ניקוד "מסכים"?

[געוואלדיג]

איך מנקדים "מָסָךְ" ברבים. בפשטות הייתי מנקד "מְסָכִים". אבל המ' לכאורה אינו מן השורש, כי כך מצאנוהו במקרא שהוא נשאר בקומצו גם בסמיכות, "ואת מָסַךְ פתח וגו'", כמו מן "מַטָּע" - "מַטָּעִים" (והקמ"ץ הוא תמורת הדגש). לפיכך נראה לי מעתה שיש לנקד "מָסָכִים", ועיין ברשב"ם שמות כו, לו ד"ה מסך, טעם אחר לקיום הקמץ, ודימה אותו ל"מגן", לפי זה ראיה מבוררת שיש לנקד כפי שכתבתי, כי כן מנוקד "מָגִנִּים".

 

[לשם שינוי]

אם אני זוכרת נכון משיעורי דקדוק הכ' אמורה להיות דגושה. מָסַכִּים
אבל שוב, זה רק על פי זכרון ישן אז לא לסמוך.

 

[ספירלה]

מנקדים כך:
מְסַכִּים
(השרש הוא ס.כ.כ. ולכן הכ' דגושה, והקמץ של המ' התרחק מהטעם, לכן הפך לשווא)
בהצלחה!!!

 

[מי]

מנקדים כך:
מְסַכִּים
(השרש הוא ס.כ.כ. ולכן הכ' דגושה, והקמץ של המ' התרחק מהטעם, לכן הפך לשווא)
בהצלחה!!!

בטוחה?
נראה לי בכל אופן מָסַכִּים.

 

[ספירלה]

בטוחה?
נראה לי בכל אופן מָסַכִּים.

אני יכולה לבדוק את זה במילון אבן שושן יותר מאוחר

 

[געוואלדיג]

בנוגע לפתח הס' ודגש הכ' אני מסכים (והקמץ ב"מטעים" הוא בגלל העי"ן שאינו מקבל דגש). אולם בנוגע לשורש, שספירלה טוענ/ת שהוא כפול (מָפָל), לא הבאת ראיה, והלוא אפשר שהשרש הוא מחסרי פ"א נו"ן או פ"א יו"ד (מָעָל)?

 

[אפכא מסתברא]

א) מסך אינו במשקל מטע, שכן שרש 'מטע' הוא נטע, ומשקל 'מטע' הוא מַפְעָל (כגון מַאֲמָר) ואין כאן שום תשלום דגש.
ב)שרש 'מסך' הוא סככ, בלי ספק, שכן תפקיד המסך להסתיר (לסוכך) ולא לצקת (נסך), מה עוד שאילו היה מחסרי פ"נ היה צ"ל "מַסָּךְ"; והיכן ראית שרש יסך?
ג) מאחר שבנסמך אין הקמץ תחת המ"ם בטל, הדעת נותנת שבכל הנטיה - גם כשהטעם מתרחק - אין הקמץ בטל.
ד) אם אבן שושן הוא מאן דאמר בעיניך - גם הוא מנקד "מָסַכִּים"

 

[לשם שינוי]

א) מסך אינו במשקל מטע, שכן שרש 'מטע' הוא נטע, ומשקל 'מטע' הוא מַפְעָל (כגון מַאֲמָר) ואין כאן שום תשלום דגש.
ב)שרש 'מסך' הוא סככ, בלי ספק, שכן תפקיד המסך להסתיר (לסוכך) ולא לצקת (נסך), מה עוד שאילו היה מחסרי פ"נ היה צ"ל "מַסָּךְ"; והיכן ראית שרש יסך?
ג) מאחר שבנסמך אין הקמץ תחת המ"ם בטל, הדעת נותנת שבכל הנטיה - גם כשהטעם מתרחק - אין הקמץ בטל.
ד) אם אבן שושן הוא מאן דאמר בעיניך - גם הוא מנקד "מָסַכִּים"

