הנושאים החמים
הנושאים החמים
הטור הבא נכתב בעקבות מעשה שהיה, כך היה ואם תהיה מישהי שזה יעזור לה להסתדר בחיים והיה זה שכרינו...
יודעי דבר יודעים ומכירים את תופעת ההזדקנות בכבוד, כל אדם בהגיעו לגיל הפנסיה או גיל הפרישה (תלוי במצבו..)יודע כי עכשיו זהו הזמן להגשים את כל משאלות ליבו לטובה וללכת לעשות מה שהוא היה רוצה לעשות באמת כל חייו!(למה הוא חיכה עד הפנסיה לא ברור.. האם לא חבל לבזבז את כל האנרגיות על דבר שלא אוהבים? נו שוין..)
ואכן בגיל הפרישה יודעי ובעיקר יודעות דבר, שומעים על אנשים ובעיקר נשים שהולכות לבלות את זמנן בכנסי חיזוק והתעוררות, השתלמויות וכו'.. הנושאים רבים ומגוונים, ובכל אופן מן הראוי לציין כמה עיקריות: רפואה טבעית ואלטרנטיבית, שומרי משקל, כושר וכו'.. המשותף לכולם: אין צורך בהרבה שכל ויש תחושה טובה של עשיה חיובית.
אולם לא על תופעת הזדקנות זו נעורר, כי אם על תופעה מעניינת ביותר והיא הזדקנותן של בנות הסמינרים הכבודות(בלעז' "סמינריסטיות"). שסיימו את חוק לימודן..(וטוב לדעת שהיה חוק כזה..). ועכשיו יושבות בבית ושערן מלבין וחשבון הבנק שלהן מתרוקן. וכאן ישאל הקורא הנלבב נו? מה חדש? הלא מנהג ישראל הוא שבנות הסמינרים לאחר סיום לימודן חוקן אחד: או להתחתן, או להיות ממלאת מקום באיזשהו גנון או בית ספר, ולאחרונה אף רבו הבנות שהולכות לעבוד כמזכירות רפואיות, מהנדסות תכנה, רואות חשבון..(ולא נרחיב כאן מחמת עין הרע..)
וכאן נוצרת בעיה חדשה כי הרי ידוע שבדורות עברו בעידן שרה שנירר עוד ידעו היטב על חשיבותה של המורה כמחנכת, ואילו בימינו לכל סמינריסטית ממוצעת יש זיכרון מר ונלעג על השהות בחדרה הדחוס ומלא הצעקות של המנהלת על יחס אותה תלמידה כלפי הממלאת מקום,
וכאן שואלת את עצמה הסמינריסטית הכבודה לאחר שסיימה את חוק לימודיה: וכי עלי לגרום למסע כאב נוראי זה לבנות ישראל תינוקות של בית יעקב? למה לי להכניס את עצמי וגרוני למקום שלא ברור איך אצא ממנו מוטב להזקין בכבוד ולחפש מקצוע אחר.
