דניאל גופזר
משתמש סופר מקצוען
זמן מסיכות.
בֵּין גַּל לְגַל
הָרְחוֹבוֹת לוֹבְשִׁים תַּחְפֹּשֶׂת.
מַעֲטֶה שֶׁל נוֹרְמָלִיּוּת,
שִׁגְרַת חַיִּים.
כַּנִּרְאֶה, גַּם הֵם מִתְגַּעְגְּעִים לְפַעַם שֶׁהָיָה
שֶׁהֵם רָאוּ יוֹתֵר חִיּוּכִים
וּפָחוֹת עֵינַיִם,
וְזוּג שׁוֹטְרִים מְפַטְרֵל
(וּבָעִיר הַזּוֹ, יֵשׁ יוֹתֵר שׁוֹטְרִים מִבְּנֵי אָדָם)
לֹא הִקְפִּיץ לְכֻלָּם אֶת הַלֵּב
לְהַעֲלוֹת אֶת הַמַּסֵּכָה בִּתְנוּעָה אוֹטוֹמָטִית עַל הָאַף.
וַאֲנִי,
שֶׁקְּצָת מִתְגַּעְגֵּעַ לְיָמִים בְּלִי סֵדֶר א'
וְסֵדֶר ב',
מוֹצֵא עַצְמִי מְשַׁוֵּעַ
לִקְצָת סֶגֶר ג'.
אינטימיות.
אֲנִי מִתְרַפֵּק עַל הַתְּפִלָּה
כְּמוֹ חִבּוּק,
עִם חָבֵר קָרוֹב
שֶׁבָּא מֵרָחוֹק.
שֶׁאֵין דִּבְרֵי נִימוּסִין
וְאֵין אֶת מְבוּכַת הַגִּשּׁוּשׁ.
אֶלָּא יָשָׁר חוֹזְרִים לַנְּקֻדָּה שֶׁבָּהּ עֲצַרְתֶּם,
לַנְּקֻדָּה שֶׁמִּמֶּנָּה הַכֹּל.
על הארץ מתחת, אין עוד.
בַּחֻפָּה שֶׁל מוֹטִי וְאֶפְרָת.
נִזְכַּרְתִּי בְּעַצְמִי אָז,
עוֹמֵד נִרְגָּשׁ, וּמְצַפֶּה,
וְנִזְכַּרְתִּי בְּכָל הַמִּלִּים הַיָּפוֹת
וְזָכוּ, שְׁכִינָה בֵּינְהֵם,
וּבַלְּבָבוֹת הַטְּהוֹרִים שֶׁחִשְּׁבוּ לְהִתְפַּקֵּעַ.
קֹדֶם שֶׁהָיוּ עָלַי
הַבַּיִת הַחַשְׁמַל וְהַמַּיִם,
וְקֹדֶם שֶׁרֹאשׁ חֹדֶשׁ
נִדְחַק מִפְּנֵי הָעֲשִׂירִי לְלוֹעֲזָם.
אָמַרְתִּי, אֵין זֶה בֵּית אֱלוֹקִים
וְהֵיכָן שַׁעַר הַשָּׁמַיִם?
אַחַר כָּךְ,
נִמְלַכְתִּי בִּרְצוֹנוֹ שֶׁל מֶלֶךְ,
וְזֶהוּ רְצוֹנוֹ.
רְצוֹנוֹ, בְּכִיּוֹר עָמוּס לַעֲיֵפָה,
רְצוֹנוֹ, שֶׁאֶעֱצֹר חוּץ לְפֶתַח הַבַּיִת
אֶנְשֹׁם רֶגַע,
וְאֶכָּנֵס בְּחִיּוּךְ.
הַחִיּוּךְ הַזֶּה,
הוּא הַשְּׁכִינָה שֶׁלָּנוּ.
נערך לאחרונה ב: