הנושאים החמים
הנושאים החמים
(מבוסס על דבריהם של רבנים וצדיקים).
משיח זה אחדות,
משיח זה טוב.
ואם נחשוב היתכן שיש דמות אדם ספציפי שהוא משיח?
נצטרך לחשוב על התהליך שעבר העם שלנו:
על אותם קדושים שזעקו לפני שמסרו חייהם במסעות הצלב בבקשה למשיח,
על שירת "אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח" ברכבת לאושוויץ,
על רבנים נשואי פנים היושבים עם אלפי חסידים ושרים שירי גאולה ומשיח...
האם כל אלו שרו עבור אדם, בן תמותה, שההגדרה שלו: חסר יופי, עני, לא בריא...
האם השתוקקנו כל הדורות לגאולה כדי לקבל קדושה וקרבת אלוקים מאדם כלשהו?
אין זאת אלא שביאת משיח זה אומר גאולה של כל אדם:
כל אדם הוא עולם.
זה אומר שכולנו נצליח בגאולה להתקרב לבורא בצורה כזו שתחבר אותנו לחלק המשיחי - לייעוד שלנו ללא אגו.
אז נהפוך ליחידה אחת (דרגת יחידה).
למה הדבר דומה?
לתאומים זהים שאחד גר בעיר אחת והשני בעיר אחרת אבל, כמו שמתרחש במציאות, שכואב לזה הרגל גם השני חשב כאב, כשיש לאחד רצון לקנות משהו אז גם השני רוצה את אותו החפץ.
אז ככה במישור הרוחני בזמן משיח,
בו כולנו נהיה באחדות אמיתית,
נשפיע זה על זה חידושים ורעיונות אפילו בלי לדבר.
תהיה לנו תודעה אחידה בה נבין דברים זהים ונפעל באופן זהה כדי להמליך את הטוב.
נכבד זה את ייחודיותו של זה כי גם כשאנו כולנו 'אחד' מותר לנו לחשוב ולהתבטא באופן שונה וייחודי, ובה בעת נזכה להבין זה את זה ויהיה לנו רצון משותף: האדרת שם שמים בלי חשבונות של אגו/מגזריות/ וכו'
ניתן מענה מהיר הן לצרכים הפיזיים והרוחניים של הפרט והן לצרכים של הקולקטיב, ובאופן כללי נזכה לראיה משותפת והבנה שאנחנו לא חשובים וחשובים באותה מידה.
כדי לזכות במשיח צריך להכניע את האגו.
ככל שאדם מצליח להכניע את האגו שלו ולקבל את זה שהוא חלק מהכלל ואין בו דבר מה מעל אף אחד, הרי שהוא זוכה להיות חלק מהקולקטיב הזה, הוא מצליח להיות כלי ריק (מאגו) מגיע לחידושים, רעיונות וזוכה להיות כלי קיבול לנקודת משיח שלו.
כשאדם זוכה להכנעה מול הטוב האלוקי, זה לפעמים בחימה שפוכה כמו שנאמר: "אִם־לֹ֠א בְּיָ֨ד חֲזָקָ֜ה וּבִזְר֧וֹעַ נְטוּיָ֛ה וּבְחֵמָ֥ה שְׁפוּכָ֖ה אֶמְל֥וֹךְ עֲלֵיכֶֽם"
ולפעמים זה דווקא מתוך הבנה שזו האמת, שאין מקום לאגו אישי כי האדם נבזה מטבעו וחסר כל ערך מצד עצמו, ולולא הנשמה שאלוקית שבו היה כבהמה.
ואז האדם זוכה להיות כלי לכל החשיבה הטובה ולכל הרוח הטובה שיש.
כי אין קיצורי דרך, הדרך לרוח הקודש עוברת בהכנעה, דוד המלך כתב "צעיר אנוכי ונבזה" וכל דרך לקבלת רוחו של משיח עוברת בנקודה הזו בה האדם מבין שהוא צעיר ונבזה.
כך פתאום הוא מבין דברים חדשים, זוכה להשגות וחי את עצמו ואת ייעודו באופן נכון ואמיתי בלי אגו וגאווה שגורמים לתסכול, אלא מתוך דיוק והבנה שהוא סך הכל אבן נוספת בדרך לבניית הבית השלם.
הוא אחד שמרכיב את הכל.
הוא נחוץ וחשוב כמו כל אחד כי כמה שהוא קטן הוא גם בעל תרומה אדירה לבניין כולו.
