סבתא: ברצוני לגלות באוזניך סוד בטרם לכתי
נכד: אוי, עד מאה ועשרים, אל תדברי כך סבתי
סבתא: את ההסטוריה ללא כחל אעביר לצאצאי בזאת
נכד: סבתא, על מסך הברזל כבר סיפרת לי רבות
סבתא: לא אקח לקברי את סיפור העבר ברמאות
נכד: אתמול סיפרת לי כמה קשה היתה המציאות
סבתא: כל הדור סבל עד כי חש שאינו יכול
נכד: סיפרת שלא היה פנאי לאכול
סבתא: אכן, בימים הטרופים לא טעמנו מזון סביר
נכד: סיפרת שכולם היו ספונים בצרתם תדיר
סבתא: בהחלט, אנשים לא תקשרו ברחוב משום מה
נכד: סיפרת שבקושי לעיניכם נתתם תנומה
סבתא: היום והליל בערבוביה שימשו
נכד: ספרת שאנשים לקשר דם התכחשו
סבתא: אכן, הקשר המשפחתי היה דליל וחלש
נכד: סיפרת שעבדתם קשה עד כלות הכוח ממש
סבתא: עבדנו קשה, ובעל הבית דחק ברודנות
נכד: שחת לי שלא טעמתם טעם עצמאות
סבתא: ממש כך, היינו כפופים ושפופים תחת המגף
נכד: סיפרת לי שיישוב הדעת נטבע במרדף
סבתא: אכן, התבוננות ומחשבה היו לרגע נדיר
נכד: סיפרת לי שאת נוף החלון לא זכיתם להכיר
סבתא: לא טעמנו אושר, דרור, שמחה ושירים
נכד: סיפרת לי שסבלתם רבות מכאבי שרירים
סבתא: אכן, גופנו התנוון לאיטו וייסרנו מכל
נכד: אז סבתא, אם סיפרת הכל, מהו הסוד הגדול?
סבתא: את העיקר לא סיפרתי עדיין
שאת הכלא יצרנו לעצמנו בשתי הידיים
אל תכעס נכדי, אל תקום ולצידי שוב שב
אך לא השכלנו לשבור את מסך המחשב...
נכד: אוי, עד מאה ועשרים, אל תדברי כך סבתי
סבתא: את ההסטוריה ללא כחל אעביר לצאצאי בזאת
נכד: סבתא, על מסך הברזל כבר סיפרת לי רבות
סבתא: לא אקח לקברי את סיפור העבר ברמאות
נכד: אתמול סיפרת לי כמה קשה היתה המציאות
סבתא: כל הדור סבל עד כי חש שאינו יכול
נכד: סיפרת שלא היה פנאי לאכול
סבתא: אכן, בימים הטרופים לא טעמנו מזון סביר
נכד: סיפרת שכולם היו ספונים בצרתם תדיר
סבתא: בהחלט, אנשים לא תקשרו ברחוב משום מה
נכד: סיפרת שבקושי לעיניכם נתתם תנומה
סבתא: היום והליל בערבוביה שימשו
נכד: ספרת שאנשים לקשר דם התכחשו
סבתא: אכן, הקשר המשפחתי היה דליל וחלש
נכד: סיפרת שעבדתם קשה עד כלות הכוח ממש
סבתא: עבדנו קשה, ובעל הבית דחק ברודנות
נכד: שחת לי שלא טעמתם טעם עצמאות
סבתא: ממש כך, היינו כפופים ושפופים תחת המגף
נכד: סיפרת לי שיישוב הדעת נטבע במרדף
סבתא: אכן, התבוננות ומחשבה היו לרגע נדיר
נכד: סיפרת לי שאת נוף החלון לא זכיתם להכיר
סבתא: לא טעמנו אושר, דרור, שמחה ושירים
נכד: סיפרת לי שסבלתם רבות מכאבי שרירים
סבתא: אכן, גופנו התנוון לאיטו וייסרנו מכל
נכד: אז סבתא, אם סיפרת הכל, מהו הסוד הגדול?
סבתא: את העיקר לא סיפרתי עדיין
שאת הכלא יצרנו לעצמנו בשתי הידיים
אל תכעס נכדי, אל תקום ולצידי שוב שב
אך לא השכלנו לשבור את מסך המחשב...
נערך לאחרונה ב: