דיון מקדש ישראל והזמנים

7שבע7

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
כשהיינו ביסודי, בשיעורי דקדוק, למדנו על שלושת הזמנים בשפה העברית: העבר (שהוא אין), ההווה (שהוא עדיין) והעתיד (שהוא מניִן).
כשהגענו לשיעורי אנגלית - כמה בירכנו את השפה העברית על שלושת זמניה, בלי כל מיני 'הוואים' שמתמשכים או שחושבים שהם פשוטים, ובלי עברים שונים, כאילו שעבר אחד לא מספיק לנו בחיים.
ובכל-זאת, כשאנו מגיעים לכתיבת סיפור, אנו מצליחים לפעמים להתבלבל אפילו בשלושת הזמנים הפשוטים שניתנו לנו.
לא נדיר לראות פסקה בספר שהולכת בערך ככה:
באותו בוקר אביבי החליט זונדל לבקר את ידיו משכבר הימים, שמערל. הלך לו בחוץ, ידיו נתונות בכיסיו, והוא שורק לו שיר עליז.
עוד הוא שורק ומהלך בטבע הפתוח, פתאום שומע הוא קול עמום מאחורי השיחים שבצד הדרך. נחרד, הוא נעצר במקומו, כי הקול קול גניחת פצוע הוא.
הלך זונדל אל מאחורי השיחים, לבו דופק והולם, והמראה שנגלה לעיניו הוריד את לבו שאולה.
"שמערל!" הוא צועק, מחריד בצעקתו את הציפורים שעל העצים, "מה קרה לך?"
שמערל, פניו חבולות כולן, לא ענה לו.

כולי תקווה שאתם מצליחים לזהות את הבעייתיות שבקטע המצוץ-מן-האצבע הזה...
למה הבלבול הזה, בעצם, בזמנים?
ישנן מילים שמשמות גם בזמן עבר וגם בזמן הווה (למשל: נמצא, נתגלה, נעצר וכו'), וישנו גם "עבר ממושך", אם אפשר לקרוא לזה כך - זמן הווה שהוא חלק ממשפט בזמן עבר (כמו המשפט מהסיפור: הלך לו בחוץ, ידיו נתונות בכיסיו). זה לפעמים מבלבל את הכותב, עד כדי שהוא גולש מזמן עבר לזמן הווה באופן קבוע.

אז מה אני רוצה, בעצם?
אני רוצה שנשים לב לזה. אני חושבת שבתור כותבים אך בסיסי הוא שנכיר חלק מכללי הלשון, ובעיקר את הקטע הזה, של הזמנים. לא אגיד שהוא "מקודש", כמו שכתבתי בכותרת, אבל בהחלט חושב מאוד-מאוד. חשוב שנבדיל בין הזמנים, חשוב שנשים לב מתי ההווה הוא בעצם עבר ממושך (אם למישהו יש הגדרה טובה יותר לזה - אשמח), וחשוב גם שנשתמש בזה כאמצעי ספרותי.
משחק בין הזמנים יכול להבדיל בין קטעים ובין זמנים בסיפור עצמו, והוא כלי יפה ביותר, בעיניי.
לסיום, אני רוצה לציין את דבורי רנד האלופה @dvory, שמיטיבה להשתמש באמצעי הספרותי הזה, ומשחקת בספריה היטב בין העבר להווה בהתאמה לדמויות ולסיפור. (דבורי, אולי פעם תשחקי גם עם זמן עתיד בסיפורייך? ;) )



(בחרתי במקדם דיון, כי אני לא בטוחה שאני מתאימה לכתיבת דברים תחת המקדם החשוב "מאמר", וגם כי אני רוצה שתדונו על מה שכתבתי, תלושו אותו, תתווכחו איתו ותעירו עליו. תודה...)
 

stars

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
עריכה תורנית
אני חושב שכשקטע הכתיבה אמור להכניס את הקורא לסצנה ספציפית המבודלת ממהלך הסיפור, נכון להשתמש בלשון הווה (או עתיד, אם מדובר למשל במחשבות).
כמו שכתבת:
משחק בין הזמנים יכול להבדיל בין קטעים ובין זמנים בסיפור עצמו, והוא כלי יפה ביותר, בעיניי.


