מידע שימושי נטפי דמע על הרב ישעיהו הבר זצ"ל

למען דעת

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
עימוד ספרים


הלב ממאן להאמין, המקלדת מתקשה להגות מילים אלו: הרב ישעיהו הבר זכר צדיק לברכה.
האיש שכל כולו היה חיות, כל כולו היה 'מתנת חיים', כל כולו היה 'חיים של תורה', כל כולו היה לתת חיים לאחרים, האיש הזה, שכל כולו שופע חום ורוגע, כל כולו מעודד ומדריך, מנווט ומורה דרך, כבר אינו בינינו לדאבונינו.
לא מדובר רק באבל פרטי של המשפחה ומכריו הברים, מדובר כאן באבל של כלל ישראל, הרי מדובר ב'אבא לשמונה מאות', תחת ידיו האמונות, הדריך, ניווט, והוציא לפועל, שמונה מאות השתלות כלייה!!! במשך עשור. כאשר בשנתיים האחרונות היה הממוצע 130 השתלות בכל שנה, מדובר במספר לא יאומן, מאחורי כל השתלה עומדת פרוצדורה שלימה, ספיקות והתחבטויות, בדיקות מבדיקות שונות, והרב הבר זצ"ל עומד מאחורי כל תורם ומאחורי כל מושתל, מדריך מה לעשות, מנווט איך להתקדם, מקפיד מאד שלא ללחוץ על התורם ומשפחתו, ובתווך מנסה לעודד את המושתל ומשפחתו, עומד בצד ומנסה לעזור ככל יכולתו והרבה מעבר ליכולתו.
כמה חכמה ותבונה היה באיש הזה, ראינו עליו שהוא לא באמת חי ונהנה מהפרסומת שהוא זוכה בה, הוא סיפר לי שבתחילת הדרך כשיצא עם הפרסומים ההמוניים על תרומת כליה, הוא ביקש שלא לפרסם את שמו וקל וחומר לא את תמונתו, זה היה זר לרוחו ולנפשו, נפש צנועה שאינה אוהבת את ההילה והפרסום, אך אנשי הפרסום אמרו לו שלמען חולי הכלייה הוא מוכרח להתפרסם, כי אנשים לא יתרמו כלייה לארגון שהעומד בראשו נשאר באנונימיות. רק עקב הוראת מומחי הפרסום עשה זאת בקושי רב. הוא סיפר לי שלאחר שיצאו העלונים הראשונים ובו התנוססה תמונתו, הבן שלו התקשר ואומר לו: אבא, ראיתי אנשים דורכים עליך ברחובות, התמונה שלך מתנוססת על העלונים ואנשים דורכים עליך. אך האבא היקר השיב לו: בני יקירי, עבורי זה קשה יותר ממך, אך, אני מסכים שידרכו עלי - העיקר כדי להציל עוד חולה שיקבל תרומה בזכות זאת.
גם כשהארגון שלו התפתח למימדים גדולים יותר, כשדיברו עם הרב הבר זצ"ל, לא הרגישו שמדברים עם אדם שעומד בראש מערך כה גדול ואיש עם זכויות כה כבירות, הוא נתן תחושה שהוא רק בורג במערכת. השתתפתי בשבת התורמים שהתקיים אך לפני כמה חודשים, נאספו מאות אנשים מכל הארץ ומכל הגוונים, הרב הבר זצ"ל ומשפחתו נמצאים יחד עם הציבור, אך הם ממש לא במרכז, הם נותנים לאחרים את הבמה, הם מבקשים לברוח מאימת הפרסום וההילה.
הסיבה המרכזית לצניעות מופלאה זו, הוא ההכרה והידיעה שלו, שהוא רק שליח של החולים שמבקשים להירפא, זה לא משהו אישי שלו, הקריירה האישית של הרב זצ"ל הוא בלימוד בישיבה עם הבחורים, אך בפעילות של ארגון מתנת חיים שיזם במו ידיו, הוא הרגיש רק כשליח של החולים, ולכן הוא בז לכל הפרסום והשליטה. רק בהכרה וצניעות זו, הצליח ליזום ארגון כה גדול וענק, רק בצניעות מופלאה זו הצליח להיכנס ללבם של התורמים, של הרופאים, ושל מקבלי ההחלטות בכל מקום שהוא. כולם הרגישו שלפניהם נמצא איש עם לב שפועל בשליחות עבור החולים כאשר הוא לא ייהנה כלל מההתפתחות של הארגון. נפעמתי לדבר עם המנתח בהדסה עבד חליילה אשר לא נמנה על בני עמינו, והוא דיבר על הרב הבר זצ"ל כמי שהוא המורה דרך שלו, סיפר לי שהזמין אותו לסוכה שלו בחג הסוכות, איש של השראה עבור כל מכריו.
לא יאומן על סדר היום הפעיל שעסק מידי יום ביומו, לא היה לו דקת מנוחה, כשהגיע לבקר אותי בשעות הערב יום למחרת הניתוח שעברתי, הוא הגיע אלי בבית החולים בהדסה כאשר כבר הספיק באותו יום לבקר בשני מרכזים רפואיים במרכז הארץ שגם שם נערכו ניתוחי השתלה, במסדרונות בית החולים הארוכים הוא נסע עם קלנועית קטנה עקב היותו נכה, אך האנרגיות שלו היו בלתי מוגבלות, גם אחרי יום מפרך כזה, הוא סיפר שמבית החולים הדסה הוא נוסע מיידית לישיבה בהר נוף להשתתף בלימוד סדר ג'!!!
הרב הבר מחייב את כולנו. אם אדם נכה ומוגבל, חולה ובעל עבר רפואי, הצליח לפעול ולצאת במיזם כה ענק, הרי זה מחייב אותנו כל אחד ואחד, להתקדם עוד קצת במישור האישי, לעזור לאחרים, לא להרפות, להמשיך להתקדם עוד צעד ועוד צעד - עד שנגיע ליעד. עלינו ללמוד מהנחישות שלו, להזיז את כל המניעים האישיים, ולהתמקד במטרה. כל אחד בתחום שלו, יכול וחייב להתקדם!!!.
אין לנו הרהורים על גזירה נוראה זו, כמו שאמרנו היום בהלל 'מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעיננו', אך בפטירתו של אדם גדול זה, עלינו מוטלת החובה והזכות להמשיך בפעליו הגדולים, כאשר הוא הרים את הדגל והנס, ועתה יש להמשיך בכוחות משותפים בפעולותיו הכבירים, הרב הבר זצ"ל הציב לעצמו יעד כביר, ולדאבון לב לא זכה לראות בקיום היעד, והוא: לחסל את רשימת ההמתנה.
הרב הבר מצטרף לגדולים מבני עמינו, שכבר אינם עמנו, אך המיזמים שהקימו קיימים עד עתה, כמו שרבי מאיר שפירא מלובלין ייסד את הדף היומי, ועד עתה הכל פועל מכוחו, כן הרב הבר זצ"ל הקים את ארגון מתנת חיים, והמיזם שלו עומד להתעצם ולגדול עד שיצליחו לעמוד ביעד שהציב לחסל את רשימת ההמתנה.
השי"ת יעזור שהמשפחה החשובה, אשתו החשובה והילדים שיחיו, וכל העומדים מאחורי הארגון היקר, יזכו להמשיך בפעליו הרבים, ונזכה במהרה לגאולת עולמים ובתחיית המתים אמן ואמן.
הכותב בדמע
דוד בריזל
תורם כלייה​
 

למען דעת

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
אחר לילה של דמע ובכי בלתי פוסקות אחר שומעי את הבשורה הקשה לי אישית ולכל עם ישראל וכמובן לכל חולי הכליות והתורמים והנתרמים שקיבלו חיים חדשים בזכותו הענקית, אין בפי מילים לנחמכם ולנחם את עצמי, היה אחד הקרובים לליבי כ"כ ואתמול התגלה לי זאת כאשר ליבי נקרע בתוכי אולי בכל זאת לא עשינו מספיק ולא התפללנו מספיק, כל הזמן שאני נזכר בתקופת תרומת כלייתי לפני ארבע וחצי שנים אני רואה את דמותו הנפלאה הקורנת מאושר על שזוכה להביא חיים לעוד יהודי שאינו מכיר זו היה משוש חייו, כל התקופה הייתי איתו רק בקשר טלפוני כל העת ולפעמים אף הרגשתי שאולי אני מגזים בתדירות השיחות אך הרב מצידו כאילו העולם נעצר דום עקב תרומת כליתי ענה התעניין עודד ברוח נדיבה ובאצילות אין סופית כאילו אני בנו יחידו, פעם ראשונה שנפגשתי איתו היה למחרת הניתוח בהדסה עין כרם הוא הגיע מלווה עם הרבנית שתבדל לחיים טובים וארוכים - אה איזה השראת שמחה הביאו אתם לעודדני ואת אשתי על המעשה נאצל זה, ומאז נפשי קשורה בנפשו כל עת מצוא שהייתי מדבר איתו וכככל שהתרבו התרומות היה נראה שיש לו יותר ויותר זמן כביכול לשוחח ולעודד ולהמריץ והעיקר לתת חיים כפשוטו ממש.
נעשה בכל בס"ד לעילוי נשמתו הטהורה והמזוככת וכמובן שהעיקר להתחזק באמונה בבורא עולם שאין אנו מבינים כלל את מהלכיו "כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי זועק הנביא" עם כל הקושי והצער של כולנו זאת תפקידינו, וכן נשתדל ביתר שאת ועוז להתחזק בברכת אשר יצר לעילוי נשמתו שכן לא אשכח שבסעודת הודיה שלי ושל נתרמי הוא הלהיב את הציבור במעשה נפלא על ברכה זו מנתרם כליה שאינו שומר תורה ומצוות ומאז בכל ברכה כוונתי להודות לבורא עולם על כל רגע שאני חי ונושם עם כליה אחת שמחה ובריאה ומעתה ביתר שאת ועוז.
המקום אב הרחמן ינחם אתכם בנחמת ציון וירושלים - כי מאיתו לא תצא הרעות - ויאמר לצרותינו די שנזכה לראות חסדים גלויים כמאמר הכתוב "הראני ד' חסדך" וימלא את אסמיכם כח אחר השבר הגדול להמשיך במפעלותיו הנצורות ואת מסכת חייו הנפלאים.
החותם וכותב בדמע
שלמה צבי ברלוביץ מבית שמש​
 

למען דעת

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
בס"ד





באין מילים!





"ראשי חודשים לעמך נתת זמן כפרה לכל תולדתם.

בהיותם מקרבים לפניך ,, ושעיר עזים לכפר בעדם"


בין מות שני בני אהרן, לאישה כי תזריע וילדה.

בין בכי על מוות, לתחייה.

בר"ח, העוצר אבלות ספירה,

התערבב ה השמחה בהסתלקות צדיקא

קרבן צבור עלה למרומים, להיות כפרה לשה כנוסה בבתים.

איש אשכולות ורב פעלים, אשר העמיד תלמידים רבים.

מה היא נתינה- לימד לרבים, מסר נפשו וגופו להצלת חיים.

זיכה חולים במתנת חיים, ובריאים להיות בגופם נשמות מצילים.

בעת צרה המלאה רחמים, שעה מבן אהוב משמים דורשים.

נסתלק עלה לשמי מרומים, דמות מקדשת שמים ברבים.

עת פה חסום נקיים ויידום, כוח האחדות שהשריש נרתום.

לתקן חטא קדמונים, שכבוד זה בזה לא היו נוהגים.

בטהרת הספירה נהפך אוהבים, בסולם הספירות שהאדם מקדשים.

נשפר מעשנו לקראת קבלת תורה ממרומים, נכבד זה לזה גם שאנו חולקים.

אני י - י רופאך נתבשר ממרומים, נכפר בכך שבדד יושבים ופה מכסים.

ישמיענו סלחתי, ונראה בבניין המקדש, אשר באש ירד תמורת בקרבי אקדש.

פסח שני נקיים כדינו, יעשה ככל חוקתו ומאמרו.

נחזה בתקומת יושני עפר, קרבן העומר נקריב בהר.

אור חדש על ציון יאיר, את העולם כולו בטוהר שכינה יצהיר.

שור הבר בסוכת עור לוויתן, יאכלו עם הסמוך על אב איתן.

זכות אבות אימהות והשבטים, יעמוד לנו בצוק העיתים.

יכלו שעיר וחותנו וכל הרשעים, יתקדש שמך בקבוץ פזורים.

יהפוך האבל לשמחה וששון, קול חתן וכלה ישמע ברון.

לא יאמר לנו עוד אישה עזובה, אלא בת כנוסה שחפצי-בה.

יקראו כל יושבי תבל שהשמים כסאו, והארץ היא הדום רגלו.

כל הנברא יקרא בשם א-ל-ו- ה-י-ם, ובא לציון גואל ועלו לציון מושיעים.

יעקב קוגל
 

למען דעת

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
זכיתי לגור באלון שבות, במחיצתם של הרבה הרבה אנשים טובים וגדולים. זכיתי לעבוד הרבה הרבה שנים בישיבת הר עציון. להתחנך על ידי רבנים משכמם ומעלה - הרב אהרן ליכטנשטיין ז"ל והרב יהודה עמיטל ז"ל. למדתי המון מהם. מצורת דיבור שלהם. מפתיחותם לאחרים. מיכולתם להקשיב. לשמוע את קול הבכי של התינוק.

ככה היה גם הרב הבר - שמע את קול הבכי ופעל, תמיד בצניעות ובחמלה, אך בעקשנות למען הזולת. זכיתי להכיר אותו ולהתחנך דרכו. יהי זכרו ברוך.

-דבורה ברקוביץ, אלון שבות, תורמת משנת 2012
 

למען דעת

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
בחלוף חצי יממה מהיוודע הבשורה הקשה, עלה בדעתי לשתף את החברים כולם במה שעובר בראשי בשעות האחרונות.
לשברון הלב על לכתו של מתווה דרכנו הצטרפו הצביטות בלב על כך שאיננו יכולים ללוותו בדרכו האחרונה מקרוב, כנראה שגם לא נוכל להגיע לנחם מקרוב את המשפחה הרוממה.
הרגש השורף הזה העלה בי זכרונות מלפני שנתיים וחצי, במהלך תקופת ההמתנה שלי לתרומה, החלה החקירה הזכורה לשמצה. כשתרומתי אושרה ובמהלך ההכנה לניתוח התרומה, הרב לא יכול היה לשוחח איתי בגלל הגבלות המשטרה, ובמקומו התקשרה אלי הרבנית שתחיה (יתן לה בורא עולם כוחות להתמודד עם השבר). גם אחרי התרומה הרב קיבל אישור להגיע לבקרני מכיון שהביקור הוסרט לצורך תחקיר "המקור", הרב לא יכול היה להגיע לביילינסון (לאכזבתם של מושתלים ששכבו שם ורצו לפוגשו) אלא פגשתיו בשניידר, שיחתנו נערכה בליווי צמוד של עו"ד ועוד הגבלות וקשיים שונים.
למרות כל הקשיים, ההגבלות, החקירות, העלילה הכבדה שיושבת על הכתף, הרב לא הסיר את חיוכו, טוב לבו נשפך ממנו באופן מעורר השתאות, עלינו יחד לבקר את המושתלת והרב נתן את כל לבו למשפחתה כאילו לא רובצת על כתפו דאגה גדולה.
הרגעים המבלבלים האלה בבית החולים ועוצמת רוחו של הרב, גרמו לי להבין שעל אף שהחיים מזמנים לנו תקופות שבהם הכל שחור, אנשים גדולים לא מאבדים את רוחם בזמן כזה, אלא מנצלים את הקושי כדי להיטיב לאחרים ולעולם.
את התובנה הזאת אני רוצה לשתף איתכם היום, כאשר עולמנו חשך בעדנו ואפילו את האפשרות להיפרד, ללוות ולנחם (בסגירת מעגל עצובה, היא היתה שליחתו לדבר איתי כשזה נמנע ממנו, עכשיו נמנע מאיתנו לנחם אותה) אין לנו בשל הגבלות שמונעות מאיתנו ומחייבות לשמור על מרחק. ברגעים קשים אלו נבטיח כולנו לא לשקוע בעצמנו אלא ללמוד מדרכו של הרב, להמשיך במלאכת הקודש ולחפש איך אפשר להיטיב לעולם, יהיה זה לזכותו.

אהרן שפיץ​
 

למען דעת

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
הקדמה:
הרב הבר, זכר צדיק לברכה, עבר בשנת תשס"ז תקופה קשה של טיפולי דיאליזה מתישים. באותו זמן פגש הרב במרפאת הדיאליזה את פנחס, בחור צעיר למשפחה שכולה שאיבדה את בנה הבכור בעת שירותו הצבאי. פנחס, האח הצעיר, נזקק להשתלת כליה בדחיפות, אך בהעדר תורם מתאים ובאין גוף רשמי או מסגרת שאליהם אפשר לפנות בבקשת עזרה, התעכבה השתלתו של פנחס וגופו לא עמד לו עוד. לאחר תקופה המלווה בייסורים פיזיים ונפשיים קשים שלו ושל בני משפחתו נפטר פנחס והותיר את הוריו שיח' ללא שני בנים.
הסיפור הנורא – שלצערנו כמוהו ארע יותר מדי בשנים האחרונות – המחיש את הצורך החיוני בהקמת מערכת שאליה יוכלו החולים לפנות בעת מצוקתם. כך למעשה נוסד ארגון מתנת חיים.
את הדברים הבאים כתב אביו של פנחס ז"ל


בסד
למשפחת הרב הבר לרחל הרבנית והילדים שיחיו ולכל המשפחה המורחבת
דודי ירד לגנו ללקוט שושנים,חשבנו שדודי יסתפק במתנת חיים שייסדתם את והרב,שנתנה חיים ל 800 חולים,אך בהסתמך על מאמר הגאולה של הרמח"ל,אנחנו בזמן "הפקידה",
ואם אעיז להבין דבריו הקדושים אחזור על מה שאמרתי בזמנו הן בבן הראשון יאיר נסים הי"ד והן בבן השני חבירו של הרב בנפש, שהחשבון בעת הזאת הוא לא פרטי,אלא בורא עולם עם כנסת ישראל,לא עת שכר ועונש,אנחנו בתום סיום הגלות אין לנו הבנה באופי הגאולה האחרונה,
מבחינתנו נחמתינו שצדיקים במיתתם הם חיים
והרב הסתלק למעלה בספירת העומר חסד שבתפארת,חסד מידתו של אברהם אבינו ע"ה
תפארת מידתו של יעקב אבינו ע"ה
הכוללת כלל ישראל,ואלו גם תכונותיו של הרב
ראיית כלל ישראל על כל גווניה וחסד של אמת ללא תמורה
על אברהם אבינו נאמר לך לך,ואכן כבוד הרב
מימש זאת בכל עצמותיו לכתת רגליו מחולה לחולה,מתורם לתורם מדן ועד אילת
ושומעו נשמע בכל העמים ובכל התפוצות,
אכן היום כשהתעטפתי בטלית אמרתי בבכי
"מה יקר חסדיך אלוקים ,ובני אדם בצל כנפיך
יחסיון,ירוין מדן ביתך ונחל עדיין לשקם,
כי עמך מקור חיים באורך נראה אור".
ובהלל כיוונתי היום עם משמעות חיה
"יקר בעיני ה' המוותה לחסידיו",
כל עם ישראל מתאבלים על אובדן הרב הצדיק
שחיצוניותו היתה כפנימיותו,פשטות וביטול עצמי
אוהב כל אדם ומוקיר מעומק הלב תרומת התורמים,
הרב דיבר על חברותא עם פינחס יוסף בעל היסורים בחייו,ועתה הם חברותא בארץ החיים
בגאולה הקרובה ובנחמה שהרב ממשיך לחיות
בגן עדן עליון וארץ תחתונה,
הלואי ונזכה להתקרב במעט לגודל אישיותו של הרב
אוהבים אתכם ואת כל התורמים ואבלים יחד אתכם בהסתלקותו למרומים של הרב אברהם ישעיה בן הדסה,בגן עדן עליון מנוחתו
יעקב,מיכל,תהילה,אביטל,קרן ,חתנים וכל משפחת תורגמן
 

למען דעת

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
לכל אחי ואחיותי המתאבלים ביחד-

למי שרוצה להבין קצת הענין שמיתת צדיקים מכפרת על הדור- יש לעיין בדרך ה'
חלק ב פרק ג אות ח.
צריכים לדעת, שאם אנחנו סופרים מאות אנשים שהרב הציל בחייו, יתכן מאד
שהוא הציל אלפים במיתתו.

החותם בלב נשבר
עקיבא דוד קאלשין
 

יהודית ק

משתמש מקצוען
הפקות ואירועים
אתמול הלכתי לישון עם דמעות בעיניים, הרב הבר נפטר, הרב שעזר לחולי דיאליזה להשתחרר מהסבל הנוראי
הזה, מי כמוני יודעת עד כמה זה קשה להיות חולה כליות, נזכרתי בך אבי היקר, כמה סבלת, מרוב כאבים היית שר
ואני לא הבנתי מה הקשר בין ההתכווצויות ברגליים לכליות? אבל יש קשר כי הזרימת דם לא טובה, ועוד כמה דברים שאין לי חשק להיזכר בהם, עברת דיאליזה 4 פעמים בשבוע!!! ואף פעם לא התלוננת, עברת ניתוחים בשביל לפתוח וריד כדי שתוכל להתחבר למכונה, ושהוא נסתם, פתחו ביד אחרת, והיו זמנים שנאלצו "לפתוח" במקומות נוספים, לילדים הקטנים שבבית היית אומר שאתה הולך לבקר את "דודה עליזה" כדי שלא יידעו, וילחצו שאבא החזק שלהם חולה, חולה מאד, ופעם אחת התלוצצת שזו "דודה" שאתה מאד אוהב מרוב שהיא מוצצת לך את הדם, שאתה הלכת אבא, ארגון "מתנת חיים" עוד לא הוקם, וכמה התרגשתי שראיתי את הפרסומות שלהם, מקנאה בך הרב הבר על שזכית להציל 800 עולמות! 800? זה מספר עצום! להציל יהודי אחד זה המון! אז 800? וזה לא רק ה800 מושתלים, זה הרבה יותר! זה המשפחה שלהם, השכנים, החברים, אולי גם תלמידים, מכמה אנשים חסכת כאב לב? גש הרב הבר לכסא הכבוד, ובקש מריבונו של עולם שיאמר למשחית הרף!!!
איבדנו כבר יותר מדי במגיפה הנוראית הזו, בקש שיפתחו לנו את בתי הכנסת והישיבות, שקול התורה יישמע ויהדהד, שהאמן יהא שמיא רבא יישמע ברוב עם, יש לך זכות לבקש, כמה ילדים הצלת מיתמות, לא אשכח שאחי הקטן הגיע אלי "בשבעה" ובכה, שהחברים אמרו לו שהוא יתום, הוא לא הבין למה צריך לקרוא לזה כך, הוא צעק לא מספיק שאבא שלי נפטר אז אני גם יתום?? הוא היה רק בן 6, וקשור כ"כ לאבא, מעריצה את מאות התורמים שנתנו בזכותך, בהכוונתך, בעידודך, המלץ עלינו טוב בשמיים, שלא נשמע עוד על חולים ונפטרים, ויתומים נוספים, כי כשל כח הסבל, יהי זכרך ברוך.
 

גלבוע

משתמש סופר מקצוען
קיבלתי, לא מכירה את הכותב:

הרב מנחם נאבת, על הרב הבר זצ"ל:

הלילה התבשרנו בארץ בכאב על לכתו מעמנו של הרב ישעיהו הבר זצ"ל יו"ר עמותת מתנת חיים, איש שהיה מוקדש לחסד, לעזרה, לנתינה ולאהבת הזולת.

בשביל הציבור הוא היה יו"ר עמותת מתנת חיים, אבל בשבילי הוא היה ידיד קרוב, אח, ומורה, ובעיקר אישיות מקסימה. הרב הבר לימד אותי בישיבה קטנה, היה מחנך שלי, וידיד טוב וקרוב שלי. אני יכול לומר אף שהוא היה המחנך שהייתי קרוב אליו מבחינה אישית יותר מכל מחנך אחר שהיה לי בחיים. אני רוצה לומר בכמה מילים מדוע.

הרב הבר היה אדם צדיק. פשוט צדיק. טוב לב באופן נדיר, חייכן בלתי נלאה, מעולם לא ראיתיו כועס או צועק, מלא בנועם, בטוּב, בחסד, מלא באהבה לזולת, ברגישות לזולת. הייתה לו רגישות ייחודית לתלמידים שלו, הוא היה מתעניין בחייהם, דואג לבעיות הקטנות שלהם, קשוב למצוקות שלהם, היית יכול לנהל איתו שיחות נפש ארוכות והוא היה כאן, הוא היה מקשיב בסבלנות למתבגרים הצעירים עם הסיפורים הארוכים שלהם ללא לאות, כאילו זה סיפור שלו. כל הזמן היה מחייך, עדין נפש, אוהב, עוזר בחשאי לכל אחד שצריך את עזרתו. ספוג בקשב ובהבנה לתלמידיו ומלא עד אפס מקום ברצון לעזור ולתת. (ואני חייב לומר שאני גם חייב לו תודה אישית על עזרה גדולה שהוא העניק לי מתוך רגישות).

הרבה אנשים לא יודעים, אבל הוא היה תלמיד חכם, ובעיקר, הוא היה אדם שהשתוקק לתורה כל חייו, אדם שהיה מסתער על הגמרא וגומע אותה כמו הייתה הממתק שלו. נועם המידות שלו ואצילות הנפש שלו הקרינו על כל לימודו. הקשר שלו עם הלימוד היה אותו סוג קשר שהיה לו עם בני אדם. קשר של חיוך, השתוקקות, אהבה, ואפילו חסד. תורת חסד. הוא היה מתענג על הגמרא, מוצא בה את הדבש שלו.

והדבש שלו זלג מכל מקום. לימים, בעקבות חוויה קשה שהוא עבר, כאשר הוא התמוטט וכליותיו הפסיקו לתפקד, הוא החליט שהחוויה האישית הזאת צריכה להקרין הלאה. תורת החסד שהייתה משוכה עליו יום ולילה אמרה לו שהחוויה שהוא חווה אינה חוויה פרטית שלו אלא חוויה של הרבה אחרים. ומיד הוא תרגם את זה לאלטרואיזם ולמחשבה על חיים של אחרים. תורת החסד הזו באה לידי ביטוי בארגון שהוא הקים, הוא דאג למאות אנשים הזקוקים לכליה, מתוך רצון פשוט לעשות טוב, לעשות חסד, לתת, להעניק, להחזיר את החיוך על פניהם של אנשים. הוא עזר לכל אדם, ללא הבדל דת גזע ומין, כל אדם היה לו צלם אלוהים, אישיות מלאה וחייכנית.

תורת החסד שלו הייתה מופע של קידוש השם. כשאנשים היו רואים אותו היו אומרים: אשרי אביו שלימדו תורה! התורה הקרינה מתוכו את כל תכונות הנפש האצילות שהיא יודעת להעניק, את כל יכולות העזרה, החסד, הדאגה לזולת, האהבה לאחר, ושמירת הנפש שהיא אוצרת בתוכה. הוא שפע את כל זה כאילו לא חסר לו אף פעם. כאילו כל נתינה, כל עזרה שהוא עוזר לזולת, רק נותנת לו עוד ועוד טעם לחיים, עוד דבש, עוד מתיקות.

תורת חיים ותורת חסד. אדם שהתורה שלו היא האישיות שלו, התורה במובנה כמידות טובות, כחסד, כדאגה לזולת, כאושר בקיום מצוות, וכל זה מתוך מצוקות אישיות לא פשוטות שהוא עצמו חווה.

פעמים רבות אנו מתדיינים על מטרות התורה, על משמעויותיה, על סיפור האמונה. אבל כשרואים אנשים כאלה הם מחליפים את התשובות. התורה דיברה מתוך אישיותם, ה"קצות החושן" שהוא למד בא לידי ביטוי בחיי החסד והתשוקה לאחר ולמצוקותיו שהוא ניהל.

ווי להאי שופרא דאזיל בארעא. הקב"ה לוקח מאיתנו את הטובים, נוטל מעמנו את האנשים שאנו זקוקים להם, האנשים שהעשירו את עולמנו, אנשים שבשבילם נברא העולם, ובאופן כואב, דווקא את אלה שהרבו חיים בעולם הכריע המוות חסר הרחמים הזה. אולי כדי שנחשוב מה חסר לנו.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים ומעשיו יהיו זכרו. טוב שם משמן טוב ויום המוות מיום היוולדו. ושה' יאמר לצרותנו די, ובאמת, די, די כבר, ומחה ה' דמעה מעל כל פנים.
 

למען דעת

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
עימוד ספרים
א' ר"ח אייר, ערב שבת קודש 'תזריע מצורע'

'כולו הפך לבן טהור הוא'

זה הפסוק שעומד לנגד עיני בזמן שאני בא לנגוע בשולי גלימתו של המלאך הצדיק הרב ישעיהו הבר זצ"ל.

מיום היכרותי עמו, הרגשתי שאני זוכה להיות במחיצת אחד משרשרת הענקים, שמתגלים בעם ישראל בכל דור ודור.

ענקים שמעניקים חיים וחסד לזולתם, ואין שום בריה יכולה לעמוד במחיצתם.

אישיותו, צניעותו וחיוכו, הם שנתנו לכל אחד ואחת מאיתנו תורמי הכליות, את הביטחון והאמונה בצדקת בחירתנו ופשטות מעשינו.

כל מפגש עם הרב, שיקף לנו את משמעות נטילת האיבר מאיתנו ונתינת חיים לזולתנו.

'כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם ומלואו', והמציל נפשות למאות ולאלפים שעוד יבואו בהשראתו מתקן עולם ומלואו.

הרב הבר ומתנדבי ארגון 'מתנת חיים', הקימו גשר של אהבה וחסד, בין כל חלקי עם ישראל והפיצו את אור ישראל לעולם כולו.

בפועלם הגדול הוכיחו לעם ולעולם כולו כי 'עולם חסד יבנה', אינה סיסמא אלא מציאות של תיקון העולם.

אמש, עם ההודעה המרה על פטירתו, הרגשתי את מה שלא הרגשתי בתרומת הכליה, שאכן ניטל ממני ומעם ישראל כולו איבר חי ופועם שאין לו תמורה.

על צדיקים נאמר 'ילכו מחיל אל חיל' שבמיתתם יכולים להשפיע יותר מבחיהם...

אני שומע את קולו ורוחו של המלאך בלבן הרב ישעיהו הבר, קורא לנו להמשיך את המפעל הגדול הזה של נתינת חיים, להרחיב אותו לכל תחום לתחום, ולהביא גאולה לעולם ובזאת נתנחם...

יהודה ליבמן.
 

ה. בקר

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
יוצרי ai
אז אני אכתוב קצת מהצד השני של הסקאלה.
----


רועדת, בוכה.

דמעות על הלחי זולגות.

מרות. מלוחות.

צורבות את הנשמה. את הלב. את כל הישות.

צמרמורת חולפת בתוכי, קוצים קוצים, חידודין, חידודין.

אוי אבא.



חושבת על הדמות. הסימבול. הענק.

חושבת על האדם. על הלב הגדול שנדם.

לבם של מאות.

תקוותם של אלפים.

קולו של החסד.



מציירת את הדיוקן בלוח שבמוחי. קו ועוד קו. אור וצל. נקודה שחורה אחת שחוברת לרעותה ויוצרת את הדיוקן.

הדיוקן עם החיוך.

כי זה היה הרב הבר.

חיוך. מקור של נוחם ללמודי סבל.

אור שהבזיק בקצה מנהרת החושך של רבים.

יד התקווה שהושטה אל עבר מי שגורל כליותיהם לא שפר עליהם. היד שהנגישה עתיד טוב יותר לחולים.



נפגשתי איתו לא מעט. פגשתי באותם שבזכות פועלו יצאו מאפילה לאור גדול. העולמות שקיים.

ראיתי אותו בפעולה. במעשים. בשקט ובחן.

בנועם הפך עולמות. בחסד בנה חיים.

מלאך חיים.



חושבת על כל אותם מטופלי הדיאליזה. מנסה לחוש מה עובר במוחם. להרגיש את הלב שלהם.

את הרעידות שבתוכם.


זכיתי להכיר את הרב הבר אישית. פגשתי אותו במרפאת מושתלי הכליה בהדסה עין כרם.

ראיתי אדם. מורם מעם.

לב ענק.

מי שבת צחוק היתה תלויה על פניו תמיד.

כמו כולם הוא המתין לתורו. ישב על הספסל הנמוך. בשקט. בצניעות. לא ראה סיבה להכנס קודם. ואף שנתנו לו וויתרו לא הסכים.

ישב ולא נח. הנייד צלצל תמיד. עם הקו חולים, ממתינים, תורמים וכאלו שרק מתקשרים להתייעץ. בסבלנות הוא ענה להם. תמיד נתן את התחושה שעיתותיו בידיו למרות שזמנו דחק מאוד.



פגשתי אותו גם במסדרון יחידת ההשתלות בעין כרם. זו המסונפת לכירורגית ב'

די היה לראות את הכבוד שרחשו לו אנשי הצוות בשביל להבין עד כמה הוא מוערך.

די היה לשמוע את המילים הטובות של הנפרולוגים, של מתאמת ההשתלות ושל המנתחים בשביל להבין שמדובר היה באדם גדול.

אדם למוד סבל בעצמו. אדם שימיו היו כרוכים בעגמת נפש, צער ומכאוב. ובמקום לשקוע בתוך הקושי והכאב , הם היוו עבורו מנוף.

דווקא מתוך הקושי הזה נולד החזון.



אנשים דברים על 800 אנשים שהציל.

800. חיים.

אבל צריך להבין שזה הרבה מעבר לזה.

כל אדם שניצל מכבלי הדיאליזה, הוא עולם ומלואו. הוא לא יחיד. הוא בן להורים, אח לבני משפחה לפעמים אב לילדים או סב לנכדים. כל אלו זוכים בחיים בזכות התרומה.

לפעמים אלו נשמות שנבראות אחרי התרומה. כאלו שלא היו נולדות אילולא....

כל אחד מאותם 800 הוא רבבה לדורות.



שמעתי מכלי ראשון על אדם שאימו היתה מטופלת דיאליזה שנים ארוכות. כוחה כבר לא עמד לה והיא התקשתה לשרוד את כאבי הטיפול. היא רצתה להפסיק אותם. מסיבות כלשהן היא לא יכלה לעבור השתלה [כן, יש גם כאלו, למגינת לב]. בנה, דמות נודעת בציבור החרדי ניגש בזמנו אל הרב שך ושאל אותו אם מותר לה להפסיק את טיפולי הדיאליזה. דבר שמשמעותו אחת. תקופה קצרה של רעלים בדם ובסיומם מוות. וענה לו הרב שך שמותר. כי כל רגע בטיפול דיאליזה הוא גיהנום. מותר למנוע את הגיהנום הזה.

אתם מבינים את משמעות הדברים?

כל רגע בדיאליזה הוא גיהנום [וכן, זה גיהנום...אפשר לקרוא על כך בספר יומן כליות] כך שכל רגע שאדם מושתל הוא ניצל מן הגיהנום. כל רגע כזה של הצלה מגיהנום נזקף לזכותו של הרב הבר ז"ל. נסו לספור את רגעי החיים של 800 מושתלים שעברו דרך מתנת חיים. נסו לאסוף אותם. אי אפשר. אי אפשר לספור אותם מרוב. כך שזה לא רק 800 נפשות שהציל וקיים ולא רק רבבות צאציהם לדורות, זה מליוני מליוני שניות ורגעים של הצלה מגיהנום שנזקפים לזכותו.

כתבתי מהלב. קצת מבולבל אבל התחושה שעוטפת אותי ורבין כמותי איתם שוחחתי מאז ליל יום חמישי היא של בלבול אינסופי.

ויהי רצון שיהיו הדברים לזכרו ושיעמדו זכויות כל אותם רבבות נשמות ומליוני רגעים לו ולמשפחתו עד עולם

יהי זכרו ברוך

ועוד משהו שכתבתי, שוב מהלב
[משמשת פה לחולי כליות ומושתלים רבים]


דְּמָעוֹת עֵינַי
וְלִבִּי שׁוֹתֵת דָּם
בָּמוֹת עָלֵינוּ אָדָם

וְאוּלַי אֵינוֹ אָדָם
כִּי אִם מַלְאָךְ מוּרָם מֵעָם
מַלְאָךְ שֶׁל תִּקְוָה, חַיִּים וְכִלְיָהּ

יַעֲלוּ הַדְּמָעוֹת
כִּזְבָחִים,כְּעוֹלוֹת
עַל מַלְאָךְ בּוֹנֶה עוֹלָמוֹת.

מִתְעָרְבוֹת, נִמְהָלוֹת
שֶׁל כְּאֵב וּתְפִלּוֹת
עִם אוֹתָן שֶׁל חָזוֹן וְתִקְווֹת.

בְּנֹאד נֶאֱסָפוֹת
צוֹרְבוֹת, מְלוּחוֹת
אֶת הַנֶּפֶשׁ מְרוֹקְנוֹת.

מְבַכּוֹת עַל חוֹר שֶׁנִּפְעַר
חָלָל שֶׁנּוֹתָר
רֵיק וְשָׁחוֹר, כָּבָה בּוֹ הָאוֹר.

אוֹרָם שֶׁל רַבִּים
אוֹרָם שֶׁל סוֹבְלִים
אוֹרָם שֶׁל יוֹדְעֵי חֳלָיִים

וּמְלוֹא מְחַשְּׁבוֹת
וְצִיּוּרִים וּדְמוּיוֹת
אַיֵּה הוּא הָאָב, מְחַיֶּה הַנְּפָשׁוֹת?

לֹא נָגוּז וְאֵינוֹ
כִּי אִם מַמְשִׁיךְ פָּעֳלוֹ
מִמָּקוֹם מוֹשָׁבוֹ לְיַד כִּסֵּא בּוֹרְאוֹ.

וְאוֹתָן עוֹלָמוֹת
לֹא שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת
כִּי אִם רְבָבוֹת, רְבָבוֹת עַד סוֹף כָּל דּוֹרוֹת

נִצָּבוֹת כַּחוֹמָה
נְצוּרָה, נְטוּרָה
לְצַד נִשְׁמָתוֹ שֶׁל אי"ש שֶׁהָיָה

וְכָל קֶרֶב וּכְלָיוֹת
לֹא יִפְסְקוּ מֵהוֹדוֹת
לְפוֹדֶה שְׁבוּיִים מְכַבְּלֵי מְכוֹנוֹת

וְאַשְׁרָיו שֶׁזָּכָה
שֶׁיַּעַמְדוּ לוֹ בַּבָּא
מַלְאֲכֵי זְכוּיוֹת, שֶׁנּוֹלְדוּ מִתְּרוּמָה.
 

יהודית ק

משתמש מקצוען
הפקות ואירועים
לא רציתי לכתוב מדי הרבה על הגיהנום הזה, שקוראים לו דיאליזה, זה קשה לכתיבה ולקריאה, ופוצע את הנשמה!
סיננתי כל מילה שכתבתי, גם ככה לאנשים קשה, אבל העני כתבת ממש מרגש ונוגע.
 

גלבוע

משתמש סופר מקצוען
קיבלתי במייל, השיחה האחרונה של הרב הבר לבני הישיבה, נמסרה בטלפון.
נגע בליבי.

שלום וברכה בני הישיבה האהובים נכנסתי לסלון בבית, ואני רואה בלגן גדול הכל מלא חפצים פזורים שמקומם תמיד במרפסת השירות, מכונת הכביסה, סמרטוטים, קופסאות, מקלות ספונג'ה הכל בלגן, בני ביתי הסבירו לי למרבה הפליאה שלי שהבלגן הוא חלק מתהליך יצירת סדר חדש לכבוד פסח, מנקים ומסדרים את המרפסת, אז הסלון כרגע בלגן תבוא מחר תראה את הסלון מסודר ואת המרפסת חדשה".

"העולם כולו עובר כעת סדר חדש, בורא עולם מטלטל את הבריאה, מטלטל את העולם מרגיז ממלכות עושה בלגן דרך ביצירת סדר חדש, אנחנו עומדים נפעמים אני פותח את הסידור בשחרית: אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. וְאֵלּוּ הֵן. כִּבּוּד אָב וָאֵם. וּגְמִילוּת חֲסָדִים. וְהַשְׁכָּמַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ. שַׁחֲרִית וְעַרְבִית. וְהַכְנָסַת אוֹרְחִים. וּבִקּוּר חוֹלִים. וְהַכְנָסַת כַּלָּה. וּלְוָיַת הַמֵּת. וְעִיּוּן תְּפִלָּה. וַהֲבָאַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ. וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם".

"מבהיל כמה אנחנו חווים כעת ירידה בכל אחד מהדברים האלו, אנחנו מדברים על כיבוד אב ואם, כמה אנשים מנועים מלבקר את ההורים המבוגרים שלהם, גמילות החסדים, כמה השכמת בית המדרש נמנעת, שחרית וערבית, כמה מידת הכנסת אורחים נסגרה, אני לא מעלה על דעתי תקופה ארוכה כמה שבתות שלא היו לי אורחים בשולחן שבת או בסתם יום של חול, ביקור חולים אסור לבקר בבתי החולים כמעט, הכנסת כלה איך נראות חתונות היום, מצב של הלווית המת כמה לוויות של מניין של אנשים מעט מאוד בני אדם, עולה על כולנה הקושי בתלמוד תורה, הישיבות וישיבות בין הזמנים כמה התורה נמצאת במצב של חוסר חס ושלום. מבהיל לחשוב שלשות עמודי העולם תורה, עבודה גמילות חסדים כולם רופפים איך אפשר להתקיים כך ה"י".

"הקב"ה מטהר את האוויר בעולם, ארץ ישראל התרוקנה מרבבות גויים גם העובד הרומני שלנו חזר, איך זה שמאות אלפי יהודים ששוהים בחו"ל חזרו ארצה, כל מקומות התרבות והבילוי נסגרו ששם נעשים כל המעשים הטמאים בעולם".

"קיבלתי אמש מייל מפרופסור גדול מנהל מחלקה מהמחלקות החשובות בארץ אנחנו עובדים יחד, עד כה לא זכה ללכת בדרך התורה, בשנה שעברה בערב פסח הוא קיבל הגדה של פסח 'הגדה ופשרה' של הרב משה גרילק ושם למד יותר על עשרת המכות, אז הוא כותב לי שהוא התקשה להבין את מכת בכורות, איך יכול להיות שבערב אחד מתו בכל בית, אז כעת מגיפת הקורונה ממחישה לו את מכת בכורות וזה המכה ה -11 וזה מטלטל אותו ממש, הבורא שלח כדי לגרום לאנשים להיות יותר טובים, אנשים רחוקים המכה מטלטלת אותם".

הגר"ח פרידלנדר זצ"ל התבטא בעת חוליו האחרון שמגיעים לעודד אותו והוא לא צריך שום עידוד כי הוא חש קרבת אלוקים כפי שהוא לא חש מעולם אז הוא לא צריך עידוד.

"בכדי להתמודד להחזיק במצב הזה צריכים להתחזק במצב של קרבת אלוקים, אני זוכר שהיינו צעירים בישיבה היה לנו ללכת לקראת צאת שבת לגאון רבי מיכל פיינשטיין זצ"ל לשמוע שיעור וזה היה תקופה שר' מיכל היה בצרה גדולה, שמעתי אותו חוזר ואומר פעם אחר פעם 'עמו אנוכי בצרה', כמה פעמים חזר על זה - הרגשנו את המילים האלו עמו אנוכי בצרה, הדרך לעבור תקופה כזו ולחוש שהקב"ה נמצא איתנו בתוך הבידוד, אנחנו בבידוד אבל הקב"ה איתנו".

"אני כבר שלושה שבועות לא יצאתי מהבית וגזרתי על עצמי בידוד וזה הזמן לבקש מהבחורים סליחה שלא הכנסתי אותם הביתה בפורים כי גזרתי על עצמי בידוד בגלל מצבי הרפואי, הבנו יותר מוקדם את החובה לשמור".

"היום קורה לנו הרבה שמתפללים ביחידות וזה הזדמנות למצוא פינה בבית להתבודד בתפילה ולכוון יותר".

"נגיף הקורונה, יותר קטן מחיידק, מדברים על גודל של חיידק שהנגיף הוא מאית ממנו הנגיף הזה עוצר את כל העולם, מעצמות ומנהיגים הכל מושבת, אז שאנחנו זוכים להכיר כמה גדלותו של בורא עולם על מנת לראות את הנגיף צריכים מיקרוסקופ אלקטרוני כדי לראות נגיף במיקרוסקופ רגיל אי אפשר, אז אני האפס הקטן זוכה לדבר עם מלכו של עולם צריך לחשוב על זה, צריך לצייר איך שהקב"ה שומע את שיח שפתותינו לכמה קרבת ה' אפשר להגיע".

בסיום ביקש הרב הבר לשמור על קדושת הדיבור שבחורי ישראל מתים בעוון ניבול פה ויתומים ואלמנות אינם נענים, הקב"ה שוכן במקום טהור. אנחנו נמצאים במצב שהקב"ה עושה סדר חדש ונזכה לקבל פני משיח צדקנו פסח כשר ושמח.
 

ה. בקר

צוות הנהלה
מנהל
מנוי פרימיום
יוצרי ai
לא רציתי לכתוב מדי הרבה על הגיהנום הזה, שקוראים לו דיאליזה, זה קשה לכתיבה ולקריאה, ופוצע את הנשמה!
סיננתי כל מילה שכתבתי, גם ככה לאנשים קשה, אבל העני כתבת ממש מרגש ונוגע.
ואני חושבת שיש מקום להסביר את הכאב הזה לאנשים.
כי רוב רובם של בני האדם לא יודעים במה מדובר. ובאלו עוצמות כאב נתקלים מטופלי דיאליזה, וחשוב שתהיה מודעות.
רק עם הכרת הכאב הזה אפשר להבין באמת את גודל המעשים של הרב הבר ז"ל.
 

yael arc

משתמש פעיל
אז אני אכתוב קצת מהצד השני של הסקאלה.
----


רועדת, בוכה.

דמעות על הלחי זולגות.

מרות. מלוחות.

צורבות את הנשמה. את הלב. את כל הישות.

צמרמורת חולפת בתוכי, קוצים קוצים, חידודין, חידודין.

אוי אבא.



חושבת על הדמות. הסימבול. הענק.

חושבת על האדם. על הלב הגדול שנדם.

לבם של מאות.

תקוותם של אלפים.

קולו של החסד.



מציירת את הדיוקן בלוח שבמוחי. קו ועוד קו. אור וצל. נקודה שחורה אחת שחוברת לרעותה ויוצרת את הדיוקן.

הדיוקן עם החיוך.

כי זה היה הרב הבר.

חיוך. מקור של נוחם ללמודי סבל.

אור שהבזיק בקצה מנהרת החושך של רבים.

יד התקווה שהושטה אל עבר מי שגורל כליותיהם לא שפר עליהם. היד שהנגישה עתיד טוב יותר לחולים.



נפגשתי איתו לא מעט. פגשתי באותם שבזכות פועלו יצאו מאפילה לאור גדול. העולמות שקיים.

ראיתי אותו בפעולה. במעשים. בשקט ובחן.

בנועם הפך עולמות. בחסד בנה חיים.

מלאך חיים.



חושבת על כל אותם מטופלי הדיאליזה. מנסה לחוש מה עובר במוחם. להרגיש את הלב שלהם.

את הרעידות שבתוכם.


זכיתי להכיר את הרב הבר אישית. פגשתי אותו במרפאת מושתלי הכליה בהדסה עין כרם.

ראיתי אדם. מורם מעם.

לב ענק.

מי שבת צחוק היתה תלויה על פניו תמיד.

כמו כולם הוא המתין לתורו. ישב על הספסל הנמוך. בשקט. בצניעות. לא ראה סיבה להכנס קודם. ואף שנתנו לו וויתרו לא הסכים.

ישב ולא נח. הנייד צלצל תמיד. עם הקו חולים, ממתינים, תורמים וכאלו שרק מתקשרים להתייעץ. בסבלנות הוא ענה להם. תמיד נתן את התחושה שעיתותיו בידיו למרות שזמנו דחק מאוד.



פגשתי אותו גם במסדרון יחידת ההשתלות בעין כרם. זו המסונפת לכירורגית ב'

די היה לראות את הכבוד שרחשו לו אנשי הצוות בשביל להבין עד כמה הוא מוערך.

די היה לשמוע את המילים הטובות של הנפרולוגים, של מתאמת ההשתלות ושל המנתחים בשביל להבין שמדובר היה באדם גדול.

אדם למוד סבל בעצמו. אדם שימיו היו כרוכים בעגמת נפש, צער ומכאוב. ובמקום לשקוע בתוך הקושי והכאב , הם היוו עבורו מנוף.

דווקא מתוך הקושי הזה נולד החזון.



אנשים דברים על 800 אנשים שהציל.

800. חיים.

אבל צריך להבין שזה הרבה מעבר לזה.

כל אדם שניצל מכבלי הדיאליזה, הוא עולם ומלואו. הוא לא יחיד. הוא בן להורים, אח לבני משפחה לפעמים אב לילדים או סב לנכדים. כל אלו זוכים בחיים בזכות התרומה.

לפעמים אלו נשמות שנבראות אחרי התרומה. כאלו שלא היו נולדות אילולא....

כל אחד מאותם 800 הוא רבבה לדורות.



שמעתי מכלי ראשון על אדם שאימו היתה מטופלת דיאליזה שנים ארוכות. כוחה כבר לא עמד לה והיא התקשתה לשרוד את כאבי הטיפול. היא רצתה להפסיק אותם. מסיבות כלשהן היא לא יכלה לעבור השתלה [כן, יש גם כאלו, למגינת לב]. בנה, דמות נודעת בציבור החרדי ניגש בזמנו אל הרב שך ושאל אותו אם מותר לה להפסיק את טיפולי הדיאליזה. דבר שמשמעותו אחת. תקופה קצרה של רעלים בדם ובסיומם מוות. וענה לו הרב שך שמותר. כי כל רגע בטיפול דיאליזה הוא גיהנום. מותר למנוע את הגיהנום הזה.

אתם מבינים את משמעות הדברים?

כל רגע בדיאליזה הוא גיהנום [וכן, זה גיהנום...אפשר לקרוא על כך בספר יומן כליות] כך שכל רגע שאדם מושתל הוא ניצל מן הגיהנום. כל רגע כזה של הצלה מגיהנום נזקף לזכותו של הרב הבר ז"ל. נסו לספור את רגעי החיים של 800 מושתלים שעברו דרך מתנת חיים. נסו לאסוף אותם. אי אפשר. אי אפשר לספור אותם מרוב. כך שזה לא רק 800 נפשות שהציל וקיים ולא רק רבבות צאציהם לדורות, זה מליוני מליוני שניות ורגעים של הצלה מגיהנום שנזקפים לזכותו.

כתבתי מהלב. קצת מבולבל אבל התחושה שעוטפת אותי ורבין כמותי איתם שוחחתי מאז ליל יום חמישי היא של בלבול אינסופי.

ויהי רצון שיהיו הדברים לזכרו ושיעמדו זכויות כל אותם רבבות נשמות ומליוני רגעים לו ולמשפחתו עד עולם

יהי זכרו ברוך

ועוד משהו שכתבתי, שוב מהלב
[משמשת פה לחולי כליות ומושתלים רבים]


דְּמָעוֹת עֵינַי
וְלִבִּי שׁוֹתֵת דָּם
בָּמוֹת עָלֵינוּ אָדָם

וְאוּלַי אֵינוֹ אָדָם
כִּי אִם מַלְאָךְ מוּרָם מֵעָם
מַלְאָךְ שֶׁל תִּקְוָה, חַיִּים וְכִלְיָהּ

יַעֲלוּ הַדְּמָעוֹת
כִּזְבָחִים,כְּעוֹלוֹת
עַל מַלְאָךְ בּוֹנֶה עוֹלָמוֹת.

מִתְעָרְבוֹת, נִמְהָלוֹת
שֶׁל כְּאֵב וּתְפִלּוֹת
עִם אוֹתָן שֶׁל חָזוֹן וְתִקְווֹת.

בְּנֹאד נֶאֱסָפוֹת
צוֹרְבוֹת, מְלוּחוֹת
אֶת הַנֶּפֶשׁ מְרוֹקְנוֹת.

מְבַכּוֹת עַל חוֹר שֶׁנִּפְעַר
חָלָל שֶׁנּוֹתָר
רֵיק וְשָׁחוֹר, כָּבָה בּוֹ הָאוֹר.

