל אחד נוטל בביתו".
 

הנף מקלדת

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
אפילו הזקנים שבחבורה לא יודעים לספר מתי זה התחיל.
דבר אחד הם יודעים בבירור, והם חוזרים על זה בכל ראיון חג: המעמד הזה נותן לנו דלק לשנה שלימה.

שנה שלימה שהם מחכים למעמד הזה בכיליון עיניים.
כבר בדרך, כשכולם צועדים יחד בשיירה, השירה פורצת ובוקעת רקיעים.
הרגעים האלו שכולם מתאחדים, השמחה, הריקודים הסוחפים, השירים, המנגינות, אחח, איזו אוירה.
ונכון, צפוף, אפילו מאוד צפוף.
זר לא יבין, אבל הצפיפות הזאת, היא זו שנותנת את כל ה'מצב' באויר.
אי אפשר לדמיין את המעמד הזה סתם ככה, כשכל אחד עומד עם רווח של שני מטר מכל צד. זה פשוט לא זה.

כואב כל כך לספר את זה,
אבל שנה אחת קרה מה שקרה.
השם ירחם.
רגימות, הרוגים, חללים, אוי.
משפחות שלמות שמבכות מרה את אובדן יקיריהן.
כמה כואב.
מילים לא יכולות לתאר את עוצמת הכאב.

מי אשם? כמספר היהודים כך מספר הדעות.
חדרי הקפה בהיכלי הכוללים סערו ברעיונות והצעות לשיפור בשנים הבאות.
אט אט העולם חזר לשגרה.

ואז, לקראת הארוע בשנה הבאה,
הגיעו הממונים, והחליטו שמבטלים את המסורת.
נכון, מסורת זה דבר חשוב. אבל.
חדרי הקפה התמלאו שוב, והפעם בטונים שעלו עד לב השמים,
והטענה המרכזית: נכון, ברור שצריך להיזהר, ונשמרתם, פיקוח נפש, הכל נכון.
אבל למה לבטל? למה?
במקום להחליט שעושים את השמחה הזאת בצורה יותר מסודרת,
החליטו פשוט לבטל אותה.
זהו, נגמר.
איפה ההיגיון? על התחשבות שמעתם?

הסיפור הזה היכה גלים,
וההחלטה התקדימית תפסה כותרות בכל העולם היהודי,
ובקצרה הטיבו החכמים לתמצת ולכתוב במילים ספורות:
"יום טוב הראשון של חג וכו', למחר משכימים ובאים והחזנים זורקים אותם לפניהם.
וכשראו בית דין שבאו לידי סכנה, התקינו שיהא כל אחד נוטל בביתו".

חזק!

האמת חשבתי קצת על הנושא, ועל עוד כמה תקנות שנתקנו כדי למנוע סכנות.
מה ההבדל?

חז"ל ידעו לתקן בדיוק את התקנה המדויקת כדי למנוע סכנה.
הם לא החריבו הכול.
לדוג' במעשה הכבש במסכת יומא, שהיו רצים ואחד דחף את חברו, היה אולי ראוי להתקין מעקה לכבש.
אבל חז"ל הבינו שאפשר אחרת.

ייתכן שאולי.
 

על דא ועל הא

משתמש סופר מקצוען
עימוד ספרים
חזק!

האמת חשבתי קצת על הנושא, ועל עוד כמה תקנות שנתקנו כדי למנוע סכנות.
מה ההבדל?

חז"ל ידעו לתקן בדיוק את התקנה המדויקת כדי למנוע סכנה.
הם לא החריבו הכול.
לדוג' במעשה הכבש במסכת יומא, שהיו רצים ואחד דחף את חברו, היה אולי ראוי להתקין מעקה לכבש.
אבל חז"ל הבינו שאפשר אחרת.

ייתכן שאולי.
אני רואה בתקנה הזאת אמירה לדורות,
הרי הם היו יכולים לתקן שיבואו בשעות נפרדות/במרווחים ועוד אלף ואחד אפשרויות שלא יהיה מסוכן.
אלא יש כאן מעין הוראה, שכאשר יש סכנה, לא מנסים לבנות כל מיני קונסטרוקציות להפחית את הסכנה,
אלא פשוט בורחים.

[הרהורים: מנסה להיכנס לנעליים של האנשים באותו זמן, שלקחו להם את האפשרות לנענע ד' מינים בבית המקדש, והרי בטוח שמעמד הנענועים הזה היה מרהיב הוד, עם הרבה דבקות ועבודת השם וכו' וכו'. ובכל זאת, חז"ל אמרו להם לוותר על ה-כ-ל בשביל להימנע מסכנה. לא מדהים?]
 

הנף מקלדת

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
אני רואה בתקנה הזאת אמירה לדורות,
הרי הם היו יכולים לתקן שיבואו בשעות נפרדות/במרווחים ועוד אלף ואחד אפשרויות שלא יהיה מסוכן.
אלא יש כאן מעין הוראה, שכאשר יש סכנה, לא מנסים לבנות כל מיני קונסטרוקציות להפחית את הסכנה,
אלא פשוט בורחים.

[הרהורים: מנסה להיכנס לנעליים של האנשים באותו זמן, שלקחו להם את האפשרות לנענע ד' מינים בבית המקדש, והרי בטוח שמעמד הנענועים הזה היה מרהיב הוד, עם הרבה דבקות ועבודת השם וכו' וכו'. ובכל זאת, חז"ל אמרו להם לוותר על ה-כ-ל בשביל להימנע מסכנה. לא מדהים?]

ברור שהנמשל מתאים כמו קלרינט לחיליק פרנק.

החשש מסכנה ממלא את הגמרות הלוך ושוב.
אבל צריך להיזהר לא להתגלש חזרה לימי הקורונה.
אשכולות כאלה יכולים להיסגר...
 

castamir

מהמשתמשים המובילים!
אדיר.

מעבר לכל התוכן, בקשר למבנה: בניגוד לרוב הקטעים עם הטוויסט בסוף, הפעם לא דגדג לי לאורך כל הקטע אפילו שמץ מחשבה לתת לעיניים לגלוש לשורה האחרונה... הכל טבעי, זורם ומתאים עד שהסוף בא בבום ובהפתעה גמורה.

אחת-אפס.
 

כותב השורות

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
שלחת אותי לקרוא ואני לא יסרב בפרט שהכותרת מזמינה בהחלט
מאחר וזו קבוצת 'כתיבה מקצועית'
קודם כל יש לומר שהקטע כתוב היטב ומשכנע ובמקרה הזה לא אותי
המסר חזק
אהבתי

ולעצם העניין:
הרי אנחנו לא מדברים על סוכות בבית המקדש ד' אלפים רפ"ב
אלא על מירון ה'תשפ"א
ובקצרה הטיבו החכמים לתמצת ולכתוב במילים ספורות:
"יום טוב הראשון של חג וכו', למחר משכימים ובאים והחזנים זורקים אותם לפניהם.
וכשראו בית דין שבאו לידי סכנה, התקינו שיהא כל אחד נוטל בביתו".
השוואה דומה עשה כתב של מעריב ב - 2.5.21 ממליץ לא לקרוא, ולכן לא הבאתי קישור או העתקה של דבריו
זה הזכיר לי את הציטוטים של חוגים מסויימים מהרמב"ם וכדו' שאמורים לשכנע אותי לעזוב את הכוילל
צריך ללמוד את הסוגייא הזו כמו כל סוגייא בגמרא להבין את ההקשר, את מהות המנהג שקדם לאירוע, המאורע, והמסקנה, וטעמיה.
קל להשוות, כששם מדובר בחז"ל ופה במפקדי משטרה ושר מפוקפק
קל להאשים ציבור שמצטופף כי צופפו אותו למעבר אחד בלי יכולת להתפזר לשום מקום
ולהזהיר מסכנות בפרט 'אחרי' שקרה האסון בעוד ששנים זה היה האירוע שהכי רבו על הקרדיטים שלו, כשלא הייתה קריסה בתח"צ

והייתי רוצה אבל אכמ"ל.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיג

א הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ עַבְדֵי יי הַלְלוּ אֶת שֵׁם יי:ב יְהִי שֵׁם יי מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:ג מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ מְהֻלָּל שֵׁם יי:ד רָם עַל כָּל גּוֹיִם יי עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ:ה מִי כַּיהוָה אֱלֹהֵינוּ הַמַּגְבִּיהִי לָשָׁבֶת:ו הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:ז מְקִימִי מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן:ח לְהוֹשִׁיבִי עִם נְדִיבִים עִם נְדִיבֵי עַמּוֹ:ט מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה הַלְלוּיָהּ:
נקרא  8  פעמים

לוח מודעות

למעלה