סיפור מרבים שלום

yonatanr · 18/6/20

חשוון תשע"ד.

היו אלו ימים כואבים לציבור הליטאי. השסע האיום היה בעיצומו. אנשי 'הפלג הירושלמי' הריצו לראשונה את מפלגת 'עץ' בערים החרדיות, ובזה הגיע לשיאו הקרע הקשה בציבור. משפחות התפצלו, חברים נפרדו, וכל אחד הגדיר לעצמו מחדש את המושג 'אמונת חכמים'.

אבל בחתונה שהתקיימה ב'ארמונות וולף' באותו ערב, לא היה זכר לכל זה. חברי החתן רקדו בעוז, כשהם מתאמצים בכל כוחם לשמח את חברם, המלך ליום אחד.

לפתע נפסקה התזמורת באחת, בפתח הופיעה דמותו המאירה של הגר"ש אויערבאך זצ"ל, כשהוא אוחז בידו של המשב"ק.

הבחורים הביטו זה על זה בהפתעה. מסתבר שאבי החתן הוא אחד מתלמידיו של ראש ישיבת 'מעלות התורה', שראה לנכון להגיע לשמחתו.

לא לקח זמן רב, ושתי שורות של בחורים מקפצים הסתדרו מאליהם, כשהם מוחאים כפים במרץ, ושרים בכל הכח "י-מ-י-ם על י-מ-י מלך, תוסיף", "יפרח בימיו, בימיו, צדיק", כמיטב הרפרטואר השמור ל'גדויילים'.

לאחר כמה דקות ארוכות, פנה הרב ומשמשו לכיוון הפתח, כשבחורי הישיבה הנרגשים מלווים אותו לרכב, כשהם מבקשים ממנו ברכות לעלייה בתורה, ולזיווג הגון.

אחד מקרובי הכלה הנרגשים, פנה לאחד הבחורים ובירר: "מאיזו ישיבה אתם? חדרה או פוניבז'?"

"אנחנו מישיבת 'ארחות תורה', ישיבתו של הגראי"ל שטיינמן"...