אוֹרָם שֶׁל רַבִּים
אוֹרָם שֶׁל סוֹבְלִים
אוֹרָם שֶׁל יוֹדְעֵי חֳלָיִים

וּמְלוֹא מְחַשְּׁבוֹת
וְצִיּוּרִים וּדְמוּיוֹת
אַיֵּה הוּא הָאָב, מְחַיֶּה הַנְּפָשׁוֹת?

לֹא נָגוּז וְאֵינוֹ
כִּי אִם מַמְשִׁיךְ פָּעֳלוֹ
מִמָּקוֹם מוֹשָׁבוֹ לְיַד כִּסֵּא בּוֹרְאוֹ.

וְאוֹתָן עוֹלָמוֹת
לֹא שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת
כִּי אִם רְבָבוֹת, רְבָבוֹת עַד סוֹף כָּל דּוֹרוֹת

נִצָּבוֹת כַּחוֹמָה
נְצוּרָה, נְטוּרָה
לְצַד נִשְׁמָתוֹ שֶׁל אי"ש שֶׁהָיָה

וְכָל קֶרֶב וּכְלָיוֹת
לֹא יִפְסְקוּ מֵהוֹדוֹת
לְפוֹדֶה שְׁבוּיִים מְכַבְּלֵי מְכוֹנוֹת

וְאַשְׁרָיו שֶׁזָּכָה
שֶׁיַּעַמְדוּ לוֹ בַּבָּא
מַלְאֲכֵי זְכוּיוֹת, שֶׁנּוֹלְדוּ מִתְּרוּמָה.

ווואו...
קודם כל איזה כתיבה.....איזה כשרון!!!
מאחלת לך שתזכי תמיד לכתוב רק דברים משמחים!!
פשוט מצמרר.....
הלב ממאן להאמין....
אומנם לא הכרתי אותו אישית, הכרתי את אשתו שהיתה מורה שלי, ואת כלתו שהיא חברה שלי...
אבל זה פשוט מדהים לראות איך זה נגע לכל אחד במקום הכי עמוק והכי כואב... ... גם לאלו שלא הכירו....
כי זה לא היה סתם בנאדם!! זה היה בנאדם שזכה בחייו לבנות עולמות, להגיע לעולם הבא עם מטענים של זכויות.....
מאחלת לי ולכולם, לזכות למלא את חיינו בזכויות ומעשים טובים....
 

תמר סימן טוב

משתמש פעיל
לָתֵת לָאַחֵר אֶת הַקְּרָבַיִם
לָתֵת לוֹ אֶת הַבָּשָׂר וְהַדָּם
לִפְתֹּחַ אֶת עַצְמְךָ גּוּפָא
וּלְרֶגַע לִהְיוֹת מַלְאָךְ לְאָדָם

לְהַצְלִיחַ לָגַעַת בָּעָמֹק בְּיוֹתֵר
בִּשְׁבִיל לָתֵת אֶת הֲכִי פָּשׁוּט
הָאֶפְשָׁרוּת שֶׁעַל פְּלוֹנִי יִגָּזֵר
לִחְיוֹת וְלֹא לָמוּת

לָקוּם בַּבֹּקֶר וְלִגְרֹם לַאֲנָשִׁים
לָתֵת מִתּוֹכִי תּוֹכָם
וְהַזְּמַן דּוֹחֵק וְהַחַיִּים קָשִׁים
וּבְכָל זֹאת, לְעוֹרֵר אֶת עֹז רוּחָם

וְלָלֶכֶת לְעוֹלָמְךָ בַּיָּמִים שֶׁל מֶרְחָק
בְּיָמִים שֶׁל בְּדִידוּת וְסֶגֶר
בְּיָמִים שֶׁמַּגָּע מְסֻכָּן וּמֻדְחָק
וְאָסוּר לָבוֹא אֶל הַחֶדֶר

עָלֶה אֶל בּוֹחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב
וְאִתְּךָ הַכִּלְיָה הָאַחַת שֶׁקִּבַּלְתָּ
וּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ עָשָׂה נָא לְמַעַן
הַתּוֹרְמִים וּמְאוֹת הַחַיִּים שֶׁהִצַּלְתָּ
====
לזכרו של הרב אברהם ישעיהו הבר ז"ל
רועי שלום זמיר
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קד

א בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יי יי אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ:ב עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה:ג הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו הַשָּׂם עָבִים רְכוּבוֹ הַמְהַלֵּךְ עַל כַּנְפֵי רוּחַ:ד עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט:ה יָסַד אֶרֶץ עַל מְכוֹנֶיהָ בַּל תִּמּוֹט עוֹלָם וָעֶד:ו תְּהוֹם כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ עַל הָרִים יַעַמְדוּ מָיִם:ז מִן גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן מִן קוֹל רַעַמְךָ יֵחָפֵזוּן:ח יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעוֹת אֶל מְקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם:ט גְּבוּל שַׂמְתָּ בַּל יַעֲבֹרוּן בַּל יְשׁוּבוּן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ:י הַמְשַׁלֵּחַ מַעְיָנִים בַּנְּחָלִים בֵּין הָרִים יְהַלֵּכוּן:יא יַשְׁקוּ כָּל חַיְתוֹ שָׂדָי יִשְׁבְּרוּ פְרָאִים צְמָאָם:יב עֲלֵיהֶם עוֹף הַשָּׁמַיִם יִשְׁכּוֹן מִבֵּין עֳפָאיִם יִתְּנוּ קוֹל:יג מַשְׁקֶה הָרִים מֵעֲלִיּוֹתָיו מִפְּרִי מַעֲשֶׂיךָ תִּשְׂבַּע הָאָרֶץ:יד מַצְמִיחַ חָצִיר לַבְּהֵמָה וְעֵשֶׂב לַעֲבֹדַת הָאָדָם לְהוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ:טו וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד:טז יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי יי אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע:יז אֲשֶׁר שָׁם צִפֳּרִים יְקַנֵּנוּ חֲסִידָה בְּרוֹשִׁים בֵּיתָהּ:יח הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים סְלָעִים מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים:יט עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ:כ תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה בּוֹ תִרְמֹשׂ כָּל חַיְתוֹ יָעַר:כא הַכְּפִירִים שֹׁאֲגִים לַטָּרֶף וּלְבַקֵּשׁ מֵאֵל אָכְלָם:כב תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן וְאֶל מְעוֹנֹתָם יִרְבָּצוּן:כג יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב:כד מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יי כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ:כה זֶה הַיָּם גָּדוֹל וּרְחַב יָדָיִם שָׁם רֶמֶשׂ וְאֵין מִסְפָּר חַיּוֹת קְטַנּוֹת עִם גְּדֹלוֹת:כו שָׁם אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ:כז כֻּלָּם אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּן לָתֵת אָכְלָם בְּעִתּוֹ:כח תִּתֵּן לָהֶם יִלְקֹטוּן תִּפְתַּח יָדְךָ יִשְׂבְּעוּן טוֹב:כט תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ יִבָּהֵלוּן תֹּסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן וְאֶל עֲפָרָם יְשׁוּבוּן:ל תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ יִבָּרֵאוּן וּתְחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה:לא יְהִי כְבוֹד יי לְעוֹלָם יִשְׂמַח יי בְּמַעֲשָׂיו:לב הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָד יִגַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָׁנוּ:לג אָשִׁירָה לַיי בְּחַיָּי אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי:לד יֶעֱרַב עָלָיו שִׂיחִי אָנֹכִי אֶשְׂמַח בַּיהוָה:לה יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יי הַלְלוּיָהּ:
נקרא  5  פעמים

אתגר AI

רגעים מכריעים בחיים • אתגר 116

לוח מודעות

למעלה