משה רבינו או משה רבנו?

[saryoram]

ב"ה
שלום.
רציתי לשאול אם מישהו יודע מה הצורה הנכונה: משה רבנו (בלי יו"ד) או משה רבינו (ביו"ד). השאלה שלי נובעת מהכלל שיו"ד אחרי שם עצם ולפני "נו" מעידה ששם העצם הוא ברבים: ילדינו (הילדים שלנו ולא הילד שלנו), עצינו (העצים שלנו ולא העץ שלנו) וכד'. מכאן שאין שום היגיון להוסיף יו"ד ל"רבנו". בפועל כמעט בכל מקום בתואר למשה מופיעה יו"ד.

 

[אושר]

על פי הדקדוק אין מקום לי' במלה 'רבנו', אבל שבשתא כיון דעל... (יש נוהגים להוסיף י' בכתיב ללא ניקוד כמעט בכל צירה. ) לא ידוע לי מה דעת האקדמיה בנדון.

 

[חיטובים]

מדובר בשיקוף של הגייה מקובלת.
למשל בכ"י עתיקים רבים כתוב 'שיני' במקום 'שֵני'. גם הרמב"ם הספרדי כתב כך.
גם את המילה 'תשע' רוב האנשים הוגים 'תישע', גם הספרדים.

ספר חסידים סי' תתפב:

ויכתוב אותיות מלאים כי כותבים מלאים למי שאינו בקי. כגון כשרוצה לכתוב 'וטהר לבנו לעבדך באמת' יכתוב 'וטהר ליבנו לעובדך באמת', ליבנו מלא, לעובדך מלא, ו'שבת קודשך' 'אוהבי שמך' וכיוצא בזה.​

ועיין בהגהות הרב מרגליות.

 

[ATUK]

גם אני לא ממש מעודכן לגבי האקדמיה, אבל ידוע לי מהימים הטובים שאין בהיכרח להוסיף יו"ד במקרה של "משה רבנו".

אז נכון שיש כלל על פיו מוסיפים את היו"ד במקרים של תנועת הצירה, כגון השם הפרטי "מירב", המלה "תירוץ" וכו', אבל היו"ד במקרים מסויימים מורה על צורת רבים, כגון "ספרנו" = הספר שלנו לעומת "ספרינו" הספרים שלנו, וכו'. אז אמנם צורת הרבים של "רב" הינה "רבנים", אבל גם אין סיבה להוספת היו"ד, הרי אף אחד לא יקרא משהו כמו "רבָּנו", אלא חד משמעית "רבֵּנו", בצירה. לרוב הוסיפו פעם את היו"ד כנגד הצירה כשהיתה עוד קריאה נוספת אפשרית. למשל: "היא עשתה עבֵרה" לעומת "היא עבְרה את הכביש באדום". "עבירה" לעומת "עברה". היו"ד בתפקיד של אם קריאה מקלה (או מקילה J) על קריאת טקסט לא מנוקד.​

 

[רב טקסט]

לכאורה זה תלוי אם הכוונה ל-'רב שלנו' או ל-'רבי שלנו'.

 

[g2035]

דרך אגב: לאחר חיפוש במאגרים השונים נמצא כי בש''ס מופיע משה רבינו ובמדרשים מופיע הרבה פעמים משה רבנו

 

[ATUK]

לכאורה זה תלוי אם הכוונה ל-'רב שלנו' או ל-'רבי שלנו'.

אמנם המלה רַבִּי החלה את הקריירה שלה במובן "הרב שלי", אבל הפכה לתואר כבוד ומשמשת לרוב כביוטי קפוא. כך שאולי יש בסיס לטענתך.

 

[saryoram]

שלום

תודה לכל המשבים.

להלן גם תשובה האקדמיה:

שלום וברכה,

על פי כללי האקדמיה המילה נכתבת בעברית החדשה בלי יו"ד - רבנו.
הכתיב יו"ד הוא ירושה מהדרך המקובלת בספרות חז"ל, ובה צירי בהברה פתוחה היה נוהג להיכתב ביו"ד (כמו חֲבֵירוֹ, חֲצֵירָהּ, גְּנֵיבָה וכו').

