משא על משא

[@Simcha]

השמועה מתפשטת ברחובות העיר. דבר כזה עוד לא היה. על שום מה נקראות נשות ישראל אל הקודש? ובמה זכו הן שמרן ראש הישיבה אשר כל רגע אצלו מקודש לתורה מבקש בעצמו שהן יגיעו לשמוע אותו?

היה זה ערב ראש חודש אדר כאשר אברכי הכולל ותושבי השכונה קיבלו את ההודעה כי מרן ראש הישיבה שליט"א מבקש לכנס את נשותיהן לשיעור בהלכות חג הפסח. תמהו כולם איש אל רעהו, מה ראה לנכון לקיים את השיעור הזה בכלל ומדוע דווקא לנשים, והלא הלכות ותורה הן בעיקר נחלתן של הגברים.

אולם הוכשר למטרה, בני ישראל שבו מוקדם מעיסוקיהם, עזרו לנשותיהן להתפנות ממטלות הערב השגרתיות. כל אחת מן הנשים הצטיידה בכלי כתיבה למען תוכלנה לסכם כל מילה. חלקן אף הביאו עמן מכשיר הקלטה כך שתוכלנה להשמיע לבעליהן את אשר יאמר וכן לשוב ולשמוע במידה ותזדקקנה.

המבואה לאולם רחשה בהתרגשות, נשות ישראל ניצבות בצפיפות, חשות בהתרוממות הרוח משל עומדות הן לקבל את התורה. כולן מצפות לשמע השיעור ומחכות כמובן לקבל הבהרה במה זכו.

בסדר מופתי ובשלווה קדושה התיישבו להן אשה אשה במקומה. הרב נכנס, במלוא הדרו, בצעידה מדודה ובעור פנים קורן ניגש אל מקומו המוכן לו על הבמה. מתיישב בחיוך נעים ומתחיל בשיחתו.

"נשים יקרות, בטח אתן שואלות את עצמכן מדוע זה קראתי לקיים ערב זה, אסביר לכן.

עומדים אנו בפתחו של חודש אדר, חודש שנאמר בו "משנכנס אדר מרבין בשמחה" ושמחה זו אמורה להתרבות עוד ועוד עד לראש חודש אב, בעוד חודש נעמוד בפתחו של חודש ניסן חודש אשר בו נגאלו ישראל, חודש שאנו אמורים לחוש בו את היותנו בני מלכים, חודש המסמל את יציאת בני ישראל משעבוד לגאולה.

נשות ישראל במשך כל הדורות נהגו בהקפדה יתירה על הנקיונות לחג הפסח. קרצפו כל פינה, צבעו כל תקרה, הכשירו את האקונומיקה ועמלו על ההכנות במשך חודשים ארוכים.

כמו בכל מצווה ובכל דבר בחיים יש נשים אשר נהגו באופן מושכל והצליחו לעשות זאת במקביל לניהול חיים תקינים ושלווים לעצמן ולאנשי ביתן. כולם הגיעו לליל הסדר בשמחה ובציפיה לאחר תקופת נקיונות חוויתית ומהנה. זהו דבר נפלא. בני חורין אמיתיים אשר דרים בבית מצוחצח כבני מלכים.

אך מצד שני, ישנן נשים אשר הדבר הופך להיות להן לעול, החרדה מהשלימות, העול הרובץ עליהן בשילוב עם שאר מטלות החיים הנלווים ליומיום הופכים את הנקיונות וההכנות לסיוט מתמשך להן, לבעליהן ולילדיהן. וכך במקום לצאת משעבוד לגאולה, מעבדות לחירות ולהרבות בשמחה הן ממרמרות את עצמן, מעיקות על בני זוגן ומטריפות את דעת ילדיהן. לא לכך התכוון הקב"ה בצוותו עלינו את מצוות אכילת המצות. לא זוהי כוונת התורה בבל יראה ובבל ימצא.

ובשבילכן המתקשות, אני כאן היום. רוצה אני ללמד אתכן את הלכות הפסח כהלכתן, תכרנה את הלכות הבסיס, ההידורים והחומרות ואמצעי הקיום. תדענה מה מוטל עליכן ומה אינו אלא בונוס ושיטיון אשר הצטברו במהלך אלפי שנות קיום המצווה. תוכלנה סוף סוף לנווט את הבית בשלווה ובשמחה תוך קיום המצווה כהלכתה ובהידורה.

....
....

שתצלחנה כולכן להגיע לראשונה לחג החירות מתוך חירות הנפש, חירות הגוף. שתצלחנה כולכן להגיע לחודש האביב בתחושת שמחה ואביביות יתירה.
חג פסח כשר! ושמח!"

וכאן הסתיימה לה שיחתו של מרן שליט"א. נשות ישראל קיבלו לראשונה כוחות ויכולות להביט אל המצווה באופן מפוכח וענייני. לא עוד פנלים ורשתות מזגנים. לא עוד לחצים וכעסים. רק קיום מצוות בשמחה מתוך היכרות וידיעה.