הוא בכלל לא בחרדות,
למה שיהיה?
המלחמה כמעט לא משפיעה עליו.
קם בבוקר, נוסע לישיבה, חוזר בערב.
הוא בכלל לא אפוף פחדים.
החיים שלו ממשיכים כרגיל.
עושה שטייגען פה, יוצא עם חברים שם, רב רצת עם האחים הקטנים.
הוא בכלל לא מתוח מהמצב.
הוא פשוט אדם עירני.
אם הוא רואה משהו חשוד אז ברור שהוא ידווח עליו לגורמים הרלוונטיים.
אם בכניסה לעיר הוא קולט רכב עם זוג ערבי ברור שהוא יגש לשומר ויצעק שיעכב את הרכב הזה.
נכון שבפעם הזו זו היתה טעות, והזוג ממש נעלב שחשדו בהם.
אז הפעם לא, ואם זה היה כן?
אם בגינה הוא שם לב לאדם שעומד ליד הגדר ומושיט יד זהירה לכיס מכנסיו האחורי בהבעה מתוחה, ברור שיזעיק משטרה.
נכון שהטלפון של אותו אדם מבועת כמעט נשמט מידו והתנפץ לרסיסים מהופעת השוטר.
אבל אם זה היה מחבל?
הוא בכלל לא מפחד.
הוא פשוט אחראי.
נכון?
למה שיהיה?
המלחמה כמעט לא משפיעה עליו.
קם בבוקר, נוסע לישיבה, חוזר בערב.
הוא בכלל לא אפוף פחדים.
החיים שלו ממשיכים כרגיל.
עושה שטייגען פה, יוצא עם חברים שם, רב רצת עם האחים הקטנים.
הוא בכלל לא מתוח מהמצב.
הוא פשוט אדם עירני.
אם הוא רואה משהו חשוד אז ברור שהוא ידווח עליו לגורמים הרלוונטיים.
אם בכניסה לעיר הוא קולט רכב עם זוג ערבי ברור שהוא יגש לשומר ויצעק שיעכב את הרכב הזה.
נכון שבפעם הזו זו היתה טעות, והזוג ממש נעלב שחשדו בהם.
אז הפעם לא, ואם זה היה כן?
אם בגינה הוא שם לב לאדם שעומד ליד הגדר ומושיט יד זהירה לכיס מכנסיו האחורי בהבעה מתוחה, ברור שיזעיק משטרה.
נכון שהטלפון של אותו אדם מבועת כמעט נשמט מידו והתנפץ לרסיסים מהופעת השוטר.
אבל אם זה היה מחבל?
הוא בכלל לא מפחד.
הוא פשוט אחראי.
נכון?