מכתב שקיבלתי:
בס"ד,
שלום וברכה,
אני אברך בכולל חשוב המתגורר באחת השכונות 'המתחרדות' של ירושלים.
נולדתי להורים מיוחדים במינם בבית ''חשוב''... עם "שם טוב"... ב"ה עברתי את המסלול הרגיל ו'דפקתי' כרטיס בכל מקום, חיידר, ישיבה קטנה, ישיבה גדולה, וכך עברו עלי שנות ילדותי ובחרותי בטוב ובנעימים.
כשהתקרבתי לפרקי, דברו בי נכבדות כמובן, סה"כ הייתי בחור לא רע, למדתי טוב, אמרו בדרשות שאני גם ירא שמים, [נו נו... יעיד עלי יודע תעלומות...], הוצע לי שידוך ממשפחה חשובה אשר תורה וגדולה התאחדו על שולחנם, וב"ה כסף לא היה חסר להם, ומשום מה הכניס הקב"ה לשווער שלי בראש להאמין לאותו שדכ"ן שאכן הוא מצא את החתן המושלם המיועד לביתו היקרה, וכך נכנסתי אחר כבוד למשפחה זו.
כמובן, איך לא?! "דירה בירושלים"! זה היה הנושא, תמיד חלמתי לגור בירושלים, לא יכולתי לחשוב אפילו בחלומות רחוקים שאעזוב את ירושלים עיה"ק, אך כעיקרון חשוב מעולם לא דרשתי זאת, והיה לי ברור שאני לא יהרוג שום יהודי שאשמתו היחידה היא שעליו לחתן את ביתו, ובכדי לקבל בחור טוב הוא "חייב לו" דירה... אבל [ואולי בזכות זה] אינה ה' לידי שווער אמיד שיכל בקלות לרכוש לזוג הצעיר דירה בירושלים, אבל עם כל זאת כמובן שלא חשבנו על דירה במרכז, אלא באחת השכונות המתחרדות, והיה די טבעי שנבחר או יותר נכון שיבחרו עבורנו דירה בשכונה פלונית אשר בה התגוררו כבר כמה מידידי וקרובי שתי המשפחות.
כמובן שלא שאלו אותי כ"כ, וגם אם היו שואלים, סביר להניח שמרוב שמחה ושיכרון על השמחה הגדולה בבואי בברית האירוסין, לא הייתי משיב שאני מעדיף דירה במקום אחר, ובעיקר, כחתן טרי ודאי לא היה לי נעים לומר זאת לשווער היקר שלי.
יהיה איך שלא יהיה, תקופת האירוסין עברה, ולא כ"כ בקלות... אבל בסוף הגענו למשכננו החדש, ובהחלט היינו מרוצים מהבית המיוחד והמושקע ממש לטעמנו.
וכמו שאומרים במשך כמה חודשים עוד היינו בעננים, לא היה קץ לאושרנו, הכל "זרם" ב"ה, כולל, עבודה, היינו מסודרים מכל צד אפשרי.
עם הזמן והשגרה, התחלתי להרגיש באופן אישי שמשהו בשכונה מציק לי מאוד, מין הרגשה מוזרה, הרגשת אי נוחיות, הרגשת חוסר שייכות.
נכון, אני מוקף כאן באברכים רציניים, אברכים תלמידי חכמים ושקדנים [הם קיבלו הרי דירה בירושלים...], יש כאן כבר גרעין חזק ויציב של קהילה של בני ישיבות מצוינים.
אבל - - -
כיהודי שערש הולדתו הייתה בלב שכונה חרדית לחלוטין, שמעולם לא ראה ולא הסתובב בין אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות, להיתקל במראה לא צנוע שאינו לרוח היהדות, זהו דבר שבהחלט מציק, כל אברך בן עליה משתדל שלא להתקרב לאזורים שאינם שייכים לציבור שלנו, ללכת לרחוב יפו וגרורותיו הרי זה מחוץ לתחום, משתדלים כמה שפחות להסתובב בכאלו מקומות, גם כשזה עולה בכסף או כל דבר אחר. כולנו יודעים שראייה אחת זה נזק רוחני לדורי דורות, גם אם כביכול זה "לא מפריע"... הנשמה הטהורה שקבלנו מתלכלכת, כל ראייה קטנה מקטינה את הלהבה היהודית שבלב, כל ראייה מורידה באיכות של עבודת ה', כל תמונה שהעין קולטת, פחות הבנה בדף הגמרא.
אבל פתאום כאן כשמדובר במקום מגורים, כביכול אין ברירה, הרי חייבים לגור בירושלים... ללכת לפרויקט לא בא בחשבון, בפרט לבחור "חשוב כמוני", אז אני מוצא את עצמי גר בלב לבה של התחנה המרכזית... אני גר בין שכנים שפרקו מעליהם עול תורה ומצוות ויחד עם זה עוד כמה דברים... [ושלא לדבר על שפתם ה'לא נקיה' בלשון המעטה... כבר שמעתי מאברך שכמעט בכה כששמע מילת גנאי מהמלוכלכות ביותר יוצאת מפי בנו הקט במהלך קטטה עם אחותו הקטנה, הילד לא ידע כלל מה אמר, אך כשאביו גער בו קשות, הוא אמר לתומו ששמע זאת מהשכן כשצעק על אשתו... ה' ירחם!].
אני נתקל כל יום במראות שכל חיי השתדלתי לברוח מהם, הברירה היחידה שיש לי זה ללכת בלי משקפיים ועם ראש ברצפה, הרי הסתכלות במקום שאינו צנוע אסור אפילו בדרך העברה, ומן הדין מחויבים לעצום עיניים למול מראה שכזה.
אבל לא יאומן! אם אנהג כך, אברכים חשובים ורציניים יסתכלו עלי כעל מי שיצא מדעתו, עוד לא ראיתי אברך אחד שבהליכה למכולת מוריד את משקפיו, אנחנו חיים בציבור קדוש של בני תורה, שחוץ מ"תיירה" כמעט לא מדברים על כלום, הרי התורה היא הדבר הכי חשוב ומי ששקוע בלימוד יש לו הכל הכל, הוא אפילו לא רואה דברים לא ראויים ברחוב... הוא שקוע ברעק"א... [הצחקתם אותי עד דמעות... תרתי משמע...] לדבר על שמירת העינים?! הס מלהזכיר! מה, אנחנו חסידים?! אנחנו מאלו שמדברים על היום על 'אסון הפאה הנכרית' ועל 'צדיקים נסתרים'?!...
[הייתה לי אף הרגשה שלכן בשכונות המתחרדות כמעט ולא רואים חסידים, פשוט מאוד אצלם הנושא הזה נמצא במקום יותר מכובד מאשר בציבור שלנו, ובנושא זה, למרות שיש לנו דרך, אבל בהחלט יש לנו מה ללמוד מהם].
לאן שאתה לא הולך כאן, אתה נתקל בבעיות, גם אם ראשך שקוע בהוויות אביי ורבא, אתה רואה! העיניים שלך מתלכלכות! בין אם תרצה ובין אם לא תרצה!!!
אשתף אתכם בהרגשותיי, אם אנחנו חדורי השקפה והלכה שאדם מחויב למסור את כל ממונו שלא לעבור על לאו, לא כל שכן וכל שכן שאדם ששקוע עמוק וגר במקום שכל יום הוא יכול להיתקל בכמה וכמה לאוין, ודאי ובוודאי שהינו מחויב למסור כל ממונו, אך כלום האם מדובר כאן על מסירת כל ממונו? מדובר כאן על ענין של נוחיות, אין ספק שלאנשים רבים המגורים בירושלים נצרכים כאוויר לנשימה, אבל האם זה למעלה מגדר 'למסור כל ממונו'? האם אין זה בכלל החיוב של הרמב"ם לברוח למדבריות?
אבל ביני לבין עצמי, למען האמת, לא נראה לי שאהיה מסוגל לעבור דירה, קודם כל קשה לי עד מאוד, יש לי הרבה תירוצים למה אני נשאר כאן, אני יכול לפלפל בזה עם ק"נ תירוצים, וחוצ'מזה, מה יגידו החברים?! מה יגיד השווער?! 'אין מצב' שאני מסביר לו את הבעיה. הוא לא יבין זאת.
כרגע, איני רואה פתרון באופק, אני שקוע כאן בבעיה עמוקה, אני משתדל להסיח דעת מכל העניין, להעסיק את הראש בלכתי ברחוב, להתחמק מלהסתובב ברחוב בזמנים בעייתיים, אבל -- למעיישה, אני מרגיש לא שלם עם עצמי. ועל הטענות והקולות שנשמעות בצעקה לעברי בתוך לבי פנימה, אין לי מה לענות. נקודה.
בהנחה שלא יהיה אברך אחד שבגלל דברי 'אני הקטן' יחליט שהוא עובר דירה, כי גם לא התכוונתי שיקרה דבר כזה, לעבור דירה זה לא משחק ילדים, יתכן שזה ממש ויאמר ה' אל .... לך לך מארצך וגו', יתכן שזה רצון ה', אבל עכ"פ זה ממש נסיון מהעשרה נסיונות.
אבל - - -
אני פונה בתחנונים לאברכים ובני תורה חשובים שעומדים כעת להשיא את בניהם [או מוטב עוד לפני שעומדים לשדך את בניהם], אנשים לא מודעים לבעיה שהזכרתי, כולם מדברים על מקום המגורים, ומבררים על דברים אחרים, כמובן בודקים שיש קהילה מתחרדת טובה, החל מהשאלה אם יש 'חניכי' באיזור המדובר או שאין, ועד לפרטי הנוחיות, תחבורה, מכולת וכו', אבל [כמעט] אף אחד לא חושב מספיק על הנושא הבוער הנ"ל! תושבי השכונה שאינם חרדים מעניינים אותם כאילו היו קיר מהרחוב הסמוך, כולם בטוחים שאוטוטו מחר השכונה חרדית לגמרי, דבר שלא קורה וגם לא יקרה בשנים הקרובות [המחירים רק עולים, וכל שכונה שהתחרדה למחצה או לשליש, מחירי הדירות נוסקים וחזר דבר לקלקולו, אנשים מן השורה מתקשים לרכוש שם דירות, וכך נשאר מצב של שכונה 'מתחרדת'... 'חרדית' היא לא תהיה אף פעם עד ביאג"צ בב"א!]
הורים יקרים, תחשבו היטב על 'דורות ישרים מבורכים' שכל כך התפללתם עליהם וטרחתם בחינוכם במשך שנים, בנכם חשוף למפגעים רוחניים, הוא עוד צעיר [וגם אם הוא מבוגר...] כל עתידו לפניו, וכל ראיה! כל ראיה! כל ראיה פוגעת! כל ראיה מפילה פיוז בלהט הרוחני של הבן החשוב שלכם, כתוב בספה"ק שכל ראיה לא טובה שאדם רואה הרי היא משפיעה נוראות על דורותיו אחריו, כמדומה בשם השל"ה מובא שכל ראיה של בטלה שאדם רואה הוא מכניס את בנו עמוק בקליפה שאותה הוא ראה, עוד כמה שנים כשהוא יתפלא ולא יבין למה בנו החמוד חלילה לא נמשך לחומש טייטש שהרב'ה בחיידר מנסה להכניס לו לראש, שידע נאמנה כי כל ראיה שלו פוגמת ברוחניות של כל דורותיו אחריו.
זה אמנם נשמע קצת מוגזם, הרי בשכונות המתחרדות יש אלפי אברכים בלי עין הרע שצומחים וגדלים לתפארת בתוי"ש, מחברי ספרים ומורי הוראה, וא"כ מה שייך לערער על הצלחתם בתוי"ש אף במקומות אלו?!
התשובה היא שלא הכל אנחנו רואים בעינינו הגשמיות, יתכן שבמקרה אברך יצליח ויעלה ביר"ש, אבל למעיישה אם רבותינו גילו לנו שכל ראיה פוגמת, אזי אותו אברך צדיק שמושלם בכל מידה נכונה חוץ מנושא שמירת העינים, כי הוא בסה"כ רואה בהעברה בעלמא והוא בכלל ""שקוע בלימוד""... ובכלל לא דיברו אצלנו על נושא זה... אז יש לו בעיה קשה, העינים שלו פגומות, הנשמה שלו פגומה, לעתיד לבוא מי יערב לנו שיוכל להתענג על ה' 'ולראות' בזיו שכינתו, בעינים פגומות כאלו [כמבואר בחז"ל ובח"ח בשמיה"ל]?? היכן כל עתידו הרוחני, עד כמה יוכלו כל החידושי תורה שלו לעזור לו ביום הדין הגדול והנורא? עכשיו הוא 'קוצר נחת' לכולם, הוא אפילו מקים חבורות ובאים לשאול אותו בהלכה, אבל לעתיד לבוא האמת תצא לאור! היכן הוא ישב שם? שם לא יעזרו לו משקפים לעיניו הפגומות!!
אבא יקר! שווער יקר! אתה מוכן לקחת על אחריותך דבר כזה? במחי עט אתה מוכן לאבד דורי דורות? אתה רוצה שלבן שלך יהיו ילדים טהורים ונקיים, או כאלו 'ככה ככה', ילדים 'פתוחים' שיודעים קצת 'מושגים', קצת מילים מפה וקצת זבל משם, עם עיניים לא איי איי??!! לא חבל?! על בנך הרי כ"כ הרבה השקעת, לילות לא ישנת, את דמך הקזת, כסף פזרת, הכל כדי שיעלה ויתעלה ויעשה נחת רוח לבורא ית', להיכן אתה רוצה להשליך את כל ההשקעה הזו? לעמקי השאול בתוככי שכונה 'מתחרדת'??
אתה יכול לבחור, או שאתה שולח אותו למקום של תורה, למקום חרדי, ואז אתה מבטיח [במידה מסוימת] את עתידו הרוחני בטהרת העיניים, ואם מאוד מאוד חשוב לך שהבן שלך - ה'מותג' שלך... שיגור בירושלים או בב"ב, אז אולי כמו שאתה מבין ומשקיע באתרוג יקר, או על גנרטור בשבת, ועל עוד הידורים בהלכה, אתה צריך להבין בכפל כפלים שעל דבר כזה צריך להשקיע אלפי אלפים של כסף וזהב כדי שבנך לא ידור אלא במקום תורה, אם כ"כ חשוב לך שיגור בירושלים או בב"ב, תשלם על זה, תשקיע בעתידו [בעצם גם בעתידך], אל תתפשר אל מינימום של יהדות! ואם אין ברירה ואין מספיק כסף, אתה מוזמן אחר כבוד לפרויקטים גדולים של הציבור החרדי שב"ה אלפי אברכים עולים ומתעלים במקומות אלו עם עוד פלוס גדול - עיניים נקיות! אבל לשלוח למקום חילוני [או 'מתחרד' אפשר לקרוא לזה איך שרוצים...]?? זו אופציה??
וא"ת מי יבנה את כל הקהילות הקדושות? הרי חייבים להתרחב לעוד שכונות, משום שאין מקום? זו לא הדאגה שלך, ברוחניות 'חייך קודמים'. אתה תעשה את מה שמוטל עליך, והרבה שלוחים למקום, גם להיות נציג הציבור החרדי בכל מיני רשויות זו חובת השעה, אבל לא תוציא את בנך מהגמ' בשביל "שליחות קודש" כזו, כי לכל אחד תפקידו במקומו, ואם אתה באמת מחפש את האמת, אתה יודע שעבורך - היעוד בחיים, זה דור ההמשך, זה ילדים ונכדים עם נשמה טהורה ועיניים טהורות, זהו המינימום שאתה מצפה מעצמך, בזה אתה עושה נחת רוח לאביך שבשמים.
[בכתיבת שורות אלו אני מתפלל לקב"ה שלא יכניס בלב הקוראים מחשבות אוויליות על הפניות שיש בלב הכותב, כמו: 'הוא בטח מנסה להריץ פרויקט חדש לצעירים', 'בטח הוא הסתכסך עם אחת מהקהילות המתחרדות', ועוד כהנה וכהנה, [או למשל מחשבות שטותיות כאילו הכותב הוא נעבאך סובל מבעיות קשות, אבל מה לנו ולצרה הזאת?! אני יודע היטב ושמעתי לא מעט על כמות האברכים שנגועים בבעיות אלו, אבל מצחיק בכלל לקרוא לזה בעיה, זה הרי בטבע האדם, ואדרבה, כמה שאדם סובל מלכלוך, זה מראה שהוא יותר נקי והדברים עתיקים ואכמ"ל], ה' עדי שאני כותב זאת בדמע מעמקי לבי, ואני בסה"כ מנסה לשתף עוד אנשים שאולי יזכו בס"ד להיות חכמים לפני מעשה].
ולעצם בעייתי האישית הקשה מנשוא, אשמח מאוד אם מישהו מהקוראים את מכתבי יואיל להחכימני עצה ותושייה מאוצרו הברוך.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
