סיפור בהמשכים מלך העולם.

חני טולדו

משתמש רשום
כתיבה ספרותית
לא מבטיחה לגמור, אבל אשמח לתגובות, הארות והערות:)

מענדי נכנס אל החדר בצעדים חתוליים, חיוור.
הוא התיישב על הרצפה בדממה.
נעמה החלה לנוד בשנתה והוא עצר את נשימתו.
"ואאאהה" היא צרחה פתאום כשראתה אותו. הוא קם וניגש אליה מהר, מניח לה יד על הפה: "מה את עושה?!". עיניו נקפצו בבהלה, מפוחדות.
"אה מענדי".. היא נשפה בהקלה. "מה, אני אמורה לנחש שמישהו יישב בנוחות ליד המיטה השלווה שלי ויבהה בקיר בעניין בשעת לילה אחר חצות?"
"את יכולה להסתכל מיהו המישהו המוזר שיירצה לשבת בדיוק על הרצפה ליד המיטה הקדושה שלך, ולהסתכל על הנוף בחדר שלך, שידוע שהקיר הלבן שלו נדיר ומרתק, ועוד בשעת חצות, לפני שאת צורחת ככה". הוא ענה, ציני.
פתאום היא ראתה שהוא רועד, בציצית הדקיקה שעליו.
"מה קרה?"
"מה יכול כבר לקרות.." הוא נאנח. מתיישב לאט על המיטה, שומט את ידו מפיה בתנועה זהירה.
"אבא?" בעיניה כאב מפוחד. "שוב?"
הוא הסתכל עליה. בעיניו האפורות, בדממה שעמדה בהם, שרתה ההודאה במלוא נוכחותה.
"מענדי…"
"מה את רוצה? מה אני יכול לעשות?" גבו נמתח בכעס.
היא דמעה בשקט, נשכבת בחזרה במיטה. מתכסה בפוך עד מעל לראש.
"נו באמת נעמה, זה יקרה מתי שהוא, אל תהיי כזאת.." הוא הרגיש רע, אבל הוא לא יכול לסחוב את זה לבד יותר. הפחד מומשי כל כך עד שהוא יכול רק לשלוח יד ולגעת בו. לראות את החושך שבסוף המנהרה.
"מענדי שקט", קולה מוזר כשניסתה לייצב אותו, "אני רוצה לישון".
"את בורחת".
"אני לא, אני.."
"אני יודע מה תגידי, נעמה. שאת רק מעדיפה לחיות נורמלי עד שלא תהיה לך את האפשרות הזאת".
נעמה פתחה את פיה לומר משהו אבל היא הייתה מתחת לפוך, אבל הוא לא ידע. היא הרשתה לעצמה לנצור את פיה בחזרה, לשמור על עצמה מלבה רותחת של אחיה על מה שתגיד.
"זה שאת שותקת, זה לא סוכר את הרגשות אצלי, שתדעי. זה לא שככה אני לא יודע מה את חושבת ורצית להגיד, אבל התחרטת".
"אתה נביא". זה נפלט ממנה.
"נביא זעם", הוא חייך חצי חיוך עקום. "נעמה תורידי רגע את השמיכה מהראש".
"מה?" בחושך לא היה אפשר לראות את עיניה הרטובות, אבל היא ידעה שהן מהבהבות אלפי פעמים במוחו של חד החושים הצעיר.
הוא שתק לרגע. "נעמה.. את יודעת שאני עוד שבוע מתחיל ישיבה ואז אהיה פה רק בלילות, נכון?"
"די אני לא רוצה לחשוב על זה, מענדי". קולה של נעמה לוחש אך צורמני מאוד. כמו אוויר הנפלט מחור זעיר.
ידה של נעמה החלה לרטוט. בן הארבע עשרה הרגיש זאת כמעט על בשרו ממש.
למה הוא לא יכול לשתף מישהו טיפין טיפין בפחדים שלו? ממה מצפה אחותו שקטנה ממנו בדיוק בשנתיים, שיעמוד מול המציאות לבדו ויפלל?
"די נעמה, הכל יהיה טוב, את תראי". הוא ניסה לראות פרצופה מתוך השמיכה.
"אתה סתם מנסה להרגיע אותי", הרטט התגבר ביד שמאל שלה, האוחזת בשמיכה.
יד יציבה לפתה אותה בעדינות. נעמה סגרה את עיניה בחוסר אונים.
"תקשיבי, זה יכול להראות גם הרבה אחרת". הוא עצם את עיניו בחוזקה, מבקש להאמין. להשלות את עצמו. "אנחנו עוד נשב על ספסל העץ בגינה שלנו, ונראה את אמא צוחקת ואת אבא שמח ועם פרצוף מאושר! נראה גם את התאומות מפטפטות בלי לנשום אפילו בין מילה למילה", הוא נשאב לזה, "ואת דולי הקטן זוחל בין כולנו. כל מה שנעשה זה נישען על הספסל בנחת, וכלום לא יקרה", קולו הפך לכמעט צעקה פתאום והוא פתח את עיניו הבוערות. "את שומעת נעמי?!"
נחירות שקטות ועדינות ענו לו בשלווה. גופה של נעמי התפתל מעט כשהאחיזה בידה התחזקה מעט.
הוא חזר לראות את אפלולית החדר המבעיתה בנחיתה קשה וכואבת. "אוף, נעמי." הוא רטן לעצמו כשהביט בה ישנה. "למה תמיד את נרגעת מהשטויות שלי.. את כבר בת 12, את אמורה להגיד לי שקט כשאני מתחיל לקשקש לך, לא לשכב כמו פתיה ולהירגע. תעזרי לי!" הוא ביקש בתחינה.
החדר המאיים השיב לו גיחוך.
הוא קם מהמיטה באנחה, מניח את ידה הרופסת לצד גופה בזהירות. מקווה שאבא נרגע כבר מהתפרצות החרדה שלו.
מענדי דידה בצעדים בלתי נשמעים כמעט אל החדר שלו שבסוף המסדרון הקצר.
הוא בטוח שהכבשים שיבקר היום שוב יירדמו לפניו. הוא ישאר בגפו מול כולם.
הוא נשכב במיטה, מאזין לדממה הרועשת שסביבו. ורק כשהתחיל לראות אותו מאושר ונרגש בקבלת הפנים בישיבה, עם אמא שלו, הגאה, הוא ידע שהוא כבר נרדם.
עובדה:
הוא חולם.
 

