הנושאים החמים
הנושאים החמים
Natan Galant
כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
טור שנכתב למגירה.
לכבוד שנת תהא שנת עוד חומר מוגש בחום לחברי הפורום. שנה טובה לכל עם ישראל.
כתמיד: הערות יתקבלו בשמחה. מחמאות גם.
***
וכי מה רצה עוזיהו? כוס קקאו.
ויקם עוזיהו מעם הסטנדר בישיבת "שם ועבר" וילך לעבר המטבחון.
בדרך, נזכר בדברי הטבח הצעיר החדש ("הטבחון" כפי שקרואוהו בחיבה מחבביו המועטים) אשר תחת לבשל כראוי לתלמידי הישיבה- כילה זמנו בישיבה על כס ובהשאת עצות. וכה היה אומר: "ידידי, אומנם האוכל לא משהו וקפה אין כלל, אך דעו לכם, כי לטובתכם העניין! כי תקציב לאוכל- אין, והקפה איננו בריא ולכן גם לא מומלץ לקנותו, ובוודאי שלא בהקפה..."
ויחלט עוזיהו לשנות ממנהגו הקבוע ולוותר על הקפה. ולכן: תחת שתיית כוס קפה בכוס ירוקה מעוטרת בפסים חומים בשעה 10:32 ו-2 חלקים, ישתה כוס קקאו בכוס ירוקה מעוטרת פסים חומים בשעה 10:32 ו-2 חלקים.
"הגיע הזמן לשינוי בחיים" זימזם לעצמו לאחר ההחלטה המאתגרת.
ניגש בנחת אל הקנקן, והנה נחת על ראשו מגש סדוק.
כיון שחש שכבודו נסדק ונפל מטה מטה, הביט מעלה מעלה כדי לראות מניין בא מזיק זה ולשלם לו שכרו כדת וכנהוג, אך לא ראה מאומה.
גיחך לעצמו בעצב מר: "הנה לך עוזיהו, קקאו מתוק רצית, אה?"
בפרץ מפתיע של אופטימיות וראיה חיובית (הוא קרא על הדבר המוזר הזה הבוקר בעיתון של השכן) החליט בהחלטיות להפוך את המר למתוק ולסלוח למגש ולמשלחו המסתורי.
כצעד ראשון ובונה אמון הוא לקח את המגש והסדק מראשו, והחליט להשתמש בו עבור כוס הקקאו הפוטניצאלית.
הוא הציב עליה את הכוס אשר אהב - ירוקה ומעוטרת בפסים חומים- ומזג לתוכה את הקקאו, הסוכר, ושאר מילי דמיטב. כעת פנה בניחותא (וכי למה שימהר? השעה היא רק 10:29) בחזרה אל פינתו בבית המדרש.
וילך עוזיהו הלוך ופסוע, ויאחז את המגש במאוזן יפה יפה. ויהי המגש הולך וסדק עם כל פסיעה נוספת, מחמת משקל הכוס אשר עליו.
ולא ישית איש אשכולות כעוזיהו את תשומת ליבו אל סדקיו ההולכים ומתרחבים של המגש.
כה הלכו להם עוזיהו, המגש, כוס הקקאו, והרצון החיובי יד ביד, בשלווה ובשבת חברים גם יחד.
והיה כי ראה בזוית עינו הימנית את דלתות בית המדרש והכין נפשו להצבת כוס המשקה על ספסל העץ, שמע לפתע קול נפץ, ויחרדו עשתונותיו. המגש אשר בידו נשבר לשלשה חלקים (שנים גדולים ועוד חלקיק), התנפץ וישבר עד אמות סיפיו, ויצנחו חלקיו ארצה בקול עז.
ויבט עוזיהו על כוס הקקאו, וירא כי היא- איננה.
שמא נעלמה הכוס על ידי יד נעלמה? לא ולא! הכוס הרי נמצאת, אך תועלתה כה מועטה- כי נשברה..
ויגנח עוזיהו גניחה אחת עמוקה מעמקי גרונו הניחר.
וישב עוזיהו אל ספסלי בית המדרש בידיים ריקות---
ואלו הם הממצאים בספירת מלאי שערך עוזיהו:
מכל החברים המקוריים במסע בשביל החלב: עוזיהו, המגש, כוס הקקאו, הרצון החיובי, נותרו על תילם רק עוזיהו (הרטוב, השבור, והמאוכזב), ורוב רובו של הרצון הטוב. כל השאר הלכו בדרך כל האדם ופסו מן העולם, ללא הטבעת חותם של ממש, להוציא כמובן כתמי בושה על עוזיהו.
הגיע עוזיהו על מקומו בקרן זווית וכמעט שנתיישב כשפנה אליו שכנו לספסל: "נו, גם עליך נפל המגש במטבחון?"
עוזיהו העטה על פניו מן חיוך עקום, כיווץ את גבותיו, כחכח בגרונו עד שבן שיחו הבין את תמיהתו, ואף ענה עליה: "גם עליי צנח המגש יותר מוקדם היום. תיכף שראיתיך יוצא להכנת כוס הקפה ידעתי שגם עליך יפול המגש כנפול פלישתים לפני דוד, וזאת כי המדף עליו מונח המגש- רעוע הוא.."
כיוון שעלה זכרון המגש לפניו, נזכר גם כיצד הושלך והוטח על פניו. החל מתכעס, זועף, ונמלא עברה. וכיוון שהבין כי לו טרח רעהו וסילק את המוקש- לא היה מצבו כה רעוע וכאוב בזה הרגע- גדלה ופשתה חמתו בקרבו.
אדהכי ואהדכי פרח לו כרגע כל זכר ושארית מהרצון הטוב הזכור לטוב, ולא הותיר סימן שאי פעם היה קיים כלל.
וכשנתיישב סוף סוף עוזיהו על מקומו בפינת בית המדרש ("תורה מונחת בקרן זווית" לטעמו) נתיישבה עליו דעתו, והבחין כי בעקבות עזיבתו העגומה של הרצון הטוב, רק הוא- עוזיהו- נותר לפליטה מכל המסע המסוכן אל כוס הקקאו.
עצוב.
כואב.
מטלטל.
ויגנח עוזיהו, ויאמר "אהוי ואבוי" ובזה תם הספדו על חבריו למסע.
תם, אך לא נשלם: עוזיהו עדיין צמא.
לכבוד שנת תהא שנת עוד חומר מוגש בחום לחברי הפורום. שנה טובה לכל עם ישראל.
כתמיד: הערות יתקבלו בשמחה. מחמאות גם.
***
וכי מה רצה עוזיהו? כוס קקאו.
ויקם עוזיהו מעם הסטנדר בישיבת "שם ועבר" וילך לעבר המטבחון.
בדרך, נזכר בדברי הטבח הצעיר החדש ("הטבחון" כפי שקרואוהו בחיבה מחבביו המועטים) אשר תחת לבשל כראוי לתלמידי הישיבה- כילה זמנו בישיבה על כס ובהשאת עצות. וכה היה אומר: "ידידי, אומנם האוכל לא משהו וקפה אין כלל, אך דעו לכם, כי לטובתכם העניין! כי תקציב לאוכל- אין, והקפה איננו בריא ולכן גם לא מומלץ לקנותו, ובוודאי שלא בהקפה..."
ויחלט עוזיהו לשנות ממנהגו הקבוע ולוותר על הקפה. ולכן: תחת שתיית כוס קפה בכוס ירוקה מעוטרת בפסים חומים בשעה 10:32 ו-2 חלקים, ישתה כוס קקאו בכוס ירוקה מעוטרת פסים חומים בשעה 10:32 ו-2 חלקים.
"הגיע הזמן לשינוי בחיים" זימזם לעצמו לאחר ההחלטה המאתגרת.
ניגש בנחת אל הקנקן, והנה נחת על ראשו מגש סדוק.
כיון שחש שכבודו נסדק ונפל מטה מטה, הביט מעלה מעלה כדי לראות מניין בא מזיק זה ולשלם לו שכרו כדת וכנהוג, אך לא ראה מאומה.
גיחך לעצמו בעצב מר: "הנה לך עוזיהו, קקאו מתוק רצית, אה?"
בפרץ מפתיע של אופטימיות וראיה חיובית (הוא קרא על הדבר המוזר הזה הבוקר בעיתון של השכן) החליט בהחלטיות להפוך את המר למתוק ולסלוח למגש ולמשלחו המסתורי.
כצעד ראשון ובונה אמון הוא לקח את המגש והסדק מראשו, והחליט להשתמש בו עבור כוס הקקאו הפוטניצאלית.
הוא הציב עליה את הכוס אשר אהב - ירוקה ומעוטרת בפסים חומים- ומזג לתוכה את הקקאו, הסוכר, ושאר מילי דמיטב. כעת פנה בניחותא (וכי למה שימהר? השעה היא רק 10:29) בחזרה אל פינתו בבית המדרש.
וילך עוזיהו הלוך ופסוע, ויאחז את המגש במאוזן יפה יפה. ויהי המגש הולך וסדק עם כל פסיעה נוספת, מחמת משקל הכוס אשר עליו.
ולא ישית איש אשכולות כעוזיהו את תשומת ליבו אל סדקיו ההולכים ומתרחבים של המגש.
כה הלכו להם עוזיהו, המגש, כוס הקקאו, והרצון החיובי יד ביד, בשלווה ובשבת חברים גם יחד.
והיה כי ראה בזוית עינו הימנית את דלתות בית המדרש והכין נפשו להצבת כוס המשקה על ספסל העץ, שמע לפתע קול נפץ, ויחרדו עשתונותיו. המגש אשר בידו נשבר לשלשה חלקים (שנים גדולים ועוד חלקיק), התנפץ וישבר עד אמות סיפיו, ויצנחו חלקיו ארצה בקול עז.
ויבט עוזיהו על כוס הקקאו, וירא כי היא- איננה.
שמא נעלמה הכוס על ידי יד נעלמה? לא ולא! הכוס הרי נמצאת, אך תועלתה כה מועטה- כי נשברה..
ויגנח עוזיהו גניחה אחת עמוקה מעמקי גרונו הניחר.
וישב עוזיהו אל ספסלי בית המדרש בידיים ריקות---
ואלו הם הממצאים בספירת מלאי שערך עוזיהו:
מכל החברים המקוריים במסע בשביל החלב: עוזיהו, המגש, כוס הקקאו, הרצון החיובי, נותרו על תילם רק עוזיהו (הרטוב, השבור, והמאוכזב), ורוב רובו של הרצון הטוב. כל השאר הלכו בדרך כל האדם ופסו מן העולם, ללא הטבעת חותם של ממש, להוציא כמובן כתמי בושה על עוזיהו.
הגיע עוזיהו על מקומו בקרן זווית וכמעט שנתיישב כשפנה אליו שכנו לספסל: "נו, גם עליך נפל המגש במטבחון?"
עוזיהו העטה על פניו מן חיוך עקום, כיווץ את גבותיו, כחכח בגרונו עד שבן שיחו הבין את תמיהתו, ואף ענה עליה: "גם עליי צנח המגש יותר מוקדם היום. תיכף שראיתיך יוצא להכנת כוס הקפה ידעתי שגם עליך יפול המגש כנפול פלישתים לפני דוד, וזאת כי המדף עליו מונח המגש- רעוע הוא.."
כיוון שעלה זכרון המגש לפניו, נזכר גם כיצד הושלך והוטח על פניו. החל מתכעס, זועף, ונמלא עברה. וכיוון שהבין כי לו טרח רעהו וסילק את המוקש- לא היה מצבו כה רעוע וכאוב בזה הרגע- גדלה ופשתה חמתו בקרבו.
אדהכי ואהדכי פרח לו כרגע כל זכר ושארית מהרצון הטוב הזכור לטוב, ולא הותיר סימן שאי פעם היה קיים כלל.
וכשנתיישב סוף סוף עוזיהו על מקומו בפינת בית המדרש ("תורה מונחת בקרן זווית" לטעמו) נתיישבה עליו דעתו, והבחין כי בעקבות עזיבתו העגומה של הרצון הטוב, רק הוא- עוזיהו- נותר לפליטה מכל המסע המסוכן אל כוס הקקאו.
עצוב.
כואב.
מטלטל.
ויגנח עוזיהו, ויאמר "אהוי ואבוי" ובזה תם הספדו על חבריו למסע.
תם, אך לא נשלם: עוזיהו עדיין צמא.