בברכה,
דורון יעקב

 

[געוואלדיג]

אמנם המלה רַבִּי החלה את הקריירה שלה במובן "הרב שלי", אבל הפכה לתואר כבוד ומשמשת לרוב כביוטי קפוא. כך שאולי יש בסיס לטענתך.

זהו הסבר אפשרי אחד, ניתן לומר גם שהיו"ד נתווסף כדי לייחד רב תורני/מנהיג יהודי לבין 'רב' אדון על עבדים.
וכמו שהתווסף ן' ב'רבן', כאן הלוא רחוק לומר שהנו"ן היה מתחלתו לכינוי רבים נסתרים.

 

[למען דעת]

יש להוסיף, ש'משה רבינו' (מלא) הוא בגימטריא ... (נראה אתכם מנחשים בלי מחשב)

 

[אושר]

יש להוסיף, ש'משה רבינו' (מלא) הוא בגימטריא ... (נראה אתכם מנחשים בלי מחשב)

יוצא מן הכלל! אני חוזרת בי מן הביטוי "שבשתא כיון דעל..." (שמע מינה, שמה שכתבו דורות של רבנים יש לזה יסוד גדול ומוצק.)

 

[עדיאל]

המילה רבי מעולם לא שמשה כ'רב שלי', בתלמוד בבלי מופיעים האמוראים בתור 'רב' ובתלמוד ירושלמי בתור 'רבי', כך גם במשנה, שנכתבה עוד לפני השימוש במילה רב.
כמדומני שההיפך הוא הנכון, המילה רב היא תרגום ארמי של המילה רבי, ומשם מקורו.

לגבי עצם השאלה, רבנו.

 

[אברהם]

המילה רבי מעולם לא שמשה כ'רב שלי' "

המילה 'רבי' כן שימשה במשמעות הרב שלי, כמו למשל במשפט "שלום עליך רבי ומורי" שמופיע הרבה,

בתלמוד בבלי מופיעים האמוראים בתור 'רב' ובתלמוד ירושלמי בתור 'רבי', כך גם במשנה, שנכתבה עוד לפני השימוש במילה רב.

בתור תארי כבוד אכן במשנה השתמשו ב"רבי" ובתלמוד בבלי ב"רב"
אך פשוט שהמילה המקורית היא רב שמשמעותה "אדם נכבד" או "גדול" עוד הרבה לפני המשנה, כמו למשל בירמיה לט - "וכל רַבֵּי מלך בבל" שמשמעותה לשרים של מלך בבל
וגם במשנה המילה רב שימשה כבר, כמו במסכת אבות "אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב"

כמדומני שההיפך הוא הנכון, המילה רב היא תרגום ארמי של המילה רבי, ומשם מקורו.

לא מסתבר בכלל

 

[הוגה]

טוב, הגעתי מאוחר לדיון, אבל עדיין אם יש מישהו שיש לו מקורות מוצקים יותר בעניין ופחות השערות, אשמח לשמון מקורות לצד סברות (לא השערות. בבקשה): רבינו או רבנו.

לכאורה, לדעתי, כיון שהתואר רבי הוא זה שמנוכס אלינו רבינו = הרבי שלנו, אין סיבה להוריד את ה-י' במקומות אחרים.

עלעלתי מעט באקדמיה ולא מצאתי (למעט ההפניה של מר דרור שצוינה פה לעיל. והוא בהחלט התעלם מהרעיון שרבי הוא המקור לרבינו. דהיינו, דבריו נכונים רק אם נתייחס לכך שהיה רק התואר רב והוא שהפך לאישי - הרב שלנו. אולם אם מדובר ברבי - לאו דווקא בהקשר חסידי - והוא שהפך לשלנו, הרי שגם האקדמיה תורה על כתיב מלא. למרות שהיגיון זה לא תמיד הצד החזק שלה...)

בקיצור, למרות חוק ההתיישנות - הבו תגובות.