2123

משתמש רשום
כתיבה ספרותית
כתיבה יפה!

וזה בכוונה?
די נעמה, הכל יהיה טוב, את תראי". הוא ניסה לראות פרצופה מתוך השמיכה.
"אתה סתם מנסה להרגיע אותי", הרטט התגבר ביד שמאל שלה, האוחזת בשמיכה.
יד יציבה לפתה אותה בעדינות. נעמה סגרה את עיניה בחוסר אונים.
....
"את שומעת נעמי?!"
נחירות שקטות ועדינות ענו לו בשלווה. גופה של נעמי התפתל מעט כשהאחיזה בידה התחזקה מעט
 

מימיי

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
פרסום וקופי
ברוכה הבאה, נכון?:)
קטע מעניין ומסקרן, מחכה להמשך!
נראה שיש למענדי (חבדניק?) ונעמה סיפור חיים מורכב, מעניין אותי איך תפתחי אותו.
יש לי שני דברים שהציקו לי בעין, מקווה שזה בסדר להעיר עליהם.
הפחד מומשי כל כך
ממשי, מן הסתם.
נעמה פתחה את פיה לומר משהו אבל היא הייתה מתחת לפוך, אבל הוא לא ידע.
אם תורידי אבל אחד יהיה יותר קל לקרוא.
 
נערך לאחרונה ב:

חני טולדו

משתמש רשום
כתיבה ספרותית
הי, אז קודם כל תודה רבה:)
אני אשתף בפשלה שקרתה לי: שלחתי לפני עריכה בטעות, מרוב שהסתבכתי עם הדברים הטכנים שבשליחה. (לא תאמינו אבל הסתדרתי עד לכפתור שליחה נפלא, שם הסתבכתי ובאמת שלחתי בטעות לא מוכן..)
וואו! כתיבה יפה וסוחפת.
חייב פרק המשך!
תודה, בעז"ה.
כתיבה יפה!

וזה בכוונה?
חצי בכוונה:) זאת אומרת, הוא אמור לקרוא לה נעמי, שם חיבה ביניהם, אבל בסיפור קוראים לה נעמה, ולכן אם הייתי עוברת על זה שוב הייתי מתקנת את זה.. תודה רבה על הביקורת ועל התגובה!
ברוכה הבאה, נכון?:)
קטע מעניין ומסקרן, מחכה להמשך!
נראה שיש למענדי (חבדניק?) ונעמה סיפור חיים מורכב, מעניין אותי איך תפתחי אותו.
יש לי שני דברים שהציקו לי בעין, מקווה שזה בסדר להעיר עליהם.

ממשי, מן הסתם.