המורה שלי תרווה ממני נחת, מה שהיא לא כל כך הצליחה לרוות בימי הסמינר....
(ככה זה שממלאים אותך ביוצאי דופן, אתה נשאר עם היוצאי דופן בלי לדעת את הכלל )

 

[געוואלדיג]

א) מסך אינו במשקל מטע, שכן שרש 'מטע' הוא נטע, ומשקל 'מטע' הוא מַפְעָל (כגון מַאֲמָר) ואין כאן שום תשלום דגש.
ב)שרש 'מסך' הוא סככ, בלי ספק, שכן תפקיד המסך להסתיר (לסוכך) ולא לצקת (נסך), מה עוד שאילו היה מחסרי פ"נ היה צ"ל "מַסָּךְ"; והיכן ראית שרש יסך?
ג) מאחר שבנסמך אין הקמץ תחת המ"ם בטל, הדעת נותנת שבכל הנטיה - גם כשהטעם מתרחק - אין הקמץ בטל.
ד) אם אבן שושן הוא מאן דאמר בעיניך - גם הוא מנקד "מָסַכִּים"

א) האם אין תשלום דגש לדגש שנולד בהעדר נו"ן או יו"ד?
ב) אכן רגלים לדבר שהוא כפול, ומשמעותו מעידה עליו, אף על פי כן אשמח עם הוכחה יותר מוצקה, כי כבר מצאנו במשמעות אחת שרשים שונים. כמו לדוגמה סב וסבב. ועוד שהרי יש כאן קושי, כי הקמץ של המ"ם ראינו שלא בטל גם בסמיכות, ומה הטעם לכך אם לא משום שהוא תשלום דגש שאינו בטל לעולם.

 

[אפכא מסתברא]

ודאי שיש תשלום דגש לדגש שנולד בהעדר נו"ן, ועתיד וצווי של בניין נפעל יוכיחו (יֵחָשב תמורת יִשָּׁבר - נ' הנפעל חסרה), אולם תשלום דגש הוא רק לפני אותיות גרוניות. למה יבוא תשלום דגש לפני אות שאינה גרונית, אתמהה! יש מספיק קמצים שאינם מתבטלים אף שאינם תשלום דגש.

 

[געוואלדיג]

ודאי שיש תנועה גדולה תמורת דגש אף לפני אותיות המוכשרות לקבל דגש (ואולי אין זה מכונה 'תשלום דגש' אלא 'תמורת דגש). כמו לדוגמה ותֵּקל גבירתה; המֵניח לעמו.
איזה קמצים אינם מתבטלים בסמיכות? אולי יש עוד סיבות, אבל האם מצאת קמץ שאינו מתבטל מבלי סיבה נראית לעין?

 

[אפכא מסתברא]

'ותקל' - השרש הוא קלל ולא נקל. ( הנו"ן של 'נקל' היא נ' הנפעל!)
'המניח' - השרש הוא נוח ויש לו שני מופעים בלשה"ק: האחד ע"ד חסרי ע"ו ומובנו 'מנוחה' (ואין בו דגש כפי שאין דגש בשרש קום - מקים,) והאחד ע"ד חסרי פ"נ ומובנו 'שימה', 'לשים' ואז הוא פתוח במ"ם ודגוש בנו"ן.
דוגמא לקמצים שאינם מתבטלים בהעתק הטעם (לאו דווקא בסמיכות) - גלות - גלותנו, שליש - שלישים. רהיט - רהיטינו. ממון - ממונות. (ויש שבסמיכות יחיד הקמץ הופך לפתח אבל בחלק גדול מהנטיה הוא נשאר למרות התרחקות הטעם, כמו במשקל בעלי מלאכה - דַּיָּן - דַּיָּנֵיהֶם). האם יש סיבה נראית לעין מדוע קמצים אלה אינם מתבטלים?

