משמעות המילה "הכי"

[געוואלדיג]

למי שעדיין אינו יודע, "הכי" דומה ל"אמנם", ולא כפי שנפוץ להשתמש במילה זו למשמעות "גדול ביותר".
שמואל-ב כג, יט: "מן השלשה הכי נכבד וגו' ועד השלשה לא בא".
הפירוש ברור, הוא לא היה אחד מתוך השלשה, והחשוב שבהם, אלא היה "אמנם" נכבד מהם, אולם על אף זאת לא הגיע לדרגתם בגבורה.

 

[אליהו פריד]

לא מחייב. הכי מלרע זה כמו שאתה אומר או כמו "הכי תאמר...??, הלא לא כן הדבר" ומלעיל כפי שאנו מבינים במשמעות של "ביותר","יותר מכל"

אולי "הכי" כפי שאתה אומר זה ה+כי בעוד שבלשונינו "הכי" היא מילה בפני עצמה. ויש עוד מילים כאלו.

 

[אושר]

לא מחייב. הכי מלרע זה כמו שאתה אומר או כמו "הכי תאמר...??, הלא לא כן הדבר" ומלעיל כפי שאנו מבינים במשמעות של "ביותר","יותר מכל"

איפה למדת דקדוק?? הטעם לעולם לא יבוא בהברה חטופה, והה"א ב'הכי' חטופה, כך ש'הכי' לעולם לא תהיה מלעילית, ואי אפשר לתלות שום משמעות ב'הכי' מלעילית...

 

[אליהו פריד]

אני עדיין יודע שאותיות 'א','ה','ח','ע' כאשר מתחתם קמץ סגול פתח הם חטופים

והמילה הכי מנוקדת הֲכִי, אבל מלעיל כאן הוא בכף הכי והמלרע הוא ביוד הכי כאשר ההברה של היוד נמשכת ונמתחת, וזו היתה כוונתי.
(תשאלי את התימני הראשון שתפגשי)
כך הסביר לי איזה תימני בשם צמח.
יש להם כל מיני רגישויות לשון שאינם ניכרים במחוזותינו ועל פי דיקדוקינו
וזה מה שרציתי להציע, שיתכן שבלשון המקראי יתכנו השינויים האלו.

אבל, אם אתם מבטלים את זה לגמרי, אז כנראה שאתם צודקים

 

[געוואלדיג]

אליהו, כמדומני שלא ירדת לסוף דעתי (אל דאגה, גם אנכי לא ירדתי לסוף דעתך...).
אתה כותב שמה שאני אומר זה לא מחייב, וייתכן שהשימוש הנפוץ צודק, והמקור שהבאתי איננו כי אם מראה שיש שימוש נוסף, אולם אין זה שולל כל שימוש אחר.
אלא שלא שמת לב לכך שמקור זה הוא השגה על המשמעות הנ"ל, כי מוכח מתוכו שכל השימוש ההוא ("הכי גדול") מקורו הוא מפסוק זה, תוך עיוות הפשט שלו. וכפי שהבהרתי, עיין בדבריי פעם נוסף.

 

[agav]

איך יכול המלרע לבוא בי' כשהיא נחה (הופכת לחלק מהניקוד). דומני שבכך טועים התימנים אם הם הוגים אותה. מילא חטף שטועים לחשוב שהוא הברה בפני עצמה, תנועה חטופה הרי יש בה תנועה כלשהי. אבל נחה אפילו לא נחשבת עיצור. יש לה תפקיד של 'מילוי מקום' (או הארכת התנועה) ותו לא.

