הנושאים החמים
הנושאים החמים
| פנס בערפל |
משתמש פעיל
רבי יצחק היה נוהג להאזין לשיעורי תורה דרך הסלולרי, עד שיום בהיר אחד הסוללה מתה מיתה משונה, ולא אבתה להפעיל עוד את הסלולרי הכחוש. חס רבי יצחק על זמנו ולא רצה לבטל משיעורי תורתו הקבועים, וחשש לנסוע הרחק לקנות סוללה חדשה. על כן פנה רבייצחק אל ביתו רוחמה, וביקשה: התוכלי לקנות לאביך סוללה בנקסט?
תמהה רוחמה תמיהה גדולה: נקסט? מה להם ולסוללות?
ענה ואמר רבי יצחק: הלא תמיד את מספרת כמה זול לקנות דרך נקסט...
צחקה הבת ואמרה: אבי מורי, אני קונה בנקסט בגדים לילדים כי זה מה שמוכרים שם, אבל אקנה לך סוללה בזול דרך אתר איביי.
- איביי?
כך השם של האתר, והכל בזול שם.
נענה ואמר רבי יצחק: עשי כחוכמתך, ביתי היקרה.
ותיכף כששמעה מילים אלו מאת אביה, מיהרה האישה ונכנסה לחנות המחשבים הסמוכה לביתה, שם שילמה עשרים ושניים זוזים מראש וגלשה לאתר איביי, שם מצאה במהירות סוללה חזקה וזולה עם משלוח עד לישראל, הכניסה את פרטי אביה וכתובתו, שילמה באשראי, וכשיצאה מהחנות התקשרה לאביה והוא מצידו ביקשה שתדבר בקצרה כי הסוללה עומדת לגווע סופית. לקחה רוחמה נשימה ארוכה ואמרה כך: קניתי לך סוללה היא תגיע עוד כמה שבועות לבית שלך בהצלחה אבא תלמד טו -
השיחה נותקה.
הסוללה נגמרה מן הסתם, חשבה לעצמה רוחמה, וחזרה לענייניה.
ותוך חודשים ספורים ממש, ואולי עוד פחות מחצי שנה - הגיעה הסוללה אל ביתו של רבי יצחק. כלומר, היא הגיעה לארץ ישראל כעבור יומיים ממועד הקניה, ותוך חודשים ספורים ממש השתחררה מהמכס, ודואר ישראל הוביל אותה ביעילות מופתית ממש אל הסניף הקרוב למגורי רבי יצחק, ותוך עוד כמה שבועות הוא גם קיבל גלויה אדומה לבנה המבשרת לו כי חבילה ממתינה עבורו בדואר.
נטל רבי יצחק את המכתב והגישו לזוגתו הצדקת, מרת טויבא שתחי'. זוגתי, כך רבי יצחק, התצליחי לקרוא מה כתוב פה? אני לא מצליח לקרוא את הקשקוש הזה...
ואשתו איננה צעירה וראייתה איננה כבימים עברו, ולפיכך נטלה מעם השידה לצד מיטתה את משקפי המולטיפוקל שלה, והניחה השרשרת שלהם על צווארה, וכיווצה עיניה ושברה שיניה, ולבסוף פסקה בקול סופי: רואים שהדוור לא למד אצל נפתלי שרייבר מעץ הדעת. הוא ממש לא יודע לכתוב, ואי אפשר לקרוא פה כלום.
נמנו וגמרו בני הזוג להמתין עד יבוא בנם בכורם, רבי אריה קוט שיחי', ויפענח את דברי החכמים הכתובים בפתק האדום מהדואר בעט מקושקשת.
ורבי אריה, בן טוב היה, ועוד באותו היום התייצב בביתו הוריו ואף הביא עימו את נחום נחמה ונח, צאצאיו האהובים. ובעוד סבתא צילה מאזינה לסיפורי נכדיה ונכדותיה, נטל רבי אריה את המכתב האדום מן הויטרינה, והסביר לאביו: זה לא משנה מה כתוב פה, פשוט צריך ללכת לדואר במרכז המסחרי ולקחת את החבילה. יש לך מושג מה זה?
