הנושאים החמים
הנושאים החמים
אני ואליקו היינו הכי מצחיקים בשכונה, אפילו מושיק פרימוס לעס את התותבות כשישבנו יחד וצחק כאילו אין מחר.
כשהפציצו אותנו הסורים רקדנו בבסיס את הריקוד המיוחד שלנו ושפכנו מצחוק את כל הפלוגה, אף אחד לא יכל עלינו.
בחתונות של הילדים ישבנו ועשינו את רפול ואת שמעון פרס ואת יצחק שמיר, אפילו ביבי נדחף ללשונו של אליקו.
כולם אדומים מרוב צחוק וחלקם יאמרו "אתם משתבחים עם השנים", אליקו לא אוהב את זה כי השנים שלו לא השתבחו.
אליקו חי לבד, הילדים שלו גרים בחו"ל ואשתו ז'ולי כבר לא איתנו או כמו שאליקו אומר "אשתי ז"לי".
גם כאן בבית אבות אנחנו שערוריה, הפרידו אותנו לשתי קומות כי ישבנו לילות נדודים וצחקנו את זקנותינו עד קוצר נשימה.
"שמעת על הקורונה?", שאל אותי אליקו במבטא מרוקאי מעושה, "משוגעים אלה, מצד אחד אמרו לא ללחוץ ידיים בכלל ומצד שני ללחוץ ידיים עשרים שניות רצוף, מה נסגר?".
"אמרו להשתעל למרפק", השבתי לו, "מה יעשה ששון מחדר 2 שאין לו מרפק?".
"מה הבעיה?", אליקו עם הפתרונות שלו, "שישתעל לפרוטזה של קורקוס, לא קברו אותו איתה".
"תראה את הנכד של שמחוביץ' איך מטפל יפה בסבא שלו למרות שהפוליטיקאים אמרו שזה מסוכן", אליקו נשמע מדוכדך, "הלוואי עלי כזה נכד" .
"צדיק", קרא אליקו לאברך העבדקן, "תדע לך שזה מצווה גדולה מה שאתה עושה". "מה אתה פוחד ממנו?", פנה אלי בקול, "השפם שלו זה כמו מסיכה".
כשלקחו מד"א את שמחוביץ' אליקו אמר לו "אל תשכח לקנות אנשור וטיטולים בקפיטריה מי יודע מה ביבי יסגור מחר", גם כשראינו את הלוויה בשידור חי שאל אותי בשקט, "למה הקברן עם מסכה? שימחו כבר מת, לא?".
תמיד מצחיק עם אליקו, גם עכשיו כשאני קורא את המשפט שכתב לי על ממו כתום לפני שהרדימו אותו, "תגיד להם שעד שביבי לא מפנה את הכסא לא רוצה לקום".
לא תקום אליקו. לא תקום.
כשהפציצו אותנו הסורים רקדנו בבסיס את הריקוד המיוחד שלנו ושפכנו מצחוק את כל הפלוגה, אף אחד לא יכל עלינו.
בחתונות של הילדים ישבנו ועשינו את רפול ואת שמעון פרס ואת יצחק שמיר, אפילו ביבי נדחף ללשונו של אליקו.
כולם אדומים מרוב צחוק וחלקם יאמרו "אתם משתבחים עם השנים", אליקו לא אוהב את זה כי השנים שלו לא השתבחו.
אליקו חי לבד, הילדים שלו גרים בחו"ל ואשתו ז'ולי כבר לא איתנו או כמו שאליקו אומר "אשתי ז"לי".
גם כאן בבית אבות אנחנו שערוריה, הפרידו אותנו לשתי קומות כי ישבנו לילות נדודים וצחקנו את זקנותינו עד קוצר נשימה.
"שמעת על הקורונה?", שאל אותי אליקו במבטא מרוקאי מעושה, "משוגעים אלה, מצד אחד אמרו לא ללחוץ ידיים בכלל ומצד שני ללחוץ ידיים עשרים שניות רצוף, מה נסגר?".
"אמרו להשתעל למרפק", השבתי לו, "מה יעשה ששון מחדר 2 שאין לו מרפק?".
"מה הבעיה?", אליקו עם הפתרונות שלו, "שישתעל לפרוטזה של קורקוס, לא קברו אותו איתה".
"תראה את הנכד של שמחוביץ' איך מטפל יפה בסבא שלו למרות שהפוליטיקאים אמרו שזה מסוכן", אליקו נשמע מדוכדך, "הלוואי עלי כזה נכד" .
"צדיק", קרא אליקו לאברך העבדקן, "תדע לך שזה מצווה גדולה מה שאתה עושה". "מה אתה פוחד ממנו?", פנה אלי בקול, "השפם שלו זה כמו מסיכה".
כשלקחו מד"א את שמחוביץ' אליקו אמר לו "אל תשכח לקנות אנשור וטיטולים בקפיטריה מי יודע מה ביבי יסגור מחר", גם כשראינו את הלוויה בשידור חי שאל אותי בשקט, "למה הקברן עם מסכה? שימחו כבר מת, לא?".
תמיד מצחיק עם אליקו, גם עכשיו כשאני קורא את המשפט שכתב לי על ממו כתום לפני שהרדימו אותו, "תגיד להם שעד שביבי לא מפנה את הכסא לא רוצה לקום".
לא תקום אליקו. לא תקום.
