הנושאים החמים
הנושאים החמים
יואל ארלנגר - קקטוס
אוהב קצת מהכל
מנהל
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
מעניין אותי לשמוע את דעתם של הסופרים ושל הקוראים על השאלה הבאה, ואדגים בדיאלוג:
"קוראים נכבדים!" נכתב באותיות של קידוש לבנה על חלקו העליון של המכתב, "נשמח לשמוע את חוות דעתכם המלומדת, בנוגע לשאלה הבאה:"
-"השאלה הבאה?" עיווה עוזיה את פניו בתמיהה, "הרי לא כתוב כאן דבר".
הוא הפך את הדף, בצידו השני התנוסס הלוגו המעוטר של אגודת הסופרים הירושלמית, ומלבד כתם לא מזוהה, הדף היה לבן וחלק.
-"ייתכן שנכתבה כאן שאלה בכתב סתרים כלשהו", הציע יכניה, "נסה להבהב אותו נגד האש".
עוזיה פירק את חלקה העליון של העששית, מחה בהיסח הדעת את הפיח שליכלך את אצבעותיו על פני המטפחת החדשה שניתנה לו במתנה מבני משפחתה של כלתו המיועדת, והעביר את הדף הלבן מעל להבת העששית.
-"מופיעות אותיות!" הכריז יכניה, "הרעיון שלי כביר ורב כח ואונים!"
-"הירגע בבקשה יכניה", היסה אותו עוזיה, "אלמלא הפטפטת המתמדת שלך, הייתי חושב על הרעיון לפני פניך"
-"אוף, גם כן אתה", רטן יכניה אל כפות ידיו המכסות את פיו..
הדף התמלא באותיות ומילים, צבועות בצביעת פיח העששית. שניהם השתתקו ופנו לקרוא את המכתב.
וכך נכתב במכתב:
הצעה מיוחדת ליודעי חן וסתר!
ברצוננו להציג בפניכם את הרעיון החדש, שנהגה ע"י ראש הוועד לכתיבה וקריאה, מר סמואל אחיטובי, וסגנו המוכשר בכל מעלות, וכותב מכתב זה, הלא הוא מר יהורם תפארת, ירום הודו והדרו, וראשית נתאר לכם קוראים נכבדים, את הדו שיח (של חירש ופיכח) שהתנהל בין שני האדונים הנכבדים:
- הרעיון שלך גרוע להפליא, נהם מר יהורם תפארת וחזר לכסוס את עטו.
-אדרבא, אמר סמואל אחיטובי, רוכן מעל שולחן העץ הרעוע שלו, ייתן לי כבודו רעיון טוב יותר, דבר מה הקשור בתחום שבו אנשים יחידי סגולה שכמונו, יכולים לתרום בו דבר או שניים מניסיונם.
-המרכאות, חירחר יהורם מגרונו חנוק העשן, הוא השתעל ותיקן את קולו, המרכאות שכבשו את חיינו, מקיפות כל משפט וציטוט שלנו, מקשות את חיי הדפסים והסדרים, ראוי להן שתעלמנה מן העולם, ויפה שעה אחת קודם.
סמואל הביט בו בחשדנות, אתה בטוח? בירר בזהירות תוך כדי הסרה תיאטרלית של משקפיו.
- בטוח לגמרי סמואל ידידי, ענה יהורם בתפארת, כפי שאני בטוח שכעת השמש זורחת.
-צר לי לאכזב אותך ידידי יהורם, אך מבט חטוף אל עבר החלון.. וכאן הוא העיף מבט נוסף לעבר החלון, כשעיניו המימיות של יהורם נעות בעיקבותיהן, ילמד אותך כי החמה שקעה זה מכבר, בוש לך על כך, נזף ביהורם וקם מכסאו, סוגר את מכונת הכתיבה בחבטה עזה, ופונה לצאת מן החדר.
-המתן רגע! זעק יהורם, דמעה כרסתנית נשמטת מעינו, מרטיבה את כרית הדיו שעל השולחן, הבה נשאל את דעת הקוראים.
- עבר זמנך, הפטיר סמואל ויצא מן החדר.
בקיצור, מה דעתכם, האם המרכאות תורמות להבנת הנקרא, או שמא מפריעות?
אשמח לתגובות מפורטות ומנומקות.
"קוראים נכבדים!" נכתב באותיות של קידוש לבנה על חלקו העליון של המכתב, "נשמח לשמוע את חוות דעתכם המלומדת, בנוגע לשאלה הבאה:"
-"השאלה הבאה?" עיווה עוזיה את פניו בתמיהה, "הרי לא כתוב כאן דבר".
הוא הפך את הדף, בצידו השני התנוסס הלוגו המעוטר של אגודת הסופרים הירושלמית, ומלבד כתם לא מזוהה, הדף היה לבן וחלק.
-"ייתכן שנכתבה כאן שאלה בכתב סתרים כלשהו", הציע יכניה, "נסה להבהב אותו נגד האש".
עוזיה פירק את חלקה העליון של העששית, מחה בהיסח הדעת את הפיח שליכלך את אצבעותיו על פני המטפחת החדשה שניתנה לו במתנה מבני משפחתה של כלתו המיועדת, והעביר את הדף הלבן מעל להבת העששית.
-"מופיעות אותיות!" הכריז יכניה, "הרעיון שלי כביר ורב כח ואונים!"
-"הירגע בבקשה יכניה", היסה אותו עוזיה, "אלמלא הפטפטת המתמדת שלך, הייתי חושב על הרעיון לפני פניך"
-"אוף, גם כן אתה", רטן יכניה אל כפות ידיו המכסות את פיו..
הדף התמלא באותיות ומילים, צבועות בצביעת פיח העששית. שניהם השתתקו ופנו לקרוא את המכתב.
וכך נכתב במכתב:
הצעה מיוחדת ליודעי חן וסתר!
ברצוננו להציג בפניכם את הרעיון החדש, שנהגה ע"י ראש הוועד לכתיבה וקריאה, מר סמואל אחיטובי, וסגנו המוכשר בכל מעלות, וכותב מכתב זה, הלא הוא מר יהורם תפארת, ירום הודו והדרו, וראשית נתאר לכם קוראים נכבדים, את הדו שיח (של חירש ופיכח) שהתנהל בין שני האדונים הנכבדים:
- הרעיון שלך גרוע להפליא, נהם מר יהורם תפארת וחזר לכסוס את עטו.
-אדרבא, אמר סמואל אחיטובי, רוכן מעל שולחן העץ הרעוע שלו, ייתן לי כבודו רעיון טוב יותר, דבר מה הקשור בתחום שבו אנשים יחידי סגולה שכמונו, יכולים לתרום בו דבר או שניים מניסיונם.
-המרכאות, חירחר יהורם מגרונו חנוק העשן, הוא השתעל ותיקן את קולו, המרכאות שכבשו את חיינו, מקיפות כל משפט וציטוט שלנו, מקשות את חיי הדפסים והסדרים, ראוי להן שתעלמנה מן העולם, ויפה שעה אחת קודם.
סמואל הביט בו בחשדנות, אתה בטוח? בירר בזהירות תוך כדי הסרה תיאטרלית של משקפיו.
- בטוח לגמרי סמואל ידידי, ענה יהורם בתפארת, כפי שאני בטוח שכעת השמש זורחת.
-צר לי לאכזב אותך ידידי יהורם, אך מבט חטוף אל עבר החלון.. וכאן הוא העיף מבט נוסף לעבר החלון, כשעיניו המימיות של יהורם נעות בעיקבותיהן, ילמד אותך כי החמה שקעה זה מכבר, בוש לך על כך, נזף ביהורם וקם מכסאו, סוגר את מכונת הכתיבה בחבטה עזה, ופונה לצאת מן החדר.
-המתן רגע! זעק יהורם, דמעה כרסתנית נשמטת מעינו, מרטיבה את כרית הדיו שעל השולחן, הבה נשאל את דעת הקוראים.
- עבר זמנך, הפטיר סמואל ויצא מן החדר.
בקיצור, מה דעתכם, האם המרכאות תורמות להבנת הנקרא, או שמא מפריעות?
אשמח לתגובות מפורטות ומנומקות.
) ולא מסתבר שבענייני ספרי קריאה ישתדלו החכמים להחכים את שאינם כשם שאלו שאינם לא יילכו אצל החכמים לצורך זה, ואשר על כן המרכאות הן דבר נצרך.
