שיתוף - לביקורת מכה שלא כתובה

אי פה אי שם · 19/1/21

ישראל. ערב חג הפסח תשפ"א.

הלוח היה שחור משחור. בטרם יבשה מודעה אחת, וכבר נעמד היה יוסל' המדביק של השכונה ומטאטא עליה בדבק נוסף. טאטואי ראיה.

מחזיקים את הבניינים, סיפרה אגדה ישנה. בזכותם האבנים הישנות שורדות עד התמ"א. האמינו כולם והרכינו ראשם אל הפאשקויל התורן. אך האבן מעולם לא חדלה לזעוק מן הקיר. גם לאחר התמ"א, אולי דווקא בגללו. זעקות שבר. זעקות של חמס.

אבל בתקופה זו נראה היה כאילו עומדים בנייני השכונה לקרוס קריסה מוחלטת. המודעות נערמו במהירות זה אחר זה ונראה כאילו יחד, גמרו אומר להקריס אתם את כל העיר. וכמו שאומר הנביא תמות נפשי עם פלשתין.

אל תתנו להם יד. רתחה אחת ענקית על יד השול. מגיפה של רוע. בעבעה בגלים אחת נוספת בכניסה אל המקווה.

סיפורים משמרי סערה נפוצו בגלים של חרושת שמועות אדירה. והנתונים ממש נוקשים. עין לא נשארת יבשה.

מתוך 60.000 מקרי פטירה השנה - 45.000 היו לאחר מתן החיסון השני. זוועה. מתוך כל עשרה שמתים מדום לב - שמונה קיבלו כבר לפחות חיסון אחד לקורונה. רחמנות. בכל תאונת דרכים על הכביש, אחד המעורבים בה, הנהג או הולך הרגל -באורח פלא בחרו להזריק לגופם את החומר המסוכן.

אחוזים גבוהים מראים גם על סרטן שהגיע לאחר הפשלת השרוול. נושרים רבים, בנים ובנות מכל המגזרים מעידים שהלכו לקופת חולים בחודשים האחרונים. גיוואלד.

אנשים שאינם מחזירים הלוואות. יהודים שבונים בצורה לא חוקית. זקנים שמאבדים זיכרונות. רובם ככולם לא נשמעו לאזהרות הרבנים, לא שמרו על ההנחיות ונדבקו. נדבקו בחיסון.

צריך משיח. אמרו כולם. משיח אמיתי, אחד שעוד מסוגל לעבור קורונה.