ניקוד המילה "מה"

[אושר]

אברהם, האם "רב מלים" (איזו חוצפה, גם כן רב על ראשנו! אין לי ספק שלפחות בסתר ליבם הם התכוונו לכך...) של האקדמיה מנוקד לפי משוגותיהם העדכניות, כגון מה בקמץ וכיו"ב עיוותים מקוממים?

 

[אברהם]

"רב-מילים" איננו שייך לאקדמיה

לגבי המילה 'מה', עשיתי העתק הדבק מרב מילים.

הסבר מלא למילה מַה מילת שאלה

(בתנאים דקדוקיים שונים גם: מָה, מֶה; האקדמיה קבעה לאחרונה כי המילה תנוקד בקמץ, ללא דגש חזק בראש המילה שאחריה. ברב-מילים נשמר הניקוד המקראי)
1. מילת שאלה המיועדת לברר משהו לא ידוע (לרוב במובן של 'איזה דבר?' 'אילו דברים?').
• מה תרצה לאכול בארוחת הצהריים?
• מה קרה לך היום?
• מה אתה רוצה?

(הקו התחתון הוא הדגשה שלי)

 

[אושר]

"רב-מילים" איננו שייך לאקדמיה

לגבי המילה 'מה', עשיתי העתק הדבק מרב מילים.

הסבר מלא למילה מַה מילת שאלה

(בתנאים דקדוקיים שונים גם: מָה, מֶה; האקדמיה קבעה לאחרונה כי המילה תנוקד בקמץ, ללא דגש חזק בראש המילה שאחריה. ברב-מילים נשמר הניקוד המקראי)
(הקו התחתון הוא הדגשה שלי)

תנוח דעתך שהנחת את דעתי...

 

[געוואלדיג]

[בענין ניקוד מלת "מה": מהבדיקה הפרטית שערכתי עלה לעיני חלוקה זו:
כאשר אינה מחוברת במקף, הניקוד הטבעי הוא בקמ"ץ.
כאשר היא מופיעה לפני תיבות היו היה הוה וכדו' ואין טעם מפסיק ביניהם אזי "מה" מנוקדת בסגו"ל.
כמו כן כאשר היא מופיעה לפני ח' הניקוד הוא סגו"ל (יש יוצאים מן הכלל שיש להם הסבר בפני עצמם).
כאשר התיבה השניה מתחלת באות ע, אם העי"ן קמוץ או בפת"ח או בחטף פת"ח, הניקוד של "מה" הוא סגו"ל. ואם אין העי"ן קמוץ וכו', הניקוד הוא קמ"ץ.
כאשר בראש מלת "מה" מופיעה האות ב' מאותיות השימוש ב,כ,ל,מ, אזי הניקוד הוא סגו"ל, ואם התיבה הבאה מתחלת באותיות גרוניות (ור?), הניקוד משתנה לקמ"ץ.
כאשר בראשה מופיעה אות כ מאותיות השימוש ב,כ,ל,מ, אזי הניקוד הוא סגו"ל או קמ"ץ.
כאשר בראשה מופיעה אות ל מאותיות השימוש ב,כ,ל,מ, אזי הניקוד הוא בדרך כלל קמ"ץ, ולפעמים גם סגו"ל.

כאשר "מה" מחוברת במק"ף לתיבה הבאה, הניקוד הטבעי הוא פת"ח (ואז גם יודגש האות הראשונה של התיבה הבאה).
אם התיבה שאחרי המקף מתחלת באותיות ר' א', אזי הניקוד הוא קמ"ץ חרף המקף (ונראה שכן הוא גם כאשר התיבה השניה מתחלת באות ע' שאינו קמוץ ולא פתוח) .
{אם התיבה השניה מתחלת באותיות ה', והתיבות מוקפים, הניקוד הוא קמ"ץ. אולם אם התיבה השניה היא בעלת תנועה אחת (או שהטעם הוא בתנועה הראשונה?), הניקוד הוא פת"ח}.
אם התיבה השניה מתחלת (באות ח', או) באות ה' והיא מהתיבות "היו" "הוה" "היה" וכדו', או באות ע' קמוץ או פתוח, בכל אלו הניקוד הוא סגו"ל כמו כאשר אין מקף].

 

[אברהם]

גם במקף יכולה לבוא עם קמץ במקרים הבאים:
א. כשהמילה השניה תבוא בה"א הידיעה כמו למשל:
מָה־הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם (בראשית מד, יג)
מָה־הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם (שמות יח, יד)
אך בד"כ לא יהיה מקף במקרה כזה.
ב. אם זכרוני אינו מטעני, בארמית המילה מה יכולה להיות קמוצה אף אם אחריה יש מקף.