 

[געוואלדיג]

'ותקל' - השרש הוא קלל ולא נקל. ( הנו"ן של 'נקל' היא נ' הנפעל!)
'המניח' - השרש הוא נוח ויש לו שני מופעים בלשה"ק: האחד ע"ד חסרי ע"ו ומובנו 'מנוחה' (ואין בו דגש כפי שאין דגש בשרש קום - מקים,) והאחד ע"ד חסרי פ"נ ומובנו 'שימה', 'לשים' ואז הוא פתוח במ"ם ודגוש בנו"ן.

לא הבנתי בעבור מה טרחת לגלות את סוד השרשים האלה. לצורך הענין לא משנה מאיזה שורש בא "ותקל". הנון של נקל הוא אכן נ' הנפעל ולא חשבתי אחרת. כאן ישנה תופעה שהיה צריך להיות כאן דגש, ובמקומו בא צר"י באות שלפניו.
"מניח" - אמנם טעיתי בכך שהצגתי מופע זה כדוגמה לקמץ במקום דגש, והאמת שהייתי צריך להסביר בדיוק הפוך: שכשם שיש קמץ תמורת דגש, כמו שראינו אצל "ותקל", כן יש דגש תמורת תנועה גדולה, "מַנּיח", שמשפטו להיות מֵנִיח. זה שיש משמעות אחרת לכל מופע, זה לא הנידון כאן.

 

[געוואלדיג]

דוגמא לקמצים שאינם מתבטלים בהעתק הטעם (לאו דווקא בסמיכות) - גלות - גלותנו, שליש - שלישים. רהיט - רהיטינו. ממון - ממונות. (ויש שבסמיכות יחיד הקמץ הופך לפתח אבל בחלק גדול מהנטיה הוא נשאר למרות התרחקות הטעם, כמו במשקל בעלי מלאכה - דַּיָּן - דַּיָּנֵיהֶם). האם יש סיבה נראית לעין מדוע קמצים אלה אינם מתבטלים?

הינך צודק שבשמות אין טעם לשינויים כגון אלה בין משקל ומשקל. ואמנם רק אם בתוך משקל אחד יש שינוי בין שני מקומות במקרא, אז יש לתור אחר סיבת הדבר. [ולא תמיד מוצאים]. לפיכך אין לראות קושי באי ביטול הקמץ של מסך בסמיכות, כי הלוא יש למצוא לו חבר במקרא, טרם באים להקשות.

 

[אפכא מסתברא]

לא הבנתי בעבור מה טרחת לגלות את סוד השרשים האלה. לצורך הענין לא משנה מאיזה שורש בא "ותקל". הנון של נקל הוא אכן נ' הנפעל ולא חשבתי אחרת. כאן ישנה תופעה שהיה צריך להיות כאן דגש, ובמקומו בא צר"י באות שלפניו.

איזה דגש אמור להיות בקו"ף של "ותקל"? הרי זה בניין קל!
ו"דגש תמורת תנועה גדולה" זה חידוש מרעיש!

 

[געוואלדיג]

עיין באבן עזרא על הפסוק ותקל גבירתה בעיניה, וזה לשונו: "הנח הנעלם אשר בין האות המשרת ואות השרש תחת הדגש הנתון להתבלע אות הכפל והוא מבנין נפעל".
פירושו, שמכיון שבנינו נפעל, על כן משפטו להיות בדגש תמורת הנו"ן, ולפי שדרכו של דגש להכפיל האות הדגושה, ובמקום כפילה זו עשויה להופיע תנועה גדולה באות הקודמת.
דגש תמורת תנועה גדולה הוא חידוש ויוצא דופן, אבל לא כל כך נדיר. עיין ראב"ע שמות יג, יח, שם פירש "וַיַּסֵּב" שהוא מגזרת וַיָּסֶךְ בדלתים, וַיָּגֶל את האבן, והוא מופיע כאן במשקל דגש.