אם תורידי אבל אחד יהיה יותר קל לקרוא.
כן, ברוכים הנמצאים:)
ברור שזה בסדר! זה מעולה! אני יכולה להגיד שאם הייתי עוברת על זה שוב באמת הייתי רואה את זה לבד, אבל אני יכולה גם להאמין שלא, כי טעיות קוראות תמיד, וזה מצוין שיש מי שיעיר את תשומת ליבי לתקן.
אני התכוונתי למוחשי, כמו ש@RU1 טען, (וצדק:).
 

גאווהסקריפט

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
אוקיי
הכתיבה מדהימה
מגניבה ברמות
יש קצת מתח, הרבה רגש, -מי האבא, מה קרה לו, מסכן מנדי,וכו-
זה יפה איך בקטע אחד הכנסת אותנו עמוק ללב שלו.

וואו וזה היה פשוט מגניב- קנית אותי...
הוא ידע שהוא כבר נרדם.
עובדה:
הוא חולם.
 

חני טולדו

משתמש רשום
כתיבה ספרותית
אוקיי
הכתיבה מדהימה
מגניבה ברמות
יש קצת מתח, הרבה רגש, -מי האבא, מה קרה לו, מסכן מנדי,וכו-
זה יפה איך בקטע אחד הכנסת אותנו עמוק ללב שלו.

וואו וזה היה פשוט מגניב- קנית אותי...
תודה רבה😃 כיף לשמוע שאהבת.
מצחיק לדעת שדווקא נקודת התורפה שלי קנתה אותך. (לכתוב סיום לפרק, ברר..).

מהמם!
כתיבה משובחת מאד!!!!
מעניין מאד
עוקב בטוח!
תודה, תמיד כיף לשמוע מחמאות..:)
 
נערך לאחרונה ב:

חני טולדו

משתמש רשום
כתיבה ספרותית
שולחת עכשיו, בזכות זה שישנתי היום בצהריים וכרגע שנתי נודדת כמו שצריך. הרווחתם;)
אשמח לתגובות, הארות והערות.

פרק ב', מלך העולם:

האישה הצעירה שכבה במיטתה בבית החולים, מחוברת למוניטורים שצפצפו בעצבנות. המסכים מראה שורות לא סדירות, ומצבה הידרדר במהירות. דימום פנימי חריף גרם להידרדרות מהירה.

"דחוף! יש צורך בניתוח עכשיו!" צעק דוקטור כהן, עיניו מצומצמות מריכוז.

הצוות סביבו פעל במהירות, הידיים שלהם מניעות מכשירים, מסייעות במעבר מהיר של מנות דם. מכונת ההחייאה זמזמה ברקע, קצב לבה המתחזק של האישה נדד מעלה ומטה על המסך.

"לא נצליח ככה!" קראה אחת האחיות, דמעות בעיניה, בעוד היא מחזיקה באפיפן.

"צריך להתייצב על הלחץ שלה!" נשמעה קריאה נוספת, בקול דחוף.

רופאים רצו סביב מיטתה, כל אחד מהם מנסה לאחוז במצב הבלתי יציב. המוניטורים הראו תצוגה מטרידה, קווים מקבילים שעשו את דרכם לעבר התהום.

גיבובי משפטים שהיו נשמעים בסינית לאדם זר, נקלטו היטב במוחם של הרופאים. דוקטור כהן צעק על התחלת ההחייאה. ועכשיו. כל שנייה חשובה.

האווירה הייתה עמוסה בבהילות אינסופית, מתובלת בשאיפה אחת: להציל את חייה.

לפתע, קו אחד במוניטור החל להישבר, והצפצופים הפכו לשקט צורם.

הצוות הרפואי עמד חסר אונים, ההבנה הכואבת החלה לשקוע. אחרי מאמצים על אנושיים.

האישה שליוותה את כולם באופטימיות שלה, ששמרה על כוחה הדל בשביל האוצרות הקטנים שלה, הלכה לעולמה.

-

ברוך יצא מחדרו, הלום, מחדרו ונעצר במסדרון.

מענדי מצמץ בעיניו בבלבול. מה השעה עכשיו בכלל. למה יש כל כך הרבה רעש אם כולם יצאו ללימודים ולגן.

הוא שמע צעקות, ואגרופים חזקים הדהדו בחלל הבית.

"אבא!.." ניצתה במוחו העייף ההבנה והוא קרע עצמו מהמיטה במהירות, מפיל בלי לשים לב את שמיכת הפוך העבה על הרצפה.

הוא ניגש אל אבא שלו, שמשך בכפתורי חולצתו בטירוף. הוא החזיק לו בידיו הרזות את כתפיו, וחיבק אותם חזק, מנסה להרגיע אותו.

"עזוב אותי!" הגבר הגדול התפתל בין ידיו, צווח. הוא הסתובב בזעם חסר אונים אל המדף שמאחוריו ותולש אותו ממקומו. צורח צרחות לא ברורות, לא רואה בעיניו כלום, ממשיך להסתובב בפראות במעגלים קטנים.

מפל של זכוכיות ניתך ארצה, חותך את כל הנקרה בדרכו, סומא.

"איי אבא!" מענדי גנח בחולשה, קולו צרוד משינה. עיניו הופכות מבועתות כשהוא הבחין בכתמי הדם הקטנים והבינוניים שהלכו והתפשטו על מכנסיו במהירות.

"אבא תפסיק! תפסיק!!" הוא צעק בחוסר אונים, מתחנן לטיפה של שפיות בים הכחול והסוער שבעיניו של אביו.

מענדי הידק את אחיזתו בכתפיו בחזרה, כאב ראשו מתעצם. רקותיו הולמות בחזקה. הוא התנדנד לרגע ושב לעמוד יציב.

הוא חייב את זה בשביל אבא שלו. האבא שהוא אוהב. האבא שגם הוא ניתך בחזקה אל כאב אינסופי בשבועות האחרונים.

עיניו התכולות של ברוך השתוללו, גופו החסון בורח מידיו של בנו בשלישית.

"לאא! אבא!!" מענדי פער את עיניו במיקוד אל אביו שרץ אל מדף החרסינות של נעמה, כמו ציפור משתוללת כשלקחו לה את גוזליה.

מענדי לא ראה כלום כבר בשלב הזה. לעצור את אבא. לעצור את אבא. שלושת האלו היו המילים היחידות שהבין בתוך כל אנדרלמוסיית הרעשים שהתנוך שלו ספג בדקות האחרונות. הוא רץ אל אבא שלו ותפס בכתפיו מאחור, הפעם בכוחות חזקים שלא ידע אפילו שקיימים בו, לא נותן לאביו לזוז, לא מרחם. נחוש.

ברוך ניסה לזוז שוב, ושלח את ידו אל עינו השמאלית של בנו, מדליק בה פנס כחול. שואב ממענדי צווחת כאב וסינוור פתאומי בעיניו האפורות.

מענדי דחף אותו בגבו אל הספה בחזקה, לפני שיימלט לו שוב, ומתנשף כאילו שהוא דוחף פסנתר כנף מהר אחד למשנהו.

"שב!" הוא ציווה עליו בצעקה בלתי נשלטת, רואה נקודות שחורות מול עיניו וחש איך הוא מאבד דם בכל שנייה. הגבר החזק ניסה לקום אבל הוא צווח: "אבא! בבקשה! שב!!"

פתאום הנוקשות באיבריו של אביו רפסו, והוא דמם. מענדי זלג בתנועה לא רצונית כמעט אל הספה. מתיישב לידו.

השקט עמד דומם בחדר מבלי לזוז כמה רגעי נצח מצלצלים, ובסופן ברוך שלזינגר טמן את פניו בכפות ידיו הגדולות, מתייפח.

מענדי הביט בו בדממה, בעיניים חצי עצומות. הוא רצה לשאול אותו מה קרה, אבל לא הצליח להוציא הגה מפיו. הרגיש שהוא מותש מידי בשביל זה.

"שרההה!!!" ברוך שאג אל תוך הסלון הקטן והמעוצב, שזכוכיות מן המסדרון עפו אל תחילתו.

מענדי נגע בכתפו של אביו, נואש. הוא רצה לשאול מה קרה לאמא, ואולי זו הסיבה להתקף המשוגע הזה, ופיו אינו נשמע לו מלבד מנגון הפתיחה- נעילה שלו.

ברוך שלזינגר סובב בחדות את ראשו לבנו. בעיניו כל הכאב שיש לעולם הרע הזה להציע.

מענדי ניסה שוב: "מה קרה לאמא?" הלחישה יצאה מפיו צרודה, מקוטעת, כמעט בלתי נשמעת.

ברוך הביט בו כאילו הוא רואה אותו לראשונה לידו. "מענדי.." קולו יורד בארבעים אוקטבות לפחות מהזעקה האחרונה שלו.

מענדי מצמץ, עיניו הביעו את שאלתו שוב.

יד רועדת נשלחה אל עבר פתח הציצית שלו, קורעת אותה עד אמצעה כמעט.

דמותו המיוזעת של אביו נמרחה מול עיניו, עורפו נתפס פתאום, וחושך ירד אליו כמו ממצחו אל תוכו.

מענדי, שניסה להחזיק את עצמו למרות דמו הנוזל מרגליו, למרות הנורה הכחולה בעיניו, נפל אל הרצפה באיטיות.

מתעלף.

 

גאווהסקריפט

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
אוף זה כל כך יפה
וזה לא פייר שזה כזה עצוב
אני קוראת מרותקת,זה כתוב כל כך טוב, אבל אין אזהרה מראש ואני מסיימת עם דמעות בעיניים
האמת שבעקרון אני לא קוראת ספרים עצובים, יש מספיק בחיים,
אבל את הסיפור הזה אני חייבת. נכבשתי.
אז פליז תעשי לו הפי אנד חסר כל הגיון...

ו-וואו, הכתיבה שלך מיוחדת. ממש.
אהבתי מאוד!!!!
תשני הרבה בצהריים:)

זה מדהים:
קווים מקבילים שעשו את דרכם לעבר התהום.

בעיניו כל הכאב שיש לעולם הרע הזה להציע.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קד

א בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יי יי אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ:ב עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה:ג הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו הַשָּׂם עָבִים רְכוּבוֹ הַמְהַלֵּךְ עַל כַּנְפֵי רוּחַ:ד עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט:ה יָסַד אֶרֶץ עַל מְכוֹנֶיהָ בַּל תִּמּוֹט עוֹלָם וָעֶד:ו תְּהוֹם כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ עַל הָרִים יַעַמְדוּ מָיִם:ז מִן גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן מִן קוֹל רַעַמְךָ יֵחָפֵזוּן:ח יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעוֹת אֶל מְקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם:ט גְּבוּל שַׂמְתָּ בַּל יַעֲבֹרוּן בַּל יְשׁוּבוּן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ:י הַמְשַׁלֵּחַ מַעְיָנִים בַּנְּחָלִים בֵּין הָרִים יְהַלֵּכוּן:יא יַשְׁקוּ כָּל חַיְתוֹ שָׂדָי יִשְׁבְּרוּ פְרָאִים צְמָאָם:יב עֲלֵיהֶם עוֹף הַשָּׁמַיִם יִשְׁכּוֹן מִבֵּין עֳפָאיִם יִתְּנוּ קוֹל:יג מַשְׁקֶה הָרִים מֵעֲלִיּוֹתָיו מִפְּרִי מַעֲשֶׂיךָ תִּשְׂבַּע הָאָרֶץ:יד מַצְמִיחַ חָצִיר לַבְּהֵמָה וְעֵשֶׂב לַעֲבֹדַת הָאָדָם לְהוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ:טו וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד:טז יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי יי אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע:יז אֲשֶׁר שָׁם צִפֳּרִים יְקַנֵּנוּ חֲסִידָה בְּרוֹשִׁים בֵּיתָהּ:יח הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים סְלָעִים מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים:יט עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ:כ תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה בּוֹ תִרְמֹשׂ כָּל חַיְתוֹ יָעַר:כא הַכְּפִירִים שֹׁאֲגִים לַטָּרֶף וּלְבַקֵּשׁ מֵאֵל אָכְלָם:כב תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן וְאֶל מְעוֹנֹתָם יִרְבָּצוּן:כג יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב:כד מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יי כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ:כה זֶה הַיָּם גָּדוֹל וּרְחַב יָדָיִם שָׁם רֶמֶשׂ וְאֵין מִסְפָּר חַיּוֹת קְטַנּוֹת עִם גְּדֹלוֹת:כו שָׁם אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ:כז כֻּלָּם אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּן לָתֵת אָכְלָם בְּעִתּוֹ:כח תִּתֵּן לָהֶם יִלְקֹטוּן תִּפְתַּח יָדְךָ יִשְׂבְּעוּן טוֹב:כט תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ יִבָּהֵלוּן תֹּסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן וְאֶל עֲפָרָם יְשׁוּבוּן:ל תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ יִבָּרֵאוּן וּתְחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה:לא יְהִי כְבוֹד יי לְעוֹלָם יִשְׂמַח יי בְּמַעֲשָׂיו:לב הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָד יִגַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָׁנוּ:לג אָשִׁירָה לַיי בְּחַיָּי אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי:לד יֶעֱרַב עָלָיו שִׂיחִי אָנֹכִי אֶשְׂמַח בַּיהוָה:לה יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יי הַלְלוּיָהּ:
נקרא  5  פעמים

אתגר AI

רגעים מכריעים בחיים • אתגר 116

לוח מודעות

למעלה