קודם כל יש לדעת את האיות הנכון של שמות הנקודות.
איתא בספר דקדוקי הטעמים לר' אהרן בן אשר בעל המסורה המקובל ע"י הרמב"ם ורוב קהלות ישראל וז"ל: שם הנקודות - קָמְצָה, פָּתְחָה, צְרֵי, סֶגוֹל, חֹלֶם, שֻׁרֶק, חִרֵק.
סדר שוא המשרתת לכל האותיות וכו', עכ"ל.
בספר מסורת המסורת לר' אליהו בחור הוא כותב שבעלי המסורה לא הבדילו בין כמה תנועות, וקראו לכמה מהם בשם אחד, דהיינו קמ"ץ הוא שם כולל לקמ"ץ רחב הידוע, וגם לצר"י. פת"ח הוא שם כולל לפת"ח רגיל, וגם סגו"ל. אחריהם באו הראשונים, והבדילו מעט ביניהם בזה שקראו לקמץ - פת"ח גדול, ולצר"י - קמץ קטן. ולפת"ח - פתח גדול, ולסגול - פתח קטן.
רש"י קורא לחולם - מלא-פום, והאשכנזים קורים כן ל"אוּ", המדקדקים קורים ל"אוּ" שורק, והאשכנזים קורין כן לשלש נקודות, והמדקדקים קורים לשלש נקודות - קובוץ.
כל זה צריך לדעת כדי לעמוד על סודן של דברים.
יש הסוברים שהיה קיים הבדל ויזואלי בין קמץ רחב לקמץ חטוף, דהיינו שקמץ רחב היה נראה כפת"ח ומתחתיו נקודה קטנה להודיע שהוא רחב; וקמץ חטוף היה קו אפקי ומתחתיו משוך קו אנכי, במשך הדורות נטשטשו הווריאציות העדינות האלה.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