לגם רבי יצחק לגימה של ממש מין התה החם שהכינה לו זוגתו הצדקת, ותיכף נזכר בסוללה שהזמינה עבורו ביתו רוחמה, ומיהר לבשר לרבי אריה את הבשורה ואף נזדרז להתקשר אל רוחמה ולבשר לה שהדואר ממש לא גרוע כמו שכתוב בעיתונים, והנה הם הצליחו להביא סוללה שלמה מסין הרחוקה אל ישראל תוך חצי שנה ויומיים.
ולמחרת בבוקר, היה האות הגדול, ורבי יצחק עלה על האוטובוס שמספרו שישים ושלוש, ונסע עימו ארבע תחנות והלך למרכז המסחרי, שם חשכו עיניו למראה עשרות אזרחים היושבים על הכיסאות ועיניהם כבויות.
ועוד טרם הספיק לתהות מדוע עיניהם כה עצובות, נתגלתה לו סיבת הדבר: הדוור.
רבי אברהם, ידיד נעוריו של רבי יצחק, פינה את כובעו מהמושב הסמוך, כיבד את רבי יצחק לישב שם, ולאט באוזני ידידו: פעם הדוור היה עולה עד לבית להביא דואר רשום, אך ברבות הימים נתעייפו הדוורים ונזדקן דואר ישראל, והרי הדוורים אינם טורחים עוד להביא דברי דואר אל הבתים, וכל מה שמוכנים הם לעשות זהו להשליך לתיבת הדואר פתק אדום ולקשקש עליו בעט את מספרו של דבר הדואר הרשום. ומכאן שכל אותם יהודים פה בתור רק מחכים לאסוף את דבר דוארם, תחת אשר יקבלו אותו לביתם.
תמה רבי יצחק תמיהה גדולה: ומיהו שר הדואר? האיננו רואה את הרעה אשר קרתה לעמו?
ויצחק רבי אברהם צחוק מר, ויאמר: אין יותר מלך או שר הדואר בישראל, ושר התקשורת כטוב בעיניו יעשה, ובשנים האחרונות עסוק הוא מאוד בהטבות לחברת התקשורת הקווית הגדולה במדינה לבקשת ראש הממשלה, חברו הקרוב.
וישמע רבי יצחק את הדברים, ויתעצב אל ליבו מאוד, וישקע עמוק יותר בכס המתכת המעוגלת אשר בסניף הדואר, ויחל לומר תהילים לאט לאט תוך כדי שמרטיב הוא את קצה אצבעו והופך את הדפים במתינות, שהרי לקח אל ליבו את התור הארוך וידע כי זמן רב עוד לפניו.
וברוך הבורא ישתבח שמו, אשר באותו היום נתרחש לרבי יצחק נס של ממש, והתור זז מהר למדיי, ובקושי הספיק לסיים פעמיים וחצי את ספר התהילים וכבר קראה בת הקול מעם הרמקולים: מספר שבע מאות תשעים ושלוש לעמדה מספר אחת.
וירץ רבי יצחק אל עמדה מספר אחת, וירא מאוד פן יקדימוהו הליסטים ויטלו את מקומו בתור. וכאשר השעין ידיו על הדלפק והושיט לפקידה את הפתקית הקטנה, חשפה היא שיניים מעוקלות לעומתו ופסקה: אדוני, אני לא מבינה מה כתוב פה, לך תביא פתק נורמלי.
ויחרד רבי יצחק חרדה גדולה: הלא את עובדת בדואר, והלא הדואר בכבוד ובעצמו שם לי בתיבת הדואר את זה הפתק, הלא כן?
ותאמר לו ענבל הפקידה הרשעה: אדוני אני לא מבינה את העברית שלך, אבל אני אשאל את המנהל מה לעשות, למה באת לי היום ביום טוב ולכן אני אעשה לך מאמץ.
ולפליאתו הרבה לא זזה ענבל כמלוא הנימה מעם מושבה, ולגמה מלא לוגמיה מכד הקפה אשר תחת דלפקה, ותצווח עליו ותאמר: הלו, אדוני, עכשיו מגיעה לי הפסקת קפה ותחכה בסבלנות ואל תסתכל עליי בעיניים כאלו למה אני לא עובדת אצלך.
נתחייך רבי יצחק ולא השיבה דבר, ובליבו חשב: הריני מסכים עם המשפט שאמרת, אך המילה האחרונה מיותרת.
כך או כך יום גדוש בניסים היה אותו היום, והנס הבא נתרחש מייד: מנהל הסניף טעה בשעונו ויצא בטעות מחדרו הפינתי בעוד היום גדול. ותיכף ומייד נתנפלו עליו עשרות הממתינים איש איש ושקו ותלונתו עליו. הצביע המנהל על ענבל ואמר: זאת'י מוכשרת והיא תטפל בכולכם, וינס החוצה אל רכב השרד אשר קיבל מעם ההסתדרות על דבר עבודתו הקשה ומסירותו למען דואר ישראל ושות'.
וכיוון שראתה ענבל כי המנהל זנחה לנפשה וכי גם הפקידה השניה אשר בסניף פרשה לענייניה, החליטה לסיים חיש חש את התור ולהפסיק להיבטל ממלאכה. לפיכך קמה סוף כל סוף מכיסאה, פנתה אל מדפי החבילות, והנה נס עצום ונורא נתרחש עמה ומצאה למרות הכל את חבילתו של רבי יצחק בקלי קלות של ממש.
ועוד טרם נתיישבה בכסאה תחבה את החבילה תחת הזכוכית אל רבי יצחק המצפה והנרגש, ותבקש ממנו לחתום מהר מהר כבר כי מאוחר היום ויש עוד 'מלנתא' אנשים בתור, ורבי יצחק שמח ומאושר ולוקח את החבילה איתו, ואף לא מבקש שקית כי זוכר הוא עוד משחר ילדותו כי דואר ישראל מסרב לספק שקיות לאוספי החבילות.
ויטול רבי יצחק את החבילה הקטנה, ויתמה בליבו האם לא היה כדאי ועדיף לשלם שישים וחמישה שקלים על סוללה בחנות הטלפונים תחת ביתו במקום להמתין לחסדיו של דואר ישראל.
ובין כה ובין כה יצא רבי יצחק החוצה ויחרד לגלות כי השמש כבר שקעה וכי היום נגמר, ופתח ואמר: אוי להם לבריות מידו הרעה וארוכה של דואר ישראל, ואוי לנלכד ברשתם, ובירך את כלל עם ישראל כי יזכו לשירות דואר חדש וטוב ורענן תחת התלאות אשר מתחוללות כיום, והנה ברכתו תלויה באוויר ועיני כלל ישראל נשואות מתי תתקיים כבר, אמן.
(פורסם באחד הפעקאלאך הראשונים, מעלה לפה לטובת הבודדים שאינם מנויים. ותודה לאשכול אחד באא"ר, אמוציונלי ומרגיז, בעניין הדואר)
תמהה רוחמה תמיהה גדולה: נקסט? מה להם ולסוללות?
ענה ואמר רבי יצחק: הלא תמיד את מספרת כמה זול לקנות דרך נקסט...
צחקה הבת ואמרה: אבי מורי, אני קונה בנקסט בגדים לילדים כי זה מה שמוכרים שם, אבל אקנה לך סוללה בזול דרך אתר איביי.
- איביי?
כך השם של האתר, והכל בזול שם.
נענה ואמר רבי יצחק: עשי כחוכמתך, ביתי היקרה.
ותיכף כששמעה מילים אלו מאת אביה, מיהרה האישה ונכנסה לחנות המחשבים הסמוכה לביתה, שם שילמה עשרים ושניים זוזים מראש וגלשה לאתר איביי, שם מצאה במהירות סוללה חזקה וזולה עם משלוח עד לישראל, הכניסה את פרטי אביה וכתובתו, שילמה באשראי, וכשיצאה מהחנות התקשרה לאביה והוא מצידו ביקשה שתדבר בקצרה כי הסוללה עומדת לגווע סופית. לקחה רוחמה נשימה ארוכה ואמרה כך: קניתי לך סוללה היא תגיע עוד כמה שבועות לבית שלך בהצלחה אבא תלמד טו -
השיחה נותקה.
הסוללה נגמרה מן הסתם, חשבה לעצמה רוחמה, וחזרה לענייניה.
ותוך חודשים ספורים ממש, ואולי עוד פחות מחצי שנה - הגיעה הסוללה אל ביתו של רבי יצחק. כלומר, היא הגיעה לארץ ישראל כעבור יומיים ממועד הקניה, ותוך חודשים ספורים ממש השתחררה מהמכס, ודואר ישראל הוביל אותה ביעילות מופתית ממש אל הסניף הקרוב למגורי רבי יצחק, ותוך עוד כמה שבועות הוא גם קיבל גלויה אדומה לבנה המבשרת לו כי חבילה ממתינה עבורו בדואר.