חוץ מאשר בתנ"ך לא נוהגים לשים מקף אחרי מה, אך אם ה"מה" הוא נסמך למה שאחריו - הוא יהיה עם פתח והאות שאחריו תהיה דגושה

לגבי האות ח' - לפני חָ (ח' קמוצה) וחֳ הניקוד תמיד יהיה סגול, ולפני שאר הח' - הניקוד בד"כ יהיה פתח אך יש באמת יוצאים מן הכלל

לגבי המילים "היו", "היה" וכו' - לפי הידוע לי זה לא קשור למילים אלא לכך שהאות ה' היא קמוצה ושרשית (ולכן גם "מֶה הָדוּר הוא בגד זה")

 

[אושר]

אחד מכללי הניקוד של "מה" הוא שלפני מלה הפותחת בה"א הידיעה המ' קמוצה.
ברור שיש מספר כללים לקמץ במלה "מה", אבל לנקד אותה באופן גורף בקמץ זה עיוות הכלל המקראי, וזה מרגיז.

 

[אברהם]

אחד מכללי הניקוד של "מה" הוא שלפני מלה הפותחת בה"א הידיעה המ' קמוצה.

נכון, אבל בד"כ לא יהיה מקף.
מה שרציתי להדגיש זה שלמרות המקף, המילה מה תהיה קמוצה.

לגבי המחלוקת מה הניקוד הבסיסי של המילה מה, האם בקמץ או בפתח.
התשובה נעוצה בהגדרת המושג "ניקוד בסיסי".
אם מתייחסים לרוב המופעים כניקוד בסיסי - התשובה תהיה מַה.
אם מתייחסים לצורת הניקוד של המילה כשהיא מופיעה כשלעצמה (לא כנסמך) - התשובה תהיה מָה.

 

[געוואלדיג]

חכם אברהם, הנקודות א' וב' שלך כמדומני שכלולים בתוך דברי, ואיני יודע לאיזה ילפותא יצאו.
גם איני יודע מהיכן לקחת שלפני הח' יבוא פת"ח, האם מצאת דוגמא שבו יש פת"ח בלעדי מקף?
השגתך בענין הה"א אינה מובנת, הלוא הוה אינו בקמ"ץ. ומהיכן הסקת שכך מנקדים "מה הדור"?

ר' אושר הכלל הזה תקף לא רק לפני ה"א הידיעה אלא לפני כל ה"א. מלבד בה"א עם טעם ומקף, כפי שכתבתי.

 

[אושר]

ר' אושר הכלל הזה תקף לא רק לפני ה"א הידיעה אלא לפני כל ה"א. מלבד בה"א עם טעם ומקף, כפי שכתבתי.

זה מעניין מאוד - בדקתי ומצאתי כי כדבריך כן הוא פרט לשני יוצאים מן הכלל בזכריה א, ט וכן ד, ה: "מָה-המה אלה" (מקף וטעם בה"א) - היכן ראית כלל זה?
(לגבי הר' - איננו רפורמים רח"ל, אלא אם כן התכוונת לקיצור של רעבעצין...)

 

[געוואלדיג]

אז כנראה שהכלל שאני משער אותו יצטרך להצטמצם ומעתה אינו חל במקום שהתיבה השניה מוטעמת בתנועתה הראשונה, והוא חל רק על מלים קצרים כ"הוא" ו"היא".
לא זכור לי אם ראיתי כללי מלת "מה" אלה בעבר, בטח לא ראיתי את כולם ואני רק משערם. את כנראה מתכוונת לשאול מהיכן לקחתי את כלי השיפוט לדון על פי תנועות קצרות וארוכות ועל פי האותיות השונות וההבדל שבין מופע עם מקף לבין מופע בלעדיה. התשובה היא כי כך ראיתי שהמדקדקים משערים ומודדים על פי מדות אלה.

[לא התכוונתי ל'רעבעצין' ובטח לא ל'רבה' של רפורמים (ובטוחני שאין את חושדת בי ברעיונות עועים כגון זו), אלא ל'רבנית' מן המנין].

 

[אברהם]

לגבי הכלל של מה לפני הָ' שרשית תהיה קמוצה, קראתי את זה היכן שהוא.
לגבי האות ח' - התכוונתי באופן כללי כשלא שמים מקף ולאו דוקא בתנ"ך

 

[געוואלדיג]

לאו דוקא בקמ"ץ, מה הועיל פסל כי פסלו (חבקוק ב, יח).

 

[agav]

בכללי, ניקוד 'מה' כניקוד ה' הידיעה על כל סדרי התשלומים.

 

[אושר]

בכללי, ניקוד 'מה' כניקוד ה' הידיעה על כל סדרי התשלומים.

כך למדנו בסמינר, אבל קראי היטב את ההודעות הקודמות ותופתעי, כמוני, לגלות כי הכלל המקראי שונה במקצת לגבי ה"א.

 

[אפכא מסתברא]

מה שלומדים כיום בסמינרים רחוק מרחק רב (כמטחווי הרבה קשתות...) מהדקדוק המקראי, וגם במה שלמדו לפני 30 ו-40 שנה היו הרבה "עיגולי פינות" לעומת האמת הצרופה.

 

[חיטובים]

מתוך מילון העברית המקראית של קדרי (לא להבהל מהמחיר. קניתי בשבוע הספר).