ניקוד המילה "תולדה" בסמיכות.

[לו יצוייר]

תולדת האש- ה-ל' בשוא או הקמץ קיים?

כמו כן, במילה "להניח"- באיזו משמעות יבוא קמץ ב-ה', ובאיזו משמעות פתח ודגש ב-נ'?

תודה לכל העוזרים!

 

[אברהם]

א. לענ"ד צ"ל תּוֹלֶדֶת
ב. בעיקרון כשמדובר בלעזוב, להרפות - לְהָנִיחַ, וכשמדובר ב"לשים משהו דוקא במקום מסויים" - לְהַנִּיחַ, אבל בברכת להניח תפילין יש מחלוקת בזה בין הפוסקים. הבן איש חי סובר בקמץ, וראייתו מהפסוק "לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ"

 

[חיטובים]

א. לענ"ד הל' בשוא והד' בפתח.

 

[אושר]

תולֶדֶת האש (לפי אבן שושן)
לְהַנִּיחַ - לשים
לְהָנִיחַ - לתת מנוחה
וגם ההאשכנזים מברכים להָניח תפלין, בעוד שלהַנּיח תפלין משמע לשומם בארון...

 

[געוואלדיג]

ראיתי מעירים שלפי הדקדוק יש לומר להניח עם פת"ח, כי אין הבדל היכן מניחים אותם, אם על היד והראש ואם בארון. ומה שהוגים בקמץ הוא על פי סוד.

 

[אברהם]

וגם האשכנזים מברכים להָניח תפלין, בעוד שלהַנּיח תפלין משמע לשומם בארון...

לפי רוב הפוסקים מברכים בקמץ - אני זכרתי את דברי הבן איש חי בזה ולכן הבאתי אותו אבל זו גם דעת השו"ע, הרב חיד"א, שו"ע הרב, קצש"ע ועוד ועוד.

אמנם לפי הבאר היטב (שהיה אשכנזי) מברכים להניח בפתח ונו"ן דגושה, וזאת ע"פ הלבוש והלחם חמודות (שגם כידוע היו אשכנזים)
השערי תשובה בסימן כ"ה אות ו' מרחיב קצת בנושא ודוחה דבריו של הבאר היטב ואומר שהלבוש והלחם חמודות כתבו הפוך בדיוק, דהיינו שסברו כשו"ע.

 

[אושר]

לי הסבירו בשעתי (לא 'בשעתו'...) כי מנוחתן של התפלין בהיותן מונחות על ראשו ועל ידו של היהודי, וזו הסיבה לשינוי הניקוד. אולי זה חלק מהסוד.
אני מודה ומתוודה כי איני בקיאה כלל ב'באר היטב' וב'לבוש' (וגם לא בשלישי שהזכרת - איני רואה לפני את הודעתך).

 

[ATUK]

ב. בעיקרון כשמדובר בלעזוב, להרפות - לְהָנִיחַ, וכשמדובר ב"לשים משהו דוקא במקום מסויים" - לְהַנִּיחַ

שני הפעלים חוזרים לאותו השורש: נ.ו.ח. , שניהם בבניין הפעיל, אלא שבמקרה של להַנּיִחַ הניקוד עושה רושם של גזרת הפ"י/נ , כגון נ.פ.ל > לְהַפִּיל או י.צ.ק > לְהַצִּיק* וכו' למרות שייכותו לגזרת הע"ו "הרגילה", כגון ב-לָקוּם > לְהָקִים.

*הדגש שבאות נו"ן הינו תופעת "תשלום דגש" בעקבות אות נעדרת.

דוגמא מהכפולים: פ.ר.ר > לְהָפֵר (הצירי בגלל הרי"ש)
עוד דוגמא מגזרת פ"י י.ק.ר > להוֹקִיר שאינו על פי הדגם דלעיל.

מצד אחד יש מין "בלבול" בבניין הפעיל בגזרות ע"ו/י, פ"י/נ והכפולים, מצד שני רואים גם מין "טישטוש" בין הגזרות ע"ו/י ופ"נ/י.

במקרה של להַנּיח-להָניח מתאפשרת היווצרות הבדל סמנטי בין שתי מלים גם אם הן נובעות מאותו השורש. וזה הודות ל"בלגן" שבכללים.

כן, בסמיכות תּוֹלֶדֶת-