נטל רבי יצחק את המכתב והגישו לזוגתו הצדקת, מרת טויבא שתחי'. זוגתי, כך רבי יצחק, התצליחי לקרוא מה כתוב פה? אני לא מצליח לקרוא את הקשקוש הזה...
ואשתו איננה צעירה וראייתה איננה כבימים עברו, ולפיכך נטלה מעם השידה לצד מיטתה את משקפי המולטיפוקל שלה, והניחה השרשרת שלהם על צווארה, וכיווצה עיניה ושברה שיניה, ולבסוף פסקה בקול סופי: רואים שהדוור לא למד אצל נפתלי שרייבר מעץ הדעת. הוא ממש לא יודע לכתוב, ואי אפשר לקרוא פה כלום.
נמנו וגמרו בני הזוג להמתין עד יבוא בנם בכורם, רבי אריה קוט שיחי', ויפענח את דברי החכמים הכתובים בפתק האדום מהדואר בעט מקושקשת.
ורבי אריה, בן טוב היה, ועוד באותו היום התייצב בביתו הוריו ואף הביא עימו את נחום נחמה ונח, צאצאיו האהובים. ובעוד סבתא צילה מאזינה לסיפורי נכדיה ונכדותיה, נטל רבי אריה את המכתב האדום מן הויטרינה, והסביר לאביו: זה לא משנה מה כתוב פה, פשוט צריך ללכת לדואר במרכז המסחרי ולקחת את החבילה. יש לך מושג מה זה?
לגם רבי יצחק לגימה של ממש מין התה החם שהכינה לו זוגתו הצדקת, ותיכף נזכר בסוללה שהזמינה עבורו ביתו רוחמה, ומיהר לבשר לרבי אריה את הבשורה ואף נזדרז להתקשר אל רוחמה ולבשר לה שהדואר ממש לא גרוע כמו שכתוב בעיתונים, והנה הם הצליחו להביא סוללה שלמה מסין הרחוקה אל ישראל תוך חצי שנה ויומיים.
ולמחרת בבוקר, היה האות הגדול, ורבי יצחק עלה על האוטובוס שמספרו שישים ושלוש, ונסע עימו ארבע תחנות והלך למרכז המסחרי, שם חשכו עיניו למראה עשרות אזרחים היושבים על הכיסאות ועיניהם כבויות.
ועוד טרם הספיק לתהות מדוע עיניהם כה עצובות, נתגלתה לו סיבת הדבר: הדוור.
רבי אברהם, ידיד נעוריו של רבי יצחק, פינה את כובעו מהמושב הסמוך, כיבד את רבי יצחק לישב שם, ולאט באוזני ידידו: פעם הדוור היה עולה עד לבית להביא דואר רשום, אך ברבות הימים נתעייפו הדוורים ונזדקן דואר ישראל, והרי הדוורים אינם טורחים עוד להביא דברי דואר אל הבתים, וכל מה שמוכנים הם לעשות זהו להשליך לתיבת הדואר פתק אדום ולקשקש עליו בעט את מספרו של דבר הדואר הרשום. ומכאן שכל אותם יהודים פה בתור רק מחכים לאסוף את דבר דוארם, תחת אשר יקבלו אותו לביתם.
תמה רבי יצחק תמיהה גדולה: ומיהו שר הדואר? האיננו רואה את הרעה אשר קרתה לעמו?
ויצחק רבי אברהם צחוק מר, ויאמר: אין יותר מלך או שר הדואר בישראל, ושר התקשורת כטוב בעיניו יעשה, ובשנים האחרונות עסוק הוא מאוד בהטבות לחברת התקשורת הקווית הגדולה במדינה לבקשת ראש הממשלה, חברו הקרוב.
וישמע רבי יצחק את הדברים, ויתעצב אל ליבו מאוד, וישקע עמוק יותר בכס המתכת המעוגלת אשר בסניף הדואר, ויחל לומר תהילים לאט לאט תוך כדי שמרטיב הוא את קצה אצבעו והופך את הדפים במתינות, שהרי לקח אל ליבו את התור הארוך וידע כי זמן רב עוד לפניו.
וברוך הבורא ישתבח שמו, אשר באותו היום נתרחש לרבי יצחק נס של ממש, והתור זז מהר למדיי, ובקושי הספיק לסיים פעמיים וחצי את ספר התהילים וכבר קראה בת הקול מעם הרמקולים: מספר שבע מאות תשעים ושלוש לעמדה מספר אחת.
וירץ רבי יצחק אל עמדה מספר אחת, וירא מאוד פן יקדימוהו הליסטים ויטלו את מקומו בתור. וכאשר השעין ידיו על הדלפק והושיט לפקידה את הפתקית הקטנה, חשפה היא שיניים מעוקלות לעומתו ופסקה: אדוני, אני לא מבינה מה כתוב פה, לך תביא פתק נורמלי.
ויחרד רבי יצחק חרדה גדולה: הלא את עובדת בדואר, והלא הדואר בכבוד ובעצמו שם לי בתיבת הדואר את זה הפתק, הלא כן?
ותאמר לו ענבל הפקידה הרשעה: אדוני אני לא מבינה את העברית שלך, אבל אני אשאל את המנהל מה לעשות, למה באת לי היום ביום טוב ולכן אני אעשה לך מאמץ.
ולפליאתו הרבה לא זזה ענבל כמלוא הנימה מעם מושבה, ולגמה מלא לוגמיה מכד הקפה אשר תחת דלפקה, ותצווח עליו ותאמר: הלו, אדוני, עכשיו מגיעה לי הפסקת קפה ותחכה בסבלנות ואל תסתכל עליי בעיניים כאלו למה אני לא עובדת אצלך.
נתחייך רבי יצחק ולא השיבה דבר, ובליבו חשב: הריני מסכים עם המשפט שאמרת, אך המילה האחרונה מיותרת.
כך או כך יום גדוש בניסים היה אותו היום, והנס הבא נתרחש מייד: מנהל הסניף טעה בשעונו ויצא בטעות מחדרו הפינתי בעוד היום גדול. ותיכף ומייד נתנפלו עליו עשרות הממתינים איש איש ושקו ותלונתו עליו. הצביע המנהל על ענבל ואמר: זאת'י מוכשרת והיא תטפל בכולכם, וינס החוצה אל רכב השרד אשר קיבל מעם ההסתדרות על דבר עבודתו הקשה ומסירותו למען דואר ישראל ושות'.
וכיוון שראתה ענבל כי המנהל זנחה לנפשה וכי גם הפקידה השניה אשר בסניף פרשה לענייניה, החליטה לסיים חיש חש את התור ולהפסיק להיבטל ממלאכה. לפיכך קמה סוף כל סוף מכיסאה, פנתה אל מדפי החבילות, והנה נס עצום ונורא נתרחש עמה ומצאה למרות הכל את חבילתו של רבי יצחק בקלי קלות של ממש.
ועוד טרם נתיישבה בכסאה תחבה את החבילה תחת הזכוכית אל רבי יצחק המצפה והנרגש, ותבקש ממנו לחתום מהר מהר כבר כי מאוחר היום ויש עוד 'מלנתא' אנשים בתור, ורבי יצחק שמח ומאושר ולוקח את החבילה איתו, ואף לא מבקש שקית כי זוכר הוא עוד משחר ילדותו כי דואר ישראל מסרב לספק שקיות לאוספי החבילות.
ויטול רבי יצחק את החבילה הקטנה, ויתמה בליבו האם לא היה כדאי ועדיף לשלם שישים וחמישה שקלים על סוללה בחנות הטלפונים תחת ביתו במקום להמתין לחסדיו של דואר ישראל.
ובין כה ובין כה יצא רבי יצחק החוצה ויחרד לגלות כי השמש כבר שקעה וכי היום נגמר, ופתח ואמר: אוי להם לבריות מידו הרעה וארוכה של דואר ישראל, ואוי לנלכד ברשתם, ובירך את כלל עם ישראל כי יזכו לשירות דואר חדש וטוב ורענן תחת התלאות אשר מתחוללות כיום, והנה ברכתו תלויה באוויר ועיני כלל ישראל נשואות מתי תתקיים כבר, אמן.
(פורסם באחד הפעקאלאך הראשונים, מעלה לפה לטובת הבודדים שאינם מנויים. ותודה לאשכול אחד באא"ר, אמוציונלי ומרגיז, בעניין הדואר)
אל גם בפורום הקדוש