שנזכה לגאולה שלימה בקרוב ממש אמן!
משיח זה אחדות,
משיח זה טוב.
ואם נחשוב היתכן שיש דמות אדם ספציפי שהוא משיח?
נצטרך לחשוב על התהליך שעבר העם שלנו:
על אותם קדושים שזעקו לפני שמסרו חייהם במסעות הצלב בבקשה למשיח,
על שירת "אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח" ברכבת לאושוויץ,
על רבנים נשואי פנים היושבים עם אלפי חסידים ושרים שירי גאולה ומשיח...
האם כל אלו שרו עבור אדם, בן תמותה, שההגדרה שלו: חסר יופי, עני, לא בריא...
האם השתוקקנו כל הדורות לגאולה כדי לקבל קדושה וקרבת אלוקים מאדם כלשהו?
אין זאת אלא שביאת משיח זה אומר גאולה של כל אדם:
כל אדם הוא עולם.
זה אומר שכולנו נצליח בגאולה להתקרב לבורא בצורה כזו שתחבר אותנו לחלק המשיחי - לייעוד שלנו ללא אגו.
אז נהפוך ליחידה אחת (דרגת יחידה).
למה הדבר דומה?
לתאומים זהים שאחד גר בעיר אחת והשני בעיר אחרת אבל, כמו שמתרחש במציאות, שכואב לזה הרגל גם השני חשב כאב, כשיש לאחד רצון לקנות משהו אז גם השני רוצה את אותו החפץ.
אז ככה במישור הרוחני בזמן משיח,
בו כולנו נהיה באחדות אמיתית,
נשפיע זה על זה חידושים ורעיונות אפילו בלי לדבר.
תהיה לנו תודעה אחידה בה נבין דברים זהים ונפעל באופן זהה כדי להמליך את הטוב.
נכבד זה את ייחודיותו של זה כי גם כשאנו כולנו 'אחד' מותר לנו לחשוב ולהתבטא באופן שונה וייחודי, ובה בעת נזכה להבין זה את זה ויהיה לנו רצון משותף: האדרת שם שמים בלי חשבונות של אגו/מגזריות/ וכו'
ניתן מענה מהיר הן לצרכים הפיזיים והרוחניים של הפרט והן לצרכים של הקולקטיב, ובאופן כללי נזכה לראיה משותפת והבנה שאנחנו לא חשובים וחשובים באותה מידה.
כדי לזכות במשיח צריך להכניע את האגו.
ככל שאדם מצליח להכניע את האגו שלו ולקבל את זה שהוא חלק מהכלל ואין בו דבר מה מעל אף אחד, הרי שהוא זוכה להיות חלק מהקולקטיב הזה, הוא מצליח להיות כלי ריק (מאגו) מגיע לחידושים, רעיונות וזוכה להיות כלי קיבול לנקודת משיח שלו.
כשאדם זוכה להכנעה מול הטוב האלוקי, זה לפעמים בחימה שפוכה כמו שנאמר: "אִם־לֹ֠א בְּיָ֨ד חֲזָקָ֜ה וּבִזְר֧וֹעַ נְטוּיָ֛ה וּבְחֵמָ֥ה שְׁפוּכָ֖ה אֶמְל֥וֹךְ עֲלֵיכֶֽם"
ולפעמים זה דווקא מתוך הבנה שזו האמת, שאין מקום לאגו אישי כי האדם נבזה מטבעו וחסר כל ערך מצד עצמו, ולולא הנשמה שאלוקית שבו היה כבהמה.
ואז האדם זוכה להיות כלי לכל החשיבה הטובה ולכל הרוח הטובה שיש.
כי אין קיצורי דרך, הדרך לרוח הקודש עוברת בהכנעה, דוד המלך כתב "צעיר אנוכי ונבזה" וכל דרך לקבלת רוחו של משיח עוברת בנקודה הזו בה האדם מבין שהוא צעיר ונבזה.
כך פתאום הוא מבין דברים חדשים, זוכה להשגות וחי את עצמו ואת ייעודו באופן נכון ואמיתי בלי אגו וגאווה שגורמים לתסכול, אלא מתוך דיוק והבנה שהוא סך הכל אבן נוספת בדרך לבניית הבית השלם.
הוא אחד שמרכיב את הכל.
הוא נחוץ וחשוב כמו כל אחד כי כמה שהוא קטן הוא גם בעל תרומה אדירה לבניין כולו.
שנזכה לגאולה שלימה בקרוב ממש אמן!