העבר (שהוא אין), ההווה (שהוא עדיין) והעתיד (שהוא מניִן).
סתם לידע הכללי. (ובשיר של מ.ב.ד. נוסף גם ההווה כהרף עין). אגב, כבר נשתברו קולמוסים בחקר המקור לפתגם זה: אבן עזרא, של"ה, רבי ידעיה הפניני, ועוד.
 

7שבע7

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
[
סתם לידע הכללי. (ובשיר של מ.ב.ד. נוסף גם ההווה כהרף עין). אגב, כבר נשתברו קולמוסים בחקר המקור לפתגם זה: אבן עזרא, של"ה, רבי ידעיה הפניני, ועוד.
באמת השתמשתי בקטע הזה כגימיק בלבד, בלי לחקור את מקורו...
 

ליאורהA

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
@7שבע7 תודה על העלאת הנושא, נתת לי חומר למחשבה!
כמו שכתבת, אני גם חושבת שחילופי הזמנים הוא כלי שעוזר ומעשיר את הסיפור, אך צריך להיזהר בשימוש בו. לפעמים אני מוצאת את עצמי עוברת בטעות מעָבַר להווה אחרי המשפט המשולב בגלל החלק הקטן של המשפט שזלג ל"הווה ממושך". למשל פה:
הלך לו בחוץ, ידיו נתונות בכיסיו...
בלי לשים לב, הייתי ממשיכה בזמן הווה, למרות שלא נכון לעשות כך.
אז לדעתי כדאי ורצוי להשתמש באמצעי זה של זמנים שונים, אבל צריך לשים לב ששאר הזמנים מתאימים לזמן שבחרנו עבור הסיפור.
 
נערך לאחרונה ב:

7שבע7

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
הייתי ממשיכה בזמן הווה (כמו שכתבת לעיל, אבל בלי כוונה :)).
אז לדעתי כדאי ורצוי להשתמש באמצעי זה של זמנים שונים, אבל צריך לשים לב ששאר הזמנים מתאימים לזמן שבחרנו עבור הסיפור.
הציטוט שהבאת דווקא נכון מבחינה לשונית, אבל ההמשך כבר טעות...
 

ליאורהA

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
D I G I T A L

מ"ם

משתמש סופר
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
איור וציור מקצועי
מעולה, תודה.

האם כותבים גברים לוקים בזה יותר כי מעולם לא למדו דקדוק?
 

אנטיפטרוסה

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
מוזיקה ונגינה
האם כותבים גברים לוקים בזה יותר כי מעולם לא למדו דקדוק?
לא נראה לי. יש תחומים בלשון שלקויים יותר אצל גברים - למשל העניין של הניקוד וההטיות ש'מתפספסים' להם לעיתים, אבל בעניין זה -
אני הייתי חושבת הפוך, שנשים אשר נוטות יותר לחיות במחשבות וברגשות לא כולן, כן?, עשויות להתבלבל בזה יותר מגברים...
 

7שבע7

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
האם כותבים גברים לוקים בזה יותר כי מעולם לא למדו דקדוק?
אני חושבת שהם לוקים בזה יותר כיוון שהם רגילים ללשון המשנאית/התלמודית, שלא תמיד תקנית.
(רואה את זה על בעלי - לא בנושא הזה אלא בנושא של זכר ונקבה, בעיקר במספרים. והוא דווקא אוהב לשון ומחובר ללשון, אבל פשוט רגיל לשפה התלמודית ושל הראשונים וחלק מהאחרונים...)
 

אנטיפטרוסה

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
מוזיקה ונגינה

אולי מעניין אותך גם...

לוח לימודים

מסלולי לימוד שאפשר לההצטרף
אליהם ממש עכשיו:

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכד

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד לוּלֵי יי שֶׁהָיָה לָנוּ יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל:ב לוּלֵי יי שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם:ג אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ:ד אֲזַי הַמַּיִם שְׁטָפוּנוּ נַחְלָה עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ:ה אֲזַי עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים:ו בָּרוּךְ יי שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם:ז נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים הַפַּח נִשְׁבָּר וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ:ח עֶזְרֵנוּ בְּשֵׁם יי עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:
נקרא  5  פעמים

אתגר AI

געגוע קיצי • אתגר 138

לוח מודעות

למעלה