מרוץ עגלות בחניון הסופר | שיתוף

[יואב ברק]

העגלות שעטו במורד החניון.

מחול רשמי פתח את המרוץ, בעוד אני משתדל לשמור על השול הימני. בהתחלה ניסתי לגונן על שלישיית מגבונים לחים, אבל הם טסו בכח כבידה ונמרחו על עמוד הבטון. אוי, מה תגיד ריקי, הבטתי לרגע על המגבונים.

ואז בא העיקול. ואני שאפתי את מירב הריכוז כדי שלא אפספס את הפניה. על הקיר למולי הוקרנו ב'לופים' תאונות ידועות של מרוצי עגלות כושלים. עמרם ביטון, מי לא זוכר אותו. אשף המרוצים שכבש כל פסגה אפשרית בדרך למקום הראשון. אבל המסכן איבד את קריירת חייו בסיבוב לא נכון, וככה התרסק על שער הכניסה, והכל, הוא יסביר לימים. הכל בגלל שהתעקש לענות לשיחה באמצע נסיעה. וכאשר עמרם פורש מהמרוץ הוא עובר לחלקת השיפוט. וככה זכינו לראות אותו יושב על כיסא גלגלים בתוך ביתן השומר. ועוד זכינו לשופט משכמו ואילך, שינופף לנו בשקית. האמת, שגם השקית עלתה לנו 10 אגורות. ובימים טרופים כמו אלו לא יכולנו להרשות לעצמנו מותרות.

רק שאז משהו השתנה פתאום. אני זיהיתי שמישהו חדש הצטרף למרוץ, הוא ישב על מלגזה חשמלית שהובילה דגני בוקר, ועקף את כולם משל היה חללית במרוץ סוסים.

הההייי!! זזהה ללללא הוגגןןן.... התנשמתי. ההוווא חשמללייי!!!

נראה שדברי לא הובנו, כי המלגזה האיצה את נסיעתה וצמצמה את המרחק. זה חסר לי עכשיו, שאאבד את מקומי המובטח למלגזת דגני בוקר.

עצור מיד! צעק ההוא על המלגזה.

חוצפן! נטרפה דעתי, לא רק זה שנכנס למרוץ שלא כדין, הוא דורש ממני לעצור. מה זה פה? זה מרוץ, או גן? ע-מ-ר-ם!! צעקתי לעבר הביתן. תעשה משהו!

בעינים דומעות ראיתי אותו עוקף אותי, שחצן שכמותו, הבטתי בפניו. הוא הביט בי כאילו אני פציינט וסימן לי לעצור. וגם צעקותי לא הועילו כי המלגזה עקפה אותי ונאלצתי לבלום וכן לאבד תבנית ביצים.

האיש מחה את ריר הביצה מהמלגזה והישיר את משקפיו. הוא שלף חותמת מכיסו ואמר:

קבלה בבקשה...

 

[אפשוטער איד]

חזק...