 

[געוואלדיג]

אגב, הביטי, המדקדקים בנו תיאוריה על מהות הניקוד והדקדוק, בהסתמכות על הממצאים שבמקרא. אולם הכללים הדקדוקיים ניתנים להפרכה, כי הם לא נמסרו ביחד עם השפה עצמה. ואמנם הניקוד המסור אינו תואם לגמרי עם היררכיית התנועות שבנתה התיאוריה של חכמי הדקדוק. אחת מאי ההתאמות היא בעיית השו"א מרחף - שעדיין מרחפת.
לפיכך אין להקשות מכללי הדקדוק על העדות השונות שתורתן בידיהן, כיוצא בזה מצאנו פרטים נוספים אצל העדות השונות שאינם עולים בקנה אחד עם כללי הדקדוק (כמו לדוגמא כללי הקמץ קטן לעדות המזרח).
(אמנם אין בכלל זה אותן סטיות מהדקדוק אצל קהלות מסוימות, במקום שניתן להוכיח שמקורן בטעות).

 

[agav]

אשמח אם תרחיב על אי התאימות אף שזה נושא בפני עצמו. באשר להערה - קל לי להסכים אתך. את הטענה הקונקרטית קשה מאד לקבל - שגם הי' היא הברה בפני עצמה. אם יש לאי מי דרך להסביר אותה (אין פה איזה תימני עסיסי?) נודה לו כבר מעתה.
בנוגע לקמץ קטן אצל עדות המזרח, הם טוענים שמשנפתחה ההברה (השוא הנח הפך לחטף) היא מקבלת ניקוד של הברה פתוחה - דהיינו תנועה גדולה (למשל, צהוריים ולא צוהוריים) . אין בכך כדי להסביר מדוע במקרים האחרים נשארת התנועה הקטנה (למשל פתח לפני חטף פתח) ומה פתאום התנועה הקטנה של החולם (קמץ קטן) הופכת לתנועה גדולה שאין לה קשר מבחינת מוצא ההגאים (חולם). ובכל זאת, א''א לטעון שאין בטענתם הגיון דקדוקי.

במלה 'הכי' הבעייתיות עוד מתעצמת, כיון שהיא מופיעה בדר''כ בנסמך, והיא מאבדת את הטעם לחלוטין, כמלה חד הברתית בנסמך.

 

[געוואלדיג]

אין לי הרבה מה להוסיף בענין אי התאימות, תמצית הדברים שתיאוריות בעלי הדקדוק אינן מקיפות את כל התופעות במקרא, ואין הכוונה לחריגות אותן מציינת המסורה, אלא לכללים במסורה שאין להם הסבר מניח את הדעת (כמו מבטלי הרפה למשל) או כללים שאין להם הסבר כלל.
נוסף לכך, קיים קושי בסיסי להלום את הנחת העבודה של הזרם העיקרי של בעלי הדקדוק, המבדילים בין תנועה קטנה לגדולה, ההבדל אף אינו עומד לגמרי במבחן הביקורת.

נקודת היציאה של העדות המדקדקות בקמץ קטן, ונושאות כלליו, איננה ההגיון הפנימי שלהם, אלא אך ורק המסורת. מובן הניסיון לצקת לתוכה הגיון, אבל לא מחמתו הם הוגים את הנקודות באופן כזה או אחר.

 

[אליהו פריד]

agav, התנועות נמשכות כשהם בשאלה, ונקטעות בקריאה.
תנסו בעצמכם את ההגיות הבאות.
הכי טוב בעולם
לבין
הכי תחשוב כי .... והלוא מוכח ש... וכו'
ותראו בעצמכם היכן המשקל נופל.

 

[agav]

האמנם היוד נהגית אצלם? אם כן היה עליהם להגות גם את הואו של השורוק ושל החולם המלא.
(ואם במלה הכי כשאתה מאריך את ההברה 'הכיייי' אתה שומע את היוד מודגשת זה רק משום שהחיריק מוצאו מאותו מקום של היוד, ואך טבעי הוא שנשמע מין 'יייי' כשנאריך בחיריק. מאותה סיבה תשמע את הוא''ו של החולם כשתאריך את הגיית החולם (ואו כמו W) - בין מלא בין חסר. כיון שגם החולם/ שורוק וגם הואו מוצאם בשפתיים. כך גם תשמע אלף כשתאריך בהברה קמוצה. אין להסיק מכך שהנחה נהגית.