יצאה הסמינריסטית משערי הסמינר, פנתה מספר צעדים והיאך מצאה עצמה בגאולה, וברבי עקיבא, ומיד נופלות עיניה על מודעת הדרושים מיד הציעה עצמה לעבודה, ומצאה את עצמה מוכרת במשמרות גרביים. השכר נמוך, יחס המעביד משפיל למדי, העבודה קשה. ומיד יצאה בקול זעקה: איה אלך ואנא אבוא ומיד מצאה את עצמה ממשיכה מעט ימינה, אחורה, ימינה וסיבוב. והנה מולה משרד ענק ממדים, מרשים וגדול. והדרישה אחת: מזכירה אחראית וממושמעת, נכנסה הסמינריסטית לשעבר לנעליים ענקיות החלה לעבוד כמזכירה, משכורתה נמוכה עדין, יחס המעביד גרוע שבעתיים, עובדת לא קשה מידי אך רתוקה למקומה. עליה להופיע בכל אחת משעות היממה, וכמובן שחופשות חגים מקוצצות ממשכורתה. ובוקר אחד הודיע אותה מזכירה: אינני כלבת השמירה של המשרד הזה. הניחה המפתחות על השולחן ויצאה
בהמשך הרחוב מצאה משרד הייטק קטן מחפשים שם מישהי אמביציונרית, בעלת מוסר עבודה גבוה. שנאת אדםף ואהבת מחשב, היא חושבת שהיא מתאימה, כי היא לא יודעת מה זה אמביציונרית(היא דווקא ניסתה לומר שהיא לא מסיונרית ולא תנסה להחזיר אף אחד בתשובה..). ויש לה שעת מוסר פעם בשבוע (והיא לומדת עם חברה חובת הלבבות) ולגבי שנאת אדם ואהבת מחשב הם בוודאי התכוונו הפוך.. וכך מצאה עצמה מקלידה נתוני סטטיסטיקות ולומדת JAVA.וC##. אחרי תקופה הסטארט אפ נכשל והיא פוטרה,
ושוב חזרה הסמינריסטית לשוטט בחיפוש אחר עבודה כעבור תקופה מצאה מישרה ממש מקסימה, אשת שיווק, איזה שם מפוצץ, אחרי יומיים של בזבוז שיחות טלפון לריק. היא כמעט תבעה את המשרד הזה של העלמת מידע לגבי אופי העבודה.. יצאה וחיפשה לה עבודה נוספת.
היא הוזמה לראיון עבודה במשרד ענק ומפואר מולה התיישבה מעצבת על, ושאלה אותה לגבי השכלתה, כאשר שמעה אותה הליידי כי בידיה של הסמינריסטית אין תואר, היא שולחה החוצה והובהר לה עד כמה מצבה טראגי,
וכך מסתובבת אותה בחורה סמינריסטית ברחובות העיר שערה מלבין, ארנקה מרוקן ומצב רוחה מידרדר..
עד שפגשה את סבתא יענטא ממהרת, "סבתא יענטא" ניגשת היא ושואלת "לאן את כה ממהרת?"
"אני" עונה לה סבתא יענטא: "אני רצה מהר למכללה להספיק את הקורס שיש היום".
"מכללה???" תוהה הסמינריסטית, וכי דעתה של סבת יענטא נבלעה עליה לאחר הפרישה?
"כן כן מה את תוהה נכדתי האהובה, היום אני עושה את מה שאני באמת אוהבת, לומדת על בריאות, מתעסקת בשמנים. אוח לו רק יכולתי לחיות כך את כל חיי לא הייתה מאושרת מבלעדי,"
הסמינריסטית התוהה שלנו אך מיד מתייצבת, מגיעה עם סבתא אל המכללה. ועל ידה בקורסים מתיישבת, מסכמת במרץ לומדת ומחכימה, ואפילו אם סבתא היא מתכננת איך נפתח לנו קליניקה קטנה. סבתא יענטא מתרגשת סוף סוף מישהי מבינה, מישהי קולטת, מה עושים אחרי שנגמרים החיים, אז מתחילים לחיות את החיים האמיתיים, היא רק לא מבינה סבתא יענטא מדוע כל כך הרבה שנים היא חיכתה
חולפות שנתיים הקליניקה עומדת על מקומה והסמינריסטית שלנו היא מטפלת גוף ונפש בשיטת אסטרונאוט טייסן, וסבתא היא מטפלת נפש וגוף(דבר שונה לחלוטין) בשיטת קרימבוג'וק (עיסוי של הציפורניים..) הביקוש אל הקליניקה רק עולה, והסמינריסטית רק תוהה: על מה בזבזתי את זמני כל כך מקסים וטוב לי כך, לו רק ימשיכו הקליינטים להגיע ואת השטרות לשלשל בקצב משביע, אז אוכל להירגע ולדעת שניצלתי את חיי..
מוקדש לכל אותם שמחפשים את מזלם: תמשיכו לחפש.. בסוף זה יגיע (ויכול להיות שגם לא אבל לפחות תדעו שעשיתם את המעשה הנכון..)
יודעי דבר יודעים ומכירים את תופעת ההזדקנות בכבוד, כל אדם בהגיעו לגיל הפנסיה או גיל הפרישה (תלוי במצבו..)יודע כי עכשיו זהו הזמן להגשים את כל משאלות ליבו לטובה וללכת לעשות מה שהוא היה רוצה לעשות באמת כל חייו!(למה הוא חיכה עד הפנסיה לא ברור.. האם לא חבל לבזבז את כל האנרגיות על דבר שלא אוהבים? נו שוין..)
ואכן בגיל הפרישה יודעי ובעיקר יודעות דבר, שומעים על אנשים ובעיקר נשים שהולכות לבלות את זמנן בכנסי חיזוק והתעוררות, השתלמויות וכו'.. הנושאים רבים ומגוונים, ובכל אופן מן הראוי לציין כמה עיקריות: רפואה טבעית ואלטרנטיבית, שומרי משקל, כושר וכו'.. המשותף לכולם: אין צורך בהרבה שכל ויש תחושה טובה של עשיה חיובית.
אולם לא על תופעת הזדקנות זו נעורר, כי אם על תופעה מעניינת ביותר והיא הזדקנותן של בנות הסמינרים הכבודות(בלעז' "סמינריסטיות"). שסיימו את חוק לימודן..(וטוב לדעת שהיה חוק כזה..). ועכשיו יושבות בבית ושערן מלבין וחשבון הבנק שלהן מתרוקן. וכאן ישאל הקורא הנלבב נו? מה חדש? הלא מנהג ישראל הוא שבנות הסמינרים לאחר סיום לימודן חוקן אחד: או להתחתן, או להיות ממלאת מקום באיזשהו גנון או בית ספר, ולאחרונה אף רבו הבנות שהולכות לעבוד כמזכירות רפואיות, מהנדסות תכנה, רואות חשבון..(ולא נרחיב כאן מחמת עין הרע..)
וכאן נוצרת בעיה חדשה כי הרי ידוע שבדורות עברו בעידן שרה שנירר עוד ידעו היטב על חשיבותה של המורה כמחנכת, ואילו בימינו לכל סמינריסטית ממוצעת יש זיכרון מר ונלעג על השהות בחדרה הדחוס ומלא הצעקות של המנהלת על יחס אותה תלמידה כלפי הממלאת מקום,
וכאן שואלת את עצמה הסמינריסטית הכבודה לאחר שסיימה את חוק לימודיה: וכי עלי לגרום למסע כאב נוראי זה לבנות ישראל תינוקות של בית יעקב? למה לי להכניס את עצמי וגרוני למקום שלא ברור איך אצא ממנו מוטב להזקין בכבוד ולחפש מקצוע אחר.
יצאה הסמינריסטית משערי הסמינר, פנתה מספר צעדים והיאך מצאה עצמה בגאולה, וברבי עקיבא, ומיד נופלות עיניה על מודעת הדרושים מיד הציעה עצמה לעבודה, ומצאה את עצמה מוכרת במשמרות גרביים. השכר נמוך, יחס המעביד משפיל למדי, העבודה קשה. ומיד יצאה בקול זעקה: איה אלך ואנא אבוא ומיד מצאה את עצמה ממשיכה מעט ימינה, אחורה, ימינה וסיבוב. והנה מולה משרד ענק ממדים, מרשים וגדול. והדרישה אחת: מזכירה אחראית וממושמעת, נכנסה הסמינריסטית לשעבר לנעליים ענקיות החלה לעבוד כמזכירה, משכורתה נמוכה עדין, יחס המעביד גרוע שבעתיים, עובדת לא קשה מידי אך רתוקה למקומה. עליה להופיע בכל אחת משעות היממה, וכמובן שחופשות חגים מקוצצות ממשכורתה. ובוקר אחד הודיע אותה מזכירה: אינני כלבת השמירה של המשרד הזה. הניחה המפתחות על השולחן ויצאה
בהמשך הרחוב מצאה משרד הייטק קטן מחפשים שם מישהי אמביציונרית, בעלת מוסר עבודה גבוה. שנאת אדםף ואהבת מחשב, היא חושבת שהיא מתאימה, כי היא לא יודעת מה זה אמביציונרית(היא דווקא ניסתה לומר שהיא לא מסיונרית ולא תנסה להחזיר אף אחד בתשובה..). ויש לה שעת מוסר פעם בשבוע (והיא לומדת עם חברה חובת הלבבות) ולגבי שנאת אדם ואהבת מחשב הם בוודאי התכוונו הפוך.. וכך מצאה עצמה מקלידה נתוני סטטיסטיקות ולומדת JAVA.וC##. אחרי תקופה הסטארט אפ נכשל והיא פוטרה,
ושוב חזרה הסמינריסטית לשוטט בחיפוש אחר עבודה כעבור תקופה מצאה מישרה ממש מקסימה, אשת שיווק, איזה שם מפוצץ, אחרי יומיים של בזבוז שיחות טלפון לריק. היא כמעט תבעה את המשרד הזה של העלמת מידע לגבי אופי העבודה.. יצאה וחיפשה לה עבודה נוספת.
היא הוזמה לראיון עבודה במשרד ענק ומפואר מולה התיישבה מעצבת על, ושאלה אותה לגבי השכלתה, כאשר שמעה אותה הליידי כי בידיה של הסמינריסטית אין תואר, היא שולחה החוצה והובהר לה עד כמה מצבה טראגי,
וכך מסתובבת אותה בחורה סמינריסטית ברחובות העיר שערה מלבין, ארנקה מרוקן ומצב רוחה מידרדר..
עד שפגשה את סבתא יענטא ממהרת, "סבתא יענטא" ניגשת היא ושואלת "לאן את כה ממהרת?"
"אני" עונה לה סבתא יענטא: "אני רצה מהר למכללה להספיק את הקורס שיש היום".
"מכללה???" תוהה הסמינריסטית, וכי דעתה של סבת יענטא נבלעה עליה לאחר הפרישה?
"כן כן מה את תוהה נכדתי האהובה, היום אני עושה את מה שאני באמת אוהבת, לומדת על בריאות, מתעסקת בשמנים. אוח לו רק יכולתי לחיות כך את כל חיי לא הייתה מאושרת מבלעדי,"
הסמינריסטית התוהה שלנו אך מיד מתייצבת, מגיעה עם סבתא אל המכללה. ועל ידה בקורסים מתיישבת, מסכמת במרץ לומדת ומחכימה, ואפילו אם סבתא היא מתכננת איך נפתח לנו קליניקה קטנה. סבתא יענטא מתרגשת סוף סוף מישהי מבינה, מישהי קולטת, מה עושים אחרי שנגמרים החיים, אז מתחילים לחיות את החיים האמיתיים, היא רק לא מבינה סבתא יענטא מדוע כל כך הרבה שנים היא חיכתה
חולפות שנתיים הקליניקה עומדת על מקומה והסמינריסטית שלנו היא מטפלת גוף ונפש בשיטת אסטרונאוט טייסן, וסבתא היא מטפלת נפש וגוף(דבר שונה לחלוטין) בשיטת קרימבוג'וק (עיסוי של הציפורניים..) הביקוש אל הקליניקה רק עולה, והסמינריסטית רק תוהה: על מה בזבזתי את זמני כל כך מקסים וטוב לי כך, לו רק ימשיכו הקליינטים להגיע ואת השטרות לשלשל בקצב משביע, אז אוכל להירגע ולדעת שניצלתי את חיי..
מוקדש לכל אותם שמחפשים את מזלם: תמשיכו לחפש.. בסוף זה יגיע (ויכול להיות שגם לא אבל לפחות תדעו שעשיתם את המעשה הנכון..)
נערך לאחרונה ב:
