מקור למעשה שהובא בספר מוסר על רב חובל שביזה באופן נורא חסיד שנסע בספינה, אך החסיד לא חש בכלום, רק שמח שההשפלה לא נגעה לליבו...

[מניפסט]

הבו מקור בבקשה.

 

[#ליבא]

פירוש המשניות לרמב"ם אבות ד, ד:
והנה ראיתי בספר מספרי המדות שנשאל לא' מן החשובים החסידים ונאמר לו איזה יום הוא ששמחת בו יותר מכל ימיך? אמר: יום שהייתי הולך בספינה והיה מקומי בפחות שבמקומות הספינה בין חבילות הבגדים והיו בספינה סוחרים ובעלי ממון ואני הייתי שוכב במקומי ואחד מאנשי הספינה קם להשתין ואהי נקל בעיניו ונבזה שהייתי שפל בעיניו מאד עד שגלה ערותו והשתין עלי ותמהתי מהתחזק תכונת העזות בנפשו וחי השם לא כאבה נפשי למעשהו כלל ולא התעורר ממני כחי, ושמחתי שמחה גדולה כשהגעתי לגבול שלא יכאיבני בזוי החסר ההוא ולא הרגישה נפשי אליו.
ואין ספק שזאת תכלית שפלות הרוח עד שיתרחק מן הגאוה.