שיתוף - לביקורת מישהו מבין כולנו, כל הנמקים בשכול התמידי ובאובדן הנורא, מצא נחמה אי פעם ביום הזה?!

[אסתיאר]

ביום הזה, שהלב בוכה על בניו כי אינם...

ביום הזה, שהנפש ממאנת להינחם על האובדן...

ביום הזה, שנקבע כיום המוקדש לזיכרון היקרים...

ביום הזה, כל שנה מחדש, אני תוהה לעצמי בדממה – כל זה לשם מה??

ולא, אני לא שייכת לא לימין ולא לשמאל... לא פציפיסטת ולא אנרכיסטית...

גם אני באה ממשפחה שבנייה עלו בסערה השמים בטרם עת,

ובכל זאת אם אפשר לשאול: בשביל מי זה יום הזיכרון הזה?

'יום זיכרון' – מי אחראי ליצירת המושג המעוות הזה??

מי יסד את הטעות הפטאלית הזאת של יום אחד?

מי שלא זוכר כל יום.

מי שכל השנה נמלט מכאב האובדן הנוראי ומשקיע את הקושי החותך בהתמכרויות, בטקסיות, בהתנקמות.

מי שלא יודע לאיזה שאוֹל באפשרותו להוריד את היגון הזה שאין לו סוף ואין לו התחלה – אדם כזה צריך יום זיכרון!

לי באופן אישי יש פינת זיכרון יומית, ושמה – תפילה.

אליה אני מביאה מדי יום ביומו את הכאב, את הצער והגעגוע, את החרדה ואת הכעס, את השאלות הקשות ואת הפגיעה.

בתפילה הזאת אני מדליקה נר זכרון אישי לאחיים שלי. בכלל ובפרט. וגם עוד נר נשמה סודי, בשביל עצמי. נר לעילוי נשמתי בשביל כל מה שאני עדיין לא, בשביל כל מה שנפלתי, בשביל כל מה שנדקרתי ונפגעתי...

ובכל פעם ששוב עולה בלוג/ציוץ/כתבה עם ספין תקשורתי מלא טררם, סביב אנשים שצריכים להגיע, להיות, לנחם, להשתתף, לעמוד, ללכת, לשבת, לדבר, לנאום… המתעסק בלי להתעייף בקונפורמיות ונון קונפורמיות של אנשים ביחס ליום זיכרון ממלכתי – אני בשום פנים ואופן לא מצליחה להבין:

מאיפה יש לאנשים רשות 'להכריז' על יום אבל לאומי פעם אחת בשנה?!

מישהו מבין כולנו, כל הנמקים בשכול התמידי ובאובדן הנורא, מצא נחמה אי פעם ביום הזה?!

מישהו מאיתנו הרגיש פורקן אמיתי לכאב הצורב ב'יום הזיכרון' עמוס הטקסים והנאומים, שנועדו לתפארת היח"צ של הדוברים?!

בשבילי בכל אופן, שעת תפילה אחת בודדת, מעשה טוב לעילוי נשמתם, צדקה, חסד, התגברות, הבלגה... ועוד אין ספור שאפשר לעשות ... מועילה יותר מכל ימי הזיכרון שעברו מאז שנפלו...

ובכל יום זיכרון אני שבה ותוהה: על מה נלחמים פה? ומה זה בעצם יום הזיכרון?

 

[חנש]

צריך מאוד להיזהר בכתיבה בנושא זה.
כי יש אנשים כאובים ולהם יש דרך משלהם להביע את זה,
שה' ישלח נחמה כי רק הוא בעל הנחמות לך, ולכל אבלי ציון וירושלים.

 

[פרפרזה]

וואו. דמעות

אין אדם שיכול לנחם ואין מילים שיכולות לנחם משתתף אתכם בצערכם העמוק ובכאבכם התמידי.

אם יורשה לי, לדעתי יום הזיכרון לא נועד בשביל קרובי הנופלים, אלא בשביל כלל האומה שמקדישה יום אחד לכבד את זכר הנופלים על